“הפרנסוס החביב הזה שיגע אותי.
במשך יובלות ועידנים קראתי לספר "פְרַנְסוּס על גלגלים", וסברתי לתומי שפְרַנְסוּס הוא קרוב אריסטוקרטי של פְרַנְסִיס (שהוא, כידוע, מפשוטי העם) ושהודות לאריסטוקרטיותו יש לו כנראה כרכרה מהודרת עם גלגלים ולא רק סוס. (אם כי יש לפְרַנְסִיס פורד קופולה)
בשלב מסוים עליתי על הטעות שלי. הבנתי שלא שמתי דגש על השם (תרתי משמע) ושגם את הקמץ הנחתי במקום הלא נכון, יען כי השם הנכון הוא פָּרַנְסוּס, עם פּ' דגושה. פָּ-רַנְ-סוּס. זה נשמע קצת כמו פַּרָה'נְ'סוּס כמו שרוקנרול זה רוק'נ'רול ובעצם רוק-אנד-רול. כך קראתי לספר גם תוך כדי הקריאה. סוד כמוס לפרה אנד דה סוס.
-אז מה את קוראת עכשיו?
-אה, את "פָּרַנְסוּס על גלגלים". חביב.
כמה עמודים לתוך הספר (לא זוכרת כמה כי זה לא היה רגע משנה חיים או משהו כזה) הבנתי את גודל טעותי: לא פְרַנְסוּס ולא פַּרָנְסוּס, אלא פַּרְנָסוּס. פַּרְ-נָ-סוּס.
איך, איך לא הבנתי את זה קודם?
מריץ' ורץ' יוצא *רִיצְ'רַץ'
ממגדל ואור יוצא מִגְדַּלּוֹר
מרכבת וכבל יוצא רַכֶּבֶל
ולכן...
מפרנסה וסוס יוצא פַּרְנָסוּס
"פַּרְנָסוּס על גלגלים" הוא סיפור חביב על עגלה לממכר ספרים הרתומה לסוס, ומכאן המשוואה היא פשוטה:
פרנסה + סוס = פַּרְנָסוּס (או במילים אחרות: סוג של אלטיזאעכן, או אנטיזאעכן בז'רגון הזב"חניקי הצודק, כי סוסים לא צריכים להיות המפרנסים של בני האדם.)
אז זהו, שלא.
כי אז גיליתי להפתעתי ששם הספר באנגלית הוא Parnassus on Wheels. כלומר, גם באנגלית השם הוא פַּרְנָסוּס, מה שאומר שההגיון העברי הבריא שלי צריך אקמול או משהו. אבל היי, לפחות המצאתי מילה.
גוּגְלִי ווִיקִי גילו לי את האמת: פַּרְנָסוּס קשור למוזות במיתולוגיה היוונית. הנה כך:
"פַּרְנָסוּס הוא שמו של הר במיתולוגיה היוונית, הר המקודש לאפולו, ועליו חיו המוזות. בספר הוא כינוי לקרון הספרים שבמרכז העלילה."
(למילה פַּרְנָסוּס לכשעצמה אין ערך משלה בוויקי, ובאמת הגיע הזמן שגם לי יהיו מניות במפעל שלה. לפיכך, כל זמן שאף חוכמולוג לא יערער על כך, ויקי תספר לכל המתעניין שפַּרְנָסוּס הוא הכלאה של פרנסה וסוס.)
הספר החביב הזה הוא כמו חטיף אנרגיה. הוא לא ארוחה דשנה אבל הוא גם לא ממתק חסר ערך תזונתי - יש בכוחו להשביע רעב, רעב קטן ורגעי. רעבצ'יק. והטעם? זה כבר עניין של טעם. ואמנם יש לו אצטלה וארומה של מזון בריאות משובח, אולי אפילו של מזון על, אבל אם בודקים את הערך הקלורי, זה לא בלתי סביר שבמקומו אפשר היה לאכול שני משולשי פיצה שהם הרבה יותר משביעים והרבה יותר טעימים. הספר הוא נישנוש חביב. הוא לא מספיק בתור מנה ראשונה, הוא בוודאי לא מנה עיקרית, אבל הוא גם לא קינוח עתיר קלוריות ומשמין שמעורר ייסורי מצפון אחר כך.
הוא חטיף חביב שנקרא בחטף, בין לבין.
ולמה הספר החביב זכה להצלחה כה גדולה בישראל? לדעתי, בגלל העֵדֶר ולמרות ההֵעָדֵר.
בגלל העֵדֶר - הספר הופיע בראש רשימת רבי המכר של החנויות העצמאיות, והעֵדֶר נהר אחריו. לא עֵדֶר של בהמות מלחכות קש וגבבה, חלילה. מה פתאום? וכי מה לעֵדֶר נבער זה ולמילה הכתובה, לספרות יפה? מדובר בעֵדֶר חביב ומנומס של ביבליופילים שוחרי תרבות שמרביתם הם גם חיות פוליטיות. אבל לא בהמות, חלילה.
למרות ההֵעָדֵר - לדעתי הספר נעדר רלוונטיות לישראל. הוא חגיגה של ביבליופיליה (וזו אמנם קיימת גם בישראל, בעיקר בקרב העֵדֶר המנומס מהסעיף הקודם) אלא שהוא גדוש ברשימת סופרים וספרים מן התרבות האמריקאית, שרק מקצתם מוכרים לקורא הישראלי הממוצע (זה שאינו נמנה על העֵדֶר החביב והמנומס מהסעיף הקודם).
ייתכן שבחוג לספרות באוניברסיטת שקר כלשהו הייתי מגלה מיני מוטיבים, תמות, קתרזיסים, מטאפורות, סינקדוקות, אפיפורות, אקספוזיציות וכיוצא באלה מושגים בספרותית מתקדמת למתחילים. ייתכן שהייתי מתרגשת לגלות שגברת הלן מק'גיל היא דמות עגולה לא רק מפני שהיא עגלגלה וכבדת משקל, שהייתי נפעמת לגלות שקרון הספרים הוא בעצם אלגוריה לגזלן מהשקם הצבאי (שתמיד עושה עבודתו מעל ומעבר למצופה), שהייתי מתלהבת לגלות שהספר הוא סיפור קצר עם פאבולה וסוז'ט ולא סתם סיפור קצר מפאת אורכו הקצר, אבל אין סיכוי שזה יקרה. הספר, חביב ככל שיהיה, לא עד כדי כך מעניין אותי.
ובעניין ההוצאה, גב' זִיקִית.
זִיקִית היא זוחל מדרג בינוני. היא לא קוֹמוֹדוֹ - זוחל ענק, מפחיד וקטלני, אבל היא גם לא שְׂמָמִית ביתית קטנטנה וחמודה שמביאה מזל. זִיקִית היא מעמד הביניים. היא בטח הצביעה ליאיר. במלעיל. איכס.
אני מקווה שבהמשך הדרך, הצבעים הספרותיים של הזִיקִית יהיו עזים יותר ושהיא תתומחר יחסית לגודלה.
50 ש"ח זה מחיר מופרז לספרון, חביב ככל שיהיה, שאורכו לא עולה בהרבה על אורכו של סיפור שמתפרסם במוספי החג בעיתונים. ואיך בכלל מקטלגים ספרון כזה בספריה? איפה מדביקים את המדבקה? אולי צריך להכניס אותו למארז קלטות וידאו של פעם.
משהו קטן וטוב
1. הגופן, המרווח בין השורות והעימוד מושלמים!
2. הדפים העבים והצהבהבים מאוד נעימים לעין, למגע ולדפדוף.
3.. יחס נאות למדי לסוסה פגסוס שסוחבת את קרון הספרים פַּרְנָסוּס. "סירבתי להודות שתעיתי, אבל באותו רגע מעדה פג בכבדות ונעצרה. היא לא נענתה לשידוליי. ירדתי עם העששית בידי כדי לראות לבדוק אם משהו חוסם את הדרך, וגיליתי שהפרסה שלה נעלמה ושרגלה מדממת. הפרסה כנראה נשרה היכן-שהוא מאחור, ואז ננעץ ברגלה מסמר או משהו אחר. לא עלה בדעתי דבר אלא להישאר בלילה באותו מקום." (עמ' 117)
4. הסיפור חביב.
משהו קטן (אולי קטנוני) ולא כל כך טוב
1.. אין הפרדה בין דפי ההקדמה והתודות של הזִיקִיתִיים לבין תחילת הסיפור. הרצף הזה בין ההשתפכות-הסתחבקות של הזִיקִיתִיים לבין כתב היד עצמו הוא לא יאה לדעתי. צריך שיהיה דף ביניים שמפריד ביניהם.
2. התקציר בגב הספר מוגזם ומנופח, וחלקו אף מופרך: "אם יש ספר אחד שכאילו נכתב במיוחד לשיפור האקלים החברתי-פוליטי והספרותי הנוכחי בישראל [...] אנו בטוחים שהיא (הקריאה) תגרום לכם הנאה, תעורר חיוך גדול ומצב רוח חיובי ואולי אף תספק כלים להתמודדות עם ההווה".
3.. אחד מקווי האני מאמין של הזִיקִיתִיים הוא זה: "אנו מאמינים שאפשר לבנות הוצאה לאור עצמאית שמחיריה יהיו שפויים וקבועים..." אני מאחלת להם דרך צלחה והרעיון של המחיר הקבוע והאחיד הוא אחלה, אבל אם אפשר לקבוע אותו על סכום הולם יותר, מה טוב.
אז לא רק שהעזתי לא ליפול שדודה לרגלי פַּרְנָסוּס על גלגלים, אלא שאף העזתי להתלונן על ספר כה קונצנזואלי, כה מחובק, הבן היקיר של הקהילה הספרותית האנינה; העזתי להתייחס גם לכמות ולא רק לאיכות (אבל כריסטופר מורלי התחיל! הוא בכבודו ובעצמו אמר שספר הוא גם אבל לא רק "340 גרם של דפים, דיו ודבק"); העזתי להשוות אותו למיני מזונות ולפקפק קצת בערך הבריאותי שלו; וברוב חוצפתי העזתי להתייחס בעיקר לכיתוב על הקנקן (איך מבטאים את הפרנסוס הזה) וכמעט לא התייחסתי למה שיש בקנקן. אפילו יצאתי קצת נעל כשהתוודיתי על כך שלא ידעתי מה זה פַּרְנָסוּס.
אבל... (זהירות, מלודרמטיות מוגזמת לפניך)
הייתי נאמנה לעצמי, הלכתי עם האמת שלי, אני אוכל להסתכל במראה בלי להתבייש ואפילו המצאתי חידוש לשוני.
פַּרְנָסוּס על גלגלים הוא משהו קטן וטוב. ספר חביב. לא מזיק אבל גם לא מועיל במיוחד. הוא לא סתמי אבל הוא די סתם. אני יכולה לסמן וי על עוד ספר שקראתי. ויצ'יק חלשצ'יק על ספרונצ'יק קטנצ'יק וחביבצ'יק.
אז זהו. קראתי, כתבתי ועכשיו אני יכולה לחזור לקרוא לספר "פְרַנְסוּס על גלגלים", לפחות כל זמן שאני בכלל אזכור אותו.
ספר חביב כבר אמרתי, נכון?
אסיים בחידוד הגיון: פַּרְנָסוּס על גלגלים + הצטלבות דרכים = צומת ספרים
על החתול,
שונרא על כסא
*האם רמי, הג'ינג'י החמוד מריצ'רץ', יהיה בקרוב שופט מחוזי?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4688820,00.html
לחברה נתי ק.
נראה שאותן המוזות השרו עלינו את מוזיותן, אבל באמת שקראתי את הביקורת שלך רק אחרי שכתבתי את שלי.”
