“אל תבלבלו בבקשה עם המטופלת השקטה. שם דומה ותהום פעורה ביניהם.
הדיירת השקטה הוא אולי ספר המתח הטוב ביותר שקראתי בשנים האחרונות. הוא מבטל את כל הסטראוטיפים והדעות הקדומות והרמת האף וצקצוק הלשון כנגד סוגת המתח.

בעיירה אמריקאית פסטורלית בצפון מדינת ניו יורק, חי לו גבר חלומות, אלמן ואב לבת בגיל העשרה. אלא שלגבר הזה יש גם תחביב מהצד, רצח נשים. עד כה הוא רצח שמונה נשים ואחת הותיר למזכרת. הוא שיכן אותה בצריף שבגינתו, עשה בה כבתוך שלו ובמשך חמש שנים ריסק ומוטט את כוח הרצון שלה, מחק את המחשבה החופשית שלה והפך אותה לשפחה נרצעת, פיזית ונפשית.

ספרים רבים נכתבו על נשים שנכלאו על ידי סוציופתים. רובם מציצניים, ואני מעזה לומר שחלקם הגדול פוזלים אל מאוויים נסתרים שפלים של קוראים (ממין זכר, בעיקר). חלק מהספרים הללו הם סרטי סנאף בכסות של יצירה ספרותית, שנמצאים על מדף הספרים במקום ברשת האפלה.

הסיפור מסופר בשלושה קולות. קולה של הבחורה, שהשובה שלה קורא לה רייצ'ל, כדי לשלול ממנה את הזכות להיקרא בשם שבו נולדה, קולה של ססיליה, בתו בת השלוש עשרה הרואה באביה דמות מופת וקולה של אמילי, בחורה צעירה המתאהבת באלמן השרמנטי והמקסים.

רייצ'ל מספרת על עצמה בגוף שני, כיוון שאישיותה נעשקה ממנה. היא מתארת את חייה בצריף ובבית ללא תיאורים סנסציוניים. היא מנתחת את מצבה הנפשי ואת מצבו הנפשי של השובה שלה, בשפה יפהפייה ותובנות חכמות ועמוקות.

העתקתי את הקטע הראשון שבספר כדי להדגים את הטקסט היפהפה.

"את רוצה לחשוב שלכל אישה יש אחד כזה, והוא פשוט האחד שלך.

ככה קל יותר. אם אף אחת לא חופשייה. אין בעולמך מקום לאלה שעדיין בחוץ. אין לך שום אהדה לרוח שבשערן, שום סבלנות לשמש שעל עורן.

הוא בא בלילה. פותח את הדלת הנעולה. גורר נעליים בשביל של עלים מתים. סוגר את הדלת מאחוריו, מחליק את הבריח למקומו.

הגבר הזה: צעיר, חזק, מטופח. את נזכרת ביום שבו נפגשתם, חושבת על הרגע החטוף לפני שחשף את אופיו האמיתי, וזה מה שאת רואה: גבר שמכיר את שכניו. שתמיד מוציא את פח המִחזור בזמן. גבר שעמד בחדר הלידה ביום שבתו נולדה, נוכחות יציבה כנגד הרוע בעולם הזה. אמהות רואות אותו עומד בתור במכולת ומושיטות לו את התינוקות שלהן: אתה מוכן להחזיק אותה לרגע? שכחתי את המטרנה, אני תכף חוזרת.

ועכשיו הוא כאן. עכשיו הוא שלך."

זה אכן ספר נדיר ביופיו.


---------------------------------------------------------------------

ולא, אני לא רוצה לערוך השוואות עם החטופים שלנו. זה ספר בדוי וזו טרגדיה אמיתית שקורעת אותנו. אז לא, בלי השוואות.”

“אני בדעת מיעוט פה על הספר הזה ואני קצת מופתעת אבל אנסה להסביר למה לדעתי מדובר בספר לא ממש טוב.
כסיפור עלילתי הספר הזה ממש חלש.
אפילו אם ננסה לעביר אותו לסרט אני חושבת שהסרט יהיה בינוני גם.

הסיפור עצמו ממש ממש קשה. לא בגלל עודף תיאורים או משהו כזה .. פשוט עצם הרעיון:
בחורה חטופה אצל בחור שכבר רצח לא מעט בחורות. אותה הוא מחליט ל'שמור לעצמו' כמו שאומרים...
חמש שנים מחזיק אותה במרתף קשורה ולאחר שנאלץ לעבור דירה בשל מות אישתו הוא מכניס אותה אליו הביתה ממש.
אז היא מוחזקת בקומה העליונה... גרה איתו ועם הבת שלו (תחת סיפור מסווה כלשהו) ומידי פעם גם אוכלת איתם וכו'.
לכל אורך הספר לא ברורים המניעים של הדמויות...
באיזשהו שלב נכנסת גם דמות של אישה נוספת שמתאהבת בו ומתחילה איתו סוג של קשר אבל גם פה חסר עומק ואין לה שום תפקיד אמיתי בכל הארוע.
כל הספר ציפיתי שתהיה לה משמעות... רובד מסויים שאולי ייחשף בהמשך. כלום.

אמנם הספר כתוב קצת מיוחד כי כל פעם מספרים מנקודת מבט של דמות אחרת אבל עדיין חסרה ההבנה הבסיסית:
למה הוא רוצח?? מה יוצא לו מזה? הוא אב נורמטיבי מתואר לכל הדרך אז איך מגשרים על הפער?
למה היא פתאום נקשרת לבת שלו כאילו היא אחראית עליה כשלא מראים לנו שום דבר שיסביר את הצורך הזה שלה..? למה
ההחלטות שלה, שלו ושל כולם חסרות כל הגיון פנימי ורצף מחשבתי ברור שיתאים לדמות.

וקשה בלי לעשות ספויילרים אבל הסוף הוא הדבר הכי שרירותי וחסר מעוף שקראתי...
מותחן פסיכולוגי קוראים לזה? לא הבנתי היכן המותחן למעט העובדה שהיא כלואה אצלו ואתה רוצה לדעת איך ואם תשתחרר...
נו אוקי אז זה מצדיק ספר שלם?
הסיפור כל כך קשה ונוראי למחשבה אפילו וזה היה חסר כל תכלית כי אף דמות לא באמת ברורה לעומק ובסוף סיימתי את הספר עם מחשבה אחת: למה עשיתי את זה לעצמי? סיפור קשה (עד כדי בחילה) עם סוף מאוד סתמי, פשוט וללא שום פואנטה .”

“זהו ספר אפל ומותח באופן לא שגרתי, שאי אפשר להפסיק לקרוא וסיימתי בשבועיים. העלילה מובאת לסירוגין, כאמור, מפיהן של שלוש נשים בחייו של האב הרוצח. הכי התחברתי לדמות האישה השבויה, שרק היא כתובה בגוף שני ובעיניי הדבר הוסיף ליחודיות שלה. היו קטעים שעשו לי צמרמורת כי גרמו לי לחשוב על החטופים שלנו ועל מה שהם עוברים בשבי, וזה לצערנו לא סיפור דמיוני...
דמותה של אמילי די עיצבנה אותי לאורך כל הספר בגלל הנאיביות וההתאהבות העיוורת שלה שבעיניי גבלה בטמטום. על הבת ססיליה בעיקר ריחמתי. הפרקים הקצרים על הנשים הנוספות שנרצחו היו די מיותרים בעיניי, לא הוסיפו ולא גרעו. בסיפור לא מובאת נקודת המבט של האב הרוצח וקראתי בכמה סקירות על הספר שזה איכזב חלק מהקוראים, אבל אותי דווקא לא. יש מעשים שאין להם הצדקה ולא היה לי דחוף לקרוא על המניעים שלו. הרגשתי שהסופרת ניסתה גם להעביר מסרים של העצמה נשית לאורך הספר. אני בספק כמה הצליח לה..
לסיכום, ספר מומלץ בנושא לא פשוט שנשאר במחשבות גם אחרי תום הקריאה. בהחלט אשמח לקרוא ספרים נוספים שלה לכשיתורגמו בעתיד”

“כמי שיש לה פז"מ די מכובד בספרי מחח, הצטמררתי.
וואוו איזה ספר, מתח אפל מעיק קשה ומטריד את הנפש.
לחשוב כי לפעמים שומעים החדשות על נערות שנחטפו והוסתרו במרתפים כשהן עוברות התעללות מינית, נפשית, אף נכנסות להריון ( החדר)
והנה ספר המספר מנקודת מבטה של הנערה שנחטפה ושל האלמן אשר חטף ומסתיר אותה כאשר בו זמנית הוא מגדל את ביתו הנערה באותו הבית.
מחליא, אמרתי.
ספר טורד מנוחה אך בו זמנית מרתק ונוגע בנימי הנפש.
מומלץ לבעלי עור של פיל”