דירוגים › ספרות › ספרות מתורגמת

הצלילה הראשונית לתוך "סיפור כתוב במניפה" דורשת מן הקורא גיוס מודע של אורך רוח. בשליש הראשון שלו הקצב אטי מאוד, כמעט טרחני, ועמוס בפרטי מחקר אנתרופולוגיים מסיביים על מנהגי סין הקיסרית במאה ה-19. אולם, מי שמחליט להתמיד מתוך רצון להחכים ולהבין את עומק ה

מזמן לא נהנתי מקריאת ספר שאינו מתח, הנאה מלאה. נשאבתי אל הסיפור, אל הכתיבה הזורמת אל הדמויות אל התרחישים ההתפתחויות והחברות המופלאה בין שלושת הילדים, שהפכו לנערים ואז לאנשים. כל ההתחבטויות הטלטולים, ילדותם, בגרותם והחלטותיהם בחיים , שאבו וריתקו אותי

"אנחנו הולכים ושוקעים, לא נשרוד את זה כאן, זה כבר מוחלט. שום דבר לא יכול לשנות את זה. אבל אנחנו יכולים לבחור אם נרד למצולות בצרחות ובפניקה או אם נהיה המוזיקאים שממשיכים לנגן באומץ, בחרדת קודש, אפילו כשהספינה שוקעת". הספר הזה כל כך פיוטי ויש בו כל כ

סוחף, שוב. כמו בספר הראשון. אבל הפעם היתה לי תחושה לא נוחה במהלך הקריאה. היה לי קשה עם עניין החיתוך והדם, והיה לי קשה עם מה שעשו לבנות - נביאות הדם- במקומות של ה"בעלות המיטיבה", מה שאתם חושבים שקורה לנשים שפוגשות רוע- אומנם לא היה גרפי, אבל הספיק לי

קודם כל, אני חייב לציין שזו הייתה ממש חוויה טובה להתחיל לקרוא את הספר הזה, השני בטרילוגיה, מיד אחרי שסיימתי לקרוא את "הנערה ואביר המילה". מדובר בפנטזיה אורבנית, שמבחינת הסוגה הספרותית, היא גם ספר מתח. העלילה ממשיכה את סיפורו וקורותיו של ג'ון רוס, אב

אהבתי את הספר מאד, את האופן שבו הוא מעביר אותנו מהמאה ה 21 למאה ה 19 ולאורח החיים הכפרי, תוך תיאור חיי היום יום, דרך החשיבה, המנהגים והמסורות של הדמויות, כמו שתומאס הארדי יודע לעשות כל כך טוב, וכמובן, האווירה שהיער יוצר לאורך כל הספר, כמו בספרים אחרי

את רוצה לגלות מה קורה כשילד שמרגיש שהוא נולד בצד הלא נכון של המשפחה מנסה לקנות מדרגות לגן עדן? **קדמת עדן** – ג'ון סטיינבק ועכשיו, כשאתה לא מוכרח להיות מושלם, אתה יכול להיות טוב. **עלילה:** בעמק סאלינאס שבקליפורניה, על פני שישים השנים שבין מלחמת ה

מכירים את הרגע המדהים הזה שאתה מוצא את עצמך קורא ואומר בקול רם: ווווואו? איך לסכם במשפט? ״לו דוסטוייבסקי היה נכתב כהייקו...״ הנובלה שהרגישה לי כרומן לכל דבר קוקורו נכתבה ב-1914 על ידי הסופר נאטסומה סוסקי. בעיני, מדובר ביצירת מופת שפועלת כפרדוקס קיו

כבר זמן רב שרציתי לקרוא את הספר הזה, אך העותק היחיד בספרייה המקומית פשוט התאדה. בזמן שהספרייה הבטיחה להזמין עותק חדש, קראתי את ספרה האחר של סטדמן, "חיים רחוקים" – יצירה שהתגלתה כשקטה ומרומזת בתכלית. ברגע שהספרייה רכשה מחדש את "אור בין האוקיינוסים", מ

כמי שיש לה פז"מ די מכובד בספרי מחח, הצטמררתי. וואוו איזה ספר, מתח אפל מעיק קשה ומטריד את הנפש. לחשוב כי לפעמים שומעים החדשות על נערות שנחטפו והוסתרו במרתפים כשהן עוברות התעללות מינית, נפשית, אף נכנסות להריון ( החדר) והנה ספר המספר מנקודת מבטה של הנער

אל הספר הזה הגעתי עם ציפיות גבוהות מצד אחד, אחרי הקריאה של "הנהר הקפוא" של אותה הסופרת, ומצד שני עם לא מעט חששות- הז'אנר ההיסטורי של מלחמת העולם השנייה רווי לעייפה בשטאנצים קבועים, ובמאה וחמישים העמודים הראשונים הייתי בטוחה שנפלתי לעוד מלכודת משעממת.