דירוגים

סיפור אהבה לא שגרתי על גבר ישראלי שמוצא מפלט בסביליה היפהפייה ופוגש אישה שרחוקה מלהיות מושלמת. בין התיאורים הצבעוניים והחיים של העיר אנחנו נחשפים למערכת היחסים הזו על כל פרטיה הגולמיים, בלי לייפות את המציאות ובלי להסתיר את הכאב. את המשיכה והדחייה, את

אין לי איזה חוש מוזיקלי, לפחות לא שאני יודע. לא הכרתי את וריאציות גולדברג או את אמנות הפוגה של באך. גם לא את גלן גולד. ובכן, זה קצת בעייתי כי כנראה זה מה שגרם לחיבור שלי לספר הזה להיות קטוע. ניגשתי אליו מתוך סקרנות ומתוך תקווה למיצוי חמישים האחוזים

הספר כתוב טוב והיה לי כיף לקרוא אותו. החלקים הרומנטיים כתובים להפליא, התיאורים של הנופים של הכפרים נהדרים, אותנטיים ועשירים בהחלט ניתן להרגיש שאני ממש שם מטיילת בסמטאות ועוברת בין החווה לעיר, בכבשים הצרים והמפותלים וכו' בקצרה אומר שמסופר על שתי חברות

צריך אורך רוח עבור הספר הזה אבל מי שנשאר מרוויח. המחצית הראשונה של הספר איטית מאד ולא פעם חשבתי לוותר. המחבר מתאר עולם דיסטופי שונה מאד מזה שהורגלתי למצוא למשל בספרים של מרגרט אטווד. עולם שהוא כמעט שטוח מבחינה גאוגרפית ורגשית. אבל לקראת המחצית השנייה

ספר חמוד מאוד. חשבתי שהוא יהיה קליל על גבול המטופש, אבל הוא לא. הספר בעיני עוסק באמהות, על קשר בין אם לבנה, בין אישה לבעלה, על משפחה ומה שמעגן אותנו בחיים. בסוף לא הבנתי את הבחירה של לוסי עד הסוף, איך אפשר לקחת סיכון, מה גם שהיא לא תזכור כלום ולא תו

פלישת הים? שעמום המחץ. אינסוף תיאורים גיאוגרפיים ולא מספיק עלילה.

ההחלטה לצלול אל תוך דרמת מתח פסיכולוגית מקומית מלווה לא פעם בחשש מפני נפילה למלכודות של כתיבה נוסחתית, שבלונית או כזו המקריבה את העומק הספרותי לטובת מניפולציות זולות. המפגש עם יצירתו של דרור משעני הציב מלכתחילה ציפייה לחוויה אינטליגנטית ומנומקת היטב.

אל מותחנים פסיכולוגיים מהסוג הזה אני מגיעה לפעמים בחיפוש אחר אתנחתא קצבית – ספרות חכמה, מהירה ואיכותית שתדע להחזיק את המתח והעניין מבלי לזלזל באינטליגנציה. "הטיסה האחרונה" של ג'ולי קלארק ניגש למשימה הזו בדיוק, ועומד בה בהצלחה רבה. הוא סיפק לי חוויית

המפגש עם רומן היסטורי רחב יריעה העוסק באחד הפרקים האפלים ביותר של האנושות מציב מלכתחילה רף גבוה של ציפיות, לצד חשש כבד מפני משקולת רגשית שתכריע את חוויית הקריאה. "מישהו יודע את שמי" של לורנס היל מעמיד את הציפיות הללו למבחן מציאות מרתק, המפגיש את הקור

כמה דברים על ההתחלה. זהו ספר ביכורים של שאול אולמרט, הבן של. משום שקראתי המוני ספרים בחיי, אני כבר מתקשה להמנע מספרות השוואתית והפעם זו השוואה לכתיבה של הנכד של. הבן של כותב בגוף ראשון כמה שהוא חכם, יפה, בודד ובכלל לא צרכן של סמים למרות שהקוק חברו הט

ב-1994 יצאה לאור ביוגרפיה של המשורר והמחזאי ברטולט ברכט, וגרמה למהומה גדולה בקרב אנשי תיאטרון וסיפרות. בספרו, "חייו ושקריו של ברטולט ברכט", טען פרופ' ג'ון פיוג'י בין השאר, שברכט כתב חלקים קטנים בלבד מהמחזות עליהם הוא חתום (למעט השירים), ושרוב הרעיונו

ספר מתח מצוין שקשה להניח מהיד. ועם זאת יש כאן הרבה קטעי זוועה ואימה וטירוף אל-אנושי. אז לבעלי עצבים חזקים וחוסן לדימיונות זוועה - זהו ספר מצוין. לאחרים - קצת פחות...

קומדיה זה לא ואף בקושי סאטירה. זהו מניפסט פוליטי מובהק (למרות ההערה על אי דמיון הדמויות למציאות ) שנכתב בידי אדם שרואה צל הרים כהרים גם אם זה רק במוחו הקודח. בעיני זהו מסמך בלתי נסלח שבהחלט מתכתב עם אירועים וקריקטורות מהמאה ה 19 ומשנות ה 30 של המאה ש