שין שין

שין שין

בת מגבעתיים

"The fault, dear Brutus is not in our stars, but in ourselves" - Julius Caesar,William Shakespeare

“I have never been able to resist a book about books.” —Anne Fadiman

Never Judge a book by its movie.

Relax, nothing is under control.




» דירגה 1284 ספרים
» כתבה 240 ביקורות
» יש ברשותה 294 ספרים
» מוכרת 17 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 9 שנים ו-3 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה אתמול
» קיבלה 4360 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» ספריות עירוניות גבעתיים

» רשימת הסופרים של שין שין

» מדף הספרים (4 מתוך 294)
» מדף הדירוגים (4 מתוך 1284)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 240 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי העכשווי, הוא אחד הסופרים האהובים עליי. הוא אהוב עליי בין השאר כי הכתיבה שלו יוצאת דופן בנוף הספר... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ניל גיימן אהב לקרוא את סיפורי המיתולוגיה עוד מילדותו, ממש כמוני. אך מכול המיתולוגיות האהובה ע... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


תענוג! תענוג צרוף! תענוג טהור! איזה כיף לקרוא ספר שלישי של סופרת שאהבת ולהיווכח שהיא רק משתבחת ומשתפרת עם הזמן! אז נעמי נו... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


ספר יפהפה. פואטי. זורם וטבעי כמו ערבסקה או זלזלי גפן הנמתחים מעל סוכה. אל-חכוואתי, גיבור הספר, הוא מספר סיפורים, וככול מספר... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודשיים


"מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול" יהודה עמיחי (1974) ▪ ▪ ▪ מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול כך אמרת ועלי לזכור זאת. אחזת בידי בח... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 חודשים


הספר נקרא במקור באנגלית conclave מילה שמקורה מ con clave בלטינית, עם המפתח. 118 קרדינלים, אנשי הכמורה הבכירים ביותר בכנסייה הקתול... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

מתנות זה דבר מסובך. פעם קיבלתי מתנה ארוזה יפה, וכשפתחתי את האריזה מצאתי בונבוניירה מהודרת. הבעיה היא שעל הבונבוניירה הוצמ... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 ימים


זה לא סוד שאני מכורה לפנטזיה, ואחד מהספרים האהובים עליי בז'אנר הוא עקורה, מאת נעמי נוביק שיצא בהוצאת נובה בתרגומה המעולה ש... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 ימים


***הביקורת כוללת פרטים מתוך העלילה *** זהו סיפור על שקר שיצא מכלל שליטה, ועל שני אנשים שנפגשו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 ימים


הספר נכתב על ידי ג'אנט אחת מארבעת הילדים לבית משפחת וולס ומתאר גישה אחרת , שאיננו מרבים להיתקל בה, בין הורים לילדים עבור מ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע


שתי סיבות גרמו לי לקרוא הבוקר את המאהב של מרגריט דיראס: 1. נסיעתי הקרובה לוייטנאם בחודש נובמבר. 2. הביקורת המעולה של חני ע... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


אלן האפט נולד בברוקלין בשנת 1950. אמו הייתה דואגת ורחומה, אך אביו היה סר וזעף, מכונס ושתקן, ולפעמים התפרץ כלפיו באלימות מבהי... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע וחצי


מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

תפוזים – שירה סובל
הוא מקלף לה תפוז, זהו אחד הפינוקים שהיא הכי אוהבת. היא שונאת להתעסק עם פירות. אז בקיץ הוא חותך בשבילה אבטיח או מלון לקוביות גדולות ומתוקות, ובחורף הוא מקלף עבורה תפוז, וגם בוצע את הפלחים.
"איך עבר עלייך היום, אהובה?"
"הכול כרגיל, ואצלך?"
היא מסתכלת עליו ושמה לב שצמחו לו כמה שערות זעירות על האף. אלוהים ישמור, מתי זה קרה. היא חייבת לומר לו משהו בנדון.
"טוב, הרבה עומס בעבודה."
המיץ של התפוז דביק ועכשיו היא חושבת על ארוחת הצהריים למחר. האם היא תכין שניצלים כפי שבנה אוהב למרות שזו ארוחה רק ליום אחד, או שאולי תשקיע בתבשיל שיספיק ליומיים. בעצם, החורף כבר בפתח, אז למה שהיא לא תכין מרק.
"ואיך אתה מתגבר על העומס?"
אבל הבן שלה לא אוהב מרק ירקות ובעלה לא אוהב מרק עוף. טוב, תמיד אפשר ללכת על ברירת המחדל ולהכין מרק עדשים, השאלה הנשאלת היא האם יש בבית עדשים. נמאס לה ללכת לסופר לעשות השלמות. למה רק היא עושה את הדברים האלה בבית.
"חייבים לשכור אנשים חדשים, אנחנו מעט מדי אנשים ויותר מדי עבודה, אבל התהליך לוקח המון זמן, משאבי אנוש כל כך לא יעילים."
התפוז הזה מצוין, היא חייבת לקנות יותר תפוזים, וגם קלמנטינות לילד, הוא אוהב לקחת אותן לבית הספר, חבל כל כך שהילדה לא אוכלת פירות, איך אפשר לחיות ככה. כדאי להכין לה משהו מפנק לשבת, היא מגיעה השבוע מהצבא. אולי הם יזמינו גם את סבתא? לא בא לה, אבל אם לא תזמין אותה בשישי תצטרך לפגוש אותה בשבת, או באמצע השבוע, חס וחלילה, לא יעלה על הדעת.
"אני בטוחה שאתה מסוגל להתמודד. קטן עליך. כבר עברת תקופות קשות מאלו. העיקר שיש עבודה, נכון?"
אם היא לא תזמין את סבתא בשישי או בשבת אז אולי היא תלך אליה לבדה בשלישי בערב, אבל אז סבתא לא תראה את הנכדים, היא תרצה שהם יתראו גם בשלישי וגם בסוף השבוע וזה לא בא בחשבון. לא, היא לא מוכנה, יש גזרות שהציבור לא יכול לעמוד בהן.
"ברור, לא שכחתי כמה זמן לקח לי למצוא את העבודה הזאת. אני לא מתלונן, רק חבל שלוקח למשאבי אנוש כל כך הרבה זמן למצוא עובדים חדשים."
אז אם אני לא נפגשת עם סבתא בשלישי אני יכולה לפגוש חברה, אולי ללכת עם מישהי לסרט. אני לא בטוחה שבא לי. בזמן האחרון ממש לא בא לי כלום. זה נכון שכשהיא בסוף עושה והולכת היא נהנית, אבל הכבדות הזאת, הלאות הזאת... זה משבר גיל החמישים? היא תוהה בינה לבין עצמה.
"חמוד, אתה יודע מה זה משאבי אנוש, הגוף הכי פחות יעיל בארגון. בסוף זה יקרה."
אבל היא בכלל לא בת חמישים, היא אומרת לעצמה. אז למה היא מכניסה את עצמה לסרטים. זה בעלה שציין לא מזמן חמישים ולכבוד המאורע גידל כמה שערות בלתי אטרקטיביות בעליל על האף. חוץ מזה, זה טבעי שלא תמיד רוצים לצאת מהבית. למה היא תמיד צריכה לבקר את עצמה על כל דבר.
"טעים לך התפוז?"
אולי היא תזמין את גיסתה לסרט. בעצם, שהגיסה תזמין. אי אפשר עם היחסים החד צדדיים האלו. אבל אולי היא לא צריכה להתחשבן עם הגיסה. התחשבנות עושה קמטים, או כך לפחות אומרים בפייסבוק.
"כן, מאוד, אפשר עוד אחד, נשמה?"
נכתב לפני שבוע וחצי
הוא מרגיש את טעם הדם בפיו. לפחות אחת משיניו נשברה ועוד אחת או שתיים מתנדנדות. כל גופו כואב, כנראה שנשברה לו צלע. הנובי חבט בו בכול כוחו וחטף את מנת המזון היומית שלו. זה כבר היום השלישי שזה קורה, הוא לא יוכל להחזיק כך מעמד זמן רב. אתמול בערב הגניב לו עבד אחר פיסת לחם. זה היה המזון היחיד שבא לפיו בשלושת הימים האחרונים. ראשו כואב, המקום מצחין, קולות גניחה ואנחה נשמעים סביבו, קולות האסירים האחרים, חלשים, פצועים מיואשים. ברגעים כאלו הוא אוהב לחשוב על בשמת. על עורה הרך כמשי, על ריח גופה, ריח של שמנים ובשמים איכותיים. על עיניה הצבועות בכחל וקרועות בפוך. מגע ידיה על גופו, כל כך שונה מן המפגשים החטופים עם השפחות ורועות הצאן הצעירות באוהלי אביו. אותן נשים צרובות שמש, שעורן ושפתיהן חרוכות ולשערותיהן ריח עשן מדורות וגללי עיזים. נשים שחותנו בגיל 12 ולאחר כעשור של לידות, הנקות ועבודה קשה נראו כבר זקנות ובלות. התמזל מזלה של אימו רחל, היא מתה בצעירותה לאחר לידת אחיו הצעיר בנימין, ולכן נשמרה בזכרונו של אביו כאישה הצעירה והיפה שהייתה. לאה, אחותה, דודתו הלא אוהבת, תפחה ועבתה. עורה גס, שיניה נשרו, זרועותיה חזקות וגסות כמעט כזרועותיהם של בניה, רועי הצאן החסונים וגסי הרוח, הסובבים אותה בנאמנות..
אבל הוא לא רוצה לחשוב כעת על לאה או בניה, על אחיו הצעיר והאהוב בנימין, או אף על אביהם, יעקב, ראש השבט, הפטריארך שאהב אותו יותר מכל אחד מהילדים, כי היה דומה כל כך לה, לאישתו האהובה, לרחל המתה, שצילה המשיך לרחף על המשפחה כולה. הוא מנסה לדמיין את בשמת, אשתו הצעירה, היפה והריחנית כל כך של פוטיפר הזקן. אדונו, האיש שקנה אותו מן הישמעאלים, הפך אותו למנהל משק הבית והוא גמל לו רעה תחת טובה. אבל איך הוא היה יכול לעמוד בפיתוי? כשהיה הולך לעיתים עם אביו לשוק... בשכם היה מביט בנשים העירוניות, הן נראו לו תמיד מסקרנות ומושכות יותר מנשות השבט. בסתר הוא חלם לגור בעיר, בבית מידות נאה ומרוהט ולא באוהלי משפחתו. אביו ידע על כמיהותיו, כל אחד אחר שהיה מספר ליעקב על רצונו לגור בעיר כנענית היה זוכה למטר חרפות וגם לחבטה הגונה מן הסתם, אך הוא היה הבן האהוב, בנה של רחל, ובמקום דברי תוכחה יעקב התרצה ורכש עבורו באחד מימי השוק גלימת צמר צבעונית, גלימת פסים של סוחר או מלומד עירוני גלימה כל כך יוצאת דופן שעלתה לו בסופו של דבר בהרבה יותר מנזיפה או סטירת לחי מצלצלת, היא עלתה לו בחירותו ואולי גם בחייו.
ושוב היא עולה בעיני רוחו, בשמת, אשת פוטיפר, אשתו הצעירה והאהובה, החטא היה כפול כי שניהם אהבו את פוטיפר, הוא היה אדון טוב ובעל מסור. כשיצא לסיוריו באדמות המלך תמיד חזר עם שי לאשתו, אריג פשתן לבן ואיכותי, תכשיט, משחק מגולף בשנהב וכיוצא באלה. למרות גילה הצעיר כבר החל לבנות לה קבר מפואר, משכן מהודר לעולם הבא. היא אהבה לגשת לאתר הבנייה, לבחון את הציורים שעל הקירות ולהתייעץ עם הבנאים, האמנים והציירים לגבי קישוט הקבר וציודו.
כן, אין ספק שהם אהבו את פוטיפר, ובכל זאת בגדו בו, זו הייתה תשוקה ששניהם לא יכלו ולא רצו לכבוש, שניהם גילו את טעמו של מעשה האהבה ולא שבעו ממנו. תשוקתם העבירה אותם על דעתם, המפגשים הבודדים והזהירים הפכו לתכופים והגילוי הצפוי כל כך אכן קרה. כניסתו של פוטיפר לחדר לא הפתיעה אותו כמו תגובתה המהירה של בשמת. בשניות הבודדות מרגע פתיחת הדלת ועד לזעקות הבעל, זעקות של כאב אמיתי וצער שעדיין מהדהדות באוזניו, היא הספיקה לצרוח ולשרוט את פניו בכל כוחה ופוטיפר האמין. מן הסתם רצה להאמין, הכריח את עצמו להאמין שמדובר באונס ולא בבגידה. וכך חייה של בשמת ניצלו ואילו הוא הושלך לבור העלוב הזה, למקום ממנו בודדים יוצאים בחיים.
לעיתים בשעות הלילה הקרות מנשוא או בשעות היום הלוהטות כשהוא קפוא למחצה או מדמדם מחום הוא נזכר באל הטמיר של אביו. האל הבלתי נראה של משפחתם, אשר התגלה לפי הסיפור לאבי סבו אברהם והפך את משפחתם לשונים, בודדים ומנודים בקרב העמים הכנענים ביניהם חיו. הוא באופן אישי חיבב את התרפים של אמו. לאחר מותה הוא הוציא אותם ממקום המסתור באוהל והיה אוהב לגעת בהם, לדבר אליהם ואולי אף להתפלל אליהם. הם הזכירו לו את השנים הקצרות והיפות כשגדל באוהל אמו היפה והאהובה. גם כשטייל בשכם היה מתפתה להיכנס למקדשי הבעל והאשרה המקומיים, אך תמיד פחד שאחד מאחיו הבריונים יתפוס אותו. מעשה שכזה יכול להוביל לתוצאות מאד לא רצויות, במיוחד אם נפלת לידיהם של שימעון ולוי חמומי המוח שרק חיפשו הזדמנות לתגרה הגונה.
כעבד במשק פוטיפר סגד לאלי הבית יחד עם כול העבדים והמשרתים. אלי מצריים נראו לו מוזרים ומרוחקים, אך יחד עם זאת מעוררי ייראה ופחד. בשנים שחלפו הוא כמעט ושכח את האל הנסתר, האל של אבותיו. כשפניו תחובות בתוך הבוץ לאחר שהשומר הנובי הענק זרק אותו לשם הוא נזכר בו לפתע. ומתוך כאבו וייאושו לחש תפילה וביקש רחמים והצלה, וככול האנשים הנואשים, שלא נותר להם דבר להפסיד, נדר והבטיח את כל מה שלא היה לו לתת.
למחרת נתחבה לידו חבילה ע'י אחד השומרים. זהיר ומבוהל הוא הטמין אותה באזור חלציו עד שהיה יכול להתבונן בה בפרטיות. החבילה הכילה חריץ גבינה קטן, אוצר של ממש, הדרך לשרוד עוד יומיים שלושה. החריץ היה עטוף בפיסת בד דהויה, הוא רצה לזרוק אותה לבור השופכין כדי להעלים כל סימן לפרס הפתאומי שקיבל, אך לפתע ראה משהו בסבלנות, ובזהירות אין קץ הוא הצליח לחמוק ולהתקרב לאחד מפתחי האוורור והאור הבודדים, כן, הוא לא טעה, על הבד היו סימני כתב. הוא קרב אותו כמה שהיה יכול לעיניו כדי להיטיב לראות ושביב ריח מוכר היכה בנחיריו, ריח בושם מוכר, ריחה של בשמת, האהובה, הבוגדנית, מפלתו ותשועתו. על הבד נכתבו בחיפזון כמה מילים. שר המשקים – חנינה שר האופים – גזר דין מוות, האם השתגעה? להכניס חבילה כזו לבור האסורים זהו מעשה מסוכן ביותר. מי יודע איך היא הצליחה לעשות זאת? היא הסתכנה בעבורו, סיכנה את חייה, הוא חייב להיות ראוי להקרבה שלה, להשתמש במידע שהיא שלחה לו ולחלץ את עצמו מכאן. זו כבר פעם שנייה שהוא מוצא את עצמו בסכנת מוות. הוא כבר נחלץ פעם אחת בדרך נס מן הבור, הוא ייחלץ שוב ולא תהייה פעם שלישית. הוא מתפלל בכל כוחו, לא תהיה פעם שלישית ,הוא נשבע להניח את כל שגיאותיו מאחוריו, את יהירותו וטיפשותו, את בוגדנותו ותשוקותיו, מעתה יהיה אדם שונה, טוב יותר ונאמן יותר ואולי אלוהים בחסדן יאפשר לו לחיות ולראות את פניו של אחיו בנימין, האח הצעיר עליו נשבע לשמור ולהגן, אך השאיר מאחוריו עקב שגיאותיו ויהירותו.
שני אנשים מושלכים במפתיע לידו, אסירים חדשים, בגדיהם קרועים אך ניכר כי היו אלו בגדים משובחים, הם אוחזים זה את זה באימה, פניהם עגולים וגופם מלא, אילו אינם עבדים שברחו אלא כוהנים, אצילים או אפילו משרתי המלך פרעה בכבודו ובעצמו. הם רועדים מפחד ומאימה ואינם יודעים איך להתנהג בסביבתם החדשה והמפחידה. לילה ראשון עובר והם שוקעים בשינה טרופה. הם עדיין לא מורגלים לשינה על ריצפת הבור הקרה והמזוהמת. בבוקר הם מתעוררים עם אור ראשון, רועדים וקפואים, עקוצים מכינים ופשפשים, אחד מהם פורץ בבכי קורע לב וחברו מנסה לעודד אותו.
הוא מתבונן מהצד, מה לו ולאסירים כאלו. הוא כבר ראה כל כך הרבה אנשים שבאים והולכים בחודשים שהוא כאן, מעטים שוחררו, רבים מתו ממחלות, ממכות השומרים או מקטטות ותגרות, גופותיהם הושלכו לתנינים בנילוס. זה כנראה יהיה גורלו אם האחרים ימשיך להכותו ולגנוב את קצבת הלחם שלו. החדשים מתחילים לדבר והוא מאזין בחצי אוזן, אין לו יותר מדי מה לעשות, הוא פולה כינה מראשו מועך אותה ומשליך אותה. כמה מילים מגיעות לאוזנו, מקוטעות, נואשות:
-חי אוסיריס, חלמתי חלום, מי ייתן והיה פה כהן פותר חלומות שהיה יכול לפתור את חלומי.
-אחי, גם אני חלמתי חלום, חד ובהיר מאין כמוהו, אני מרגיש שהוא חשוב.
באותו רגע הוא יודע שהאל הנסתר שמע את תחינתו, הוא מגייס את שארית כוחותיו, מזדקף, מנער את הלכלוך מגופו כמיטב יכולתו ובמצרית היפה ביותר שלו הוא פונה לשני האסירים המבוהלים.
אחים יקרים, חי איזיס ואוסיריס, אתם בני מזל, שמי יוסף בן יעקב מכנען, מנהל משק הבית לשעבר של השר פוטיפר ופותר חלומות. הרשו לי לפתור את חלומותיכם ואם תהיו מרוצים אנא עשו עמי חסד וזכרו אותי לטובה.
נכתב לפני שבועיים
מכבסת ארז
יום ראשון, שבע בבוקר, היא מגיעה ראשונה ופותחת את המכבסה. מדליקה את האורות ופותחת את החלונות, המקום מחניק והיא חייבת לאוורר, ריח חזק של אבקת כביסה ומרכך כלוא בחלל הצר. ליד הדלת שקים וצרורות של כביסה שהגיעה ביום שישי, ממש לפני הסגירה. היא מתחילה למיין, כביסה עדינה, רגילה, לבנה, ניקוי יבש, מיוחדים, צמר, עור וזמש.
היא אוהבת להתחיל עם הכביסה הלבנה, ממלאת שלוש מכונות ואז שותה את הקפה של הבוקר, נס פשוט עם שתיים סוכר על חשבון הבלבית. היא אף פעם לא קונה הפוך יקר מאחד מבתי הקפה הרבים ברחוב, חבל על הכסף, קפה זה קפה. לפעמים דלית, החופפת של דודי מהמספרה הסמוכה מביאה לה הפוך מהמכונה שלהם. אישה טובה דלית, יש לה לב זהב. לפעמים בא לה להיכנס למספרה לעשות פסים ופן אבל אין טעם, סתם בזבוז.
בזמן שהמכונות עובדות היא מתחילה לגהץ. קשה לה להתניע בבוקר אז היא מתחילה עם חבילה קלה. שש כותנות. לא סיפור. לקוחה קבועה. מביאה פעם בשבוע את החולצות המחויטות של בעלה מהעבודה. מתעצלת לגהץ בעצמה מן הסתם, בטח אין לה אפילו קרש. חצי שעה עבודה גג. ארז מגיע בשמונה. הוא סך הכול בוס סביר, לא מציק, סומך עליה ורוב היום בכלל לא בעסק. הוא מקפיד שיהיו קפה וופלים במטבחון ומשלם לה בזמן. לפעמים השפם הלבן שלו עושה לה פלשבק ומזכיר לה את איגור, הבוס הקודם שלה.
היא מדחיקה ודוחפת את המגהץ קדימה במרץ, מיישרת צווארונים. המטלה קלה ומסתיימת במהירות. שלושים דקות חלפן. היא תולה יפה את החולצות. חבל רק שהיא כל כך שונאת לגעת בצווארונים של גברים. מה לעשות. זו העבודה. ממשיכים קדימה. חבל שארז משלם כל כך מעט. שכר מינימום. מדי פעם 50 שח נוספים אם יש עומס והיא עומדת בלחץ. 50 שח. זו בדיחה. פעם הבונוסים שלה היו מאות ואלפי שקלים.
אין טעם לחשוב על זה. הגרון מתכווץ. וופל אחד מהמטבח. דלית פותחת את המספרה ובדרך אומרת שלום, גם נותנת חיבוק. היא אוהבת להתחבק עם דלית. מגעה אינו שורף. המכונות סיימו והיא מתחילה לקפל. בעיקר גופיות, תחתונים גרביים. לא לחשוב, רק לקפל, אלו סתם חפצים דוממים. אין שום קשר בינם לתחתונים הזרוקים על הרצפה במכון. מהר מהר, הגיעה ערימה של שמיכות קיץ. החורף הגיע ועקרות בית חרוצות מסדרות את הארונות של הילדים. שמיכה עם דובונים, דומה קצת לשמיכה של איתי. מעניין אם גם בפנימייה עשו ארונות. קר שם יותר בצפון. היא צריכה לשאול אותו כשהוא יגיע בעוד שבועיים לביקור החודשי.
כמות כפולה של אבקה כביסה בריח לבנדר. את השמיכה הזו כנראה הרטיב תינוק. גם איתי היה מרטיב. בעיקר כשהיה מתעורר בלילות ולא מוצא אותה בדירה. הוא הרטיב עד גיל מאוחר ולכל המצעים שלו היה ריח של שתן. שטויות. ילדים מרטיבים, זה לא אומר שום דבר. סך הכול נחמד כאן במכבסה. אפשר לשמוע רדיו, מוזיקה או זהבי עצבני, הוא מצחיק אותה. לפעמים לקוחות נכנסים ואפשר לדבר איתם דקה או שתיים. העובדת הסוציאלית אמרה שאם היא תעבוד שנה שלמה בעבודה נורמטיבית יש לה סיכוי טוב לקבל את איתי שלה בחזרה.
האמת שהיא משתגעת כאן משעמום, השעות זוחלות לאט, העור שלה מעקצץ והגרון יבש. היא מעבירה לגל"צ, מנסה להקשיב לפרשנים, מקפלת עוד ערימה, מפעילה מייבש, היא מכניסה לתוכו דפי ריכוך ריחניים. זה אחד הטריקים של ארז. הלקוחות מתים על זה. כבר 12, מוציאה כריך חומוס ופרי מהתיק. הפסקת צהריים, בודקת אם דלית יכולה להצטרף אליה, לא, היא עסוקה, בדרך כלל יום ראשון הוא יום חלש במספרה, אבל היום הגיעו כמה נשים מבוגרות בלי לקבוע תור ודלית עובדת.
ארז יצא מזמן, יש לו עסקים ועיסוקים אחרים. הוא אוהב לשבת בפרלמנט של הגברים המבוגרים בבורקס "סמי". פעם עברה שם וראתה לקוח לשעבר, מהקבועים, כמעט התעלפה, פחדה עד מוות שהוא ילשין עליה לארז והיא שוב תפוטר. למרבה המזל הוא כנראה לא זיהה אותה. מאז היא עוקפת את בורקס סמי.
הרגליים רועדות, היא נקייה כבר חצי שנה והיא לא תיתן לדודא לנצח, בשביל איתי. מקסימום סיגריה. אחת בצהריים, חבילה של מדים, חייל וחיילת, התאומים של רוית השכנה. בחורה טובה, היא מחבבת אותה, רוית תמיד נשארת למספר דקות לשיחה קלה. מדברת עד אינסוף על הילדים המוצלחים שלה. שניהם משרתים ב 8200. היא שוב חושבת על איתי שלה. איתי יפה התואר. ילד פנימיות. ילדים כמוהו הצבא לא לוקח. גם היא לא שירתה בצבא. היא חייבת להתמיד. למרות המחסור, למרות השיעמום, למרות הכמיהה למוכר. תזכרי כמה זה היה רע. זה לא שווה את זה היא אומרת לעצמה. זהו, עוד שתי שקיות של כביסה רגילה. חבילה מסודרת לשליח של הניקוי יבש. מטאטאה את המקום, מעבירה סמרטוט במטבח. שולחת הודעה לארז לקנות עוד חלב למחר. ארבע בול היא נועלת. בקושי נושמת. יוצאת החוצה לסירחון האוטובוסים, ריח הביוב, צחנת החופש.
נכתב לפני 4 חודשים
דיאגנוזה

חיים לוין עולה כהרגלו על אוטובוס 56 למשרד ברח' ז'בוטינסקי. בניגוד לאנשים אחרים, אשר שונאים את התחבורה הציבורית חיים דווקא אוהב את הנסיעה באוטובוס לעבודה וממנה. לעיתים, ביום שישי, כאשר לא היה עליו לנסוע לעבודה היה לוקח אוטובוס לירושלים, חיפה או אפילו רחוק יותר, לנצרת או לבאר שבע, ומיד חוזר על עקבותיו. חיים לוין אוהב לנסוע באוטובוס. הנסיעה בתחבורה הציבורית היוותה בשבילו תרגולת מצוינת להשחזת יכולות האבחון המצוינות שלו.
בוקר טוב לבבי לדוד הנהג הקבוע וחיים נכנס פנימה ותופס מקום בחלקו האמצעי של האוטובוס במושב אסטרטגי המאפשר לו לתצפת על הנוסעים מקדימה וגם מאחור. באוזניו תחובות אוזניות, אך שום מוזיקה אינה מתנגנת בנייד שלו, זוהי הסוואה פשוטה המאפשרת לו לצותת לשיחות מבלי לעורר חשד.
לידו מתיישב אדם כבד גוף, פניו מזוקנים ולגופו מעיל ארוך ועבה למרות שמזג האוויר עדיין איננו קר במיוחד. האיש מיד שולף מכשיר נייד ומתחיל לקרוא את החדשות. הוא אינו יוצר קשר עין עם איש. טוב, זהו מבנה אישיות מוכר ונפוץ למדי, הפציינט סובל מחוסר ביטחון עצמי, הזקן והמעיל מהווים שכבת הגנה, מן הסתם האיש רווק ואולי אף בתול, כל אישיותו אומרת ביישנות ופחדנות, כאן דרושה פסיכואנליזה ארוכה לפירוק הסיבות שמקורן מן הסתם עוד מבית אבא ואמא, מקרה די מסובך למען האמת, אולי אפילו אבוד, חיים לא אופטימי.
נקסט, או, זה מקרה קצת יותר מורכב ומעניין, לא לעיתים קרובות יוצא לחיים לוין לאבחן מקרה כל כך מובהק של הפרעת אישיות פרנואידית. הנוסעת הצעירה שעומדת במרכז האוטובוס זקוקה ללא ספק ובדחיפות לתרופות ואולי גם לאישפוז פסיכיאטרי. היא מביטה סביבה בעצבנות. בוחנת את תקרת האוטובוס, מן הסתם מחפשת מצלמות זעירות ומיקרופונים. עכשיו היא מתכופפת. נוגעת בתחתית המושב, היא כנראה מחפשת כבלים סמויים. היא מביטה בחשדנות על האישה עם משקפי השמש הגדולים ומתרחקת ממנה. תענוג, קלאסיקה של ספרי לימוד. למעשה זו תמיד הייתה ההפרעה החביבה על חיים, ולעיתים כל כך נדירות הוא נתקל בה בצורתה הקלאסית והמובהקת. למעשה הוא לא פגש פציינטית כל כך מרתקת מאז אותה נסיעה ממוזלת לעכו ברכבת לפני כשנתיים, נסיעה שהניבה הפרעת אישיות פרנואידית בדרך הלוך, והפרעת אישיות נרקסיסטית בדרך חזור.באמת, הגיע הזמן לנסוע שוב לעכו, עיר עם מזל.
בינתיים מתיישבות במושב שלפניו שתי נשים, הן מתחילות בשיחה ולשמחתו הרבה של חיים קולותיהן גבוהים וברורים, הוא אפילו לא צריך להתכופף קדימה. למרבה הצער השיחה משעממת ובנאלית למדי. לאישה הימנית יש צרות עם ביתה, נערה בגיל ההתבגרות, שום דבר חשוב או יוצא דופן, לא משהו שדורש התערבות פסיכולוגית, אפילו יועצת פשוטה יכולה לעזור כאן. והשנייה? איזה שעמום, מתלוננת על בעלה. בין השורות אפשר לנחש שמדובר בחוסר תפקוד מיני. הלו, גברת! תני לו ויאגרה ואל תתפסי כאן מקום של פציינטים אמיתיים. אבוי, עם נוסעות כאלו כבר בא לו להגיע למשרד ולהתחיל את יום העבודה.
רווית, פקידת הקבלה מחייכת ואומרת לו בוקר טוב מנומס, והוא עונה לה בחיוך. אח, רווית, עוד חידה שפוצחה, אחד המקרים הראשונים והמוצלחים שלו. במשך זמן רב היו לו חשדות וספקות לגבי רווית. רווית ליפשיץ, פקידת הקבלה. המשקפיים והמראה המסודר תמיד נראו לו מזויפים, מעוררי חשד. זמן רב עקב אחריה בדיסקרטיות אבל בעקשנות, הציץ לה בתיק, פתח את מגירת השולחן שלה. מה את מסתירה, גב' ליפשיץ? מדוע את מגיעה כל כך עייפה בבקרים? ולמה לפעמים תנועה לא זהירה מסגירה סימנים אדומים על פרקי ידייך? שעות רבות של מחשבה ועיון בחומר מקצועי לא עזרו לפתור את התעלומה. דווקא שיטוט מקרי ונדיר בטינדר חשף אותה. רווית המלקה! מלכת SM ! כן, גם סודה של רווית גלוי עכשיו בפניו. אך הוא לא יחשוף אותה לאיש, אין לה מה לחשוש, האתיקה המקצועית היא נר לרגליו, וחובת החיסיון הרפואי קדושה בעיניו.
חיים נכנס למשרד, תולה את המעיל, מכין לעצמו ספל נס נטול ופותח את הקובץ במחשב עליו הוא עובד כרגע, דו"ח ספקים, 2017.
לעזאזל! איך המטומטמים האלו לא קיבלו אותו ללימודי פסיכולוגיה??!!
נכתב לפני 4 חודשים
אהבת אמת

אין ספק, בקיץ זה קל יותר. השמיכה קלה ומהירה להסרה, הגוף מזיע משנת הלילה, והגרון יבש וניחר. בקיץ קל יותר. פשוט להניף את השמיכה, לתחוב את הרגליים לכפכפים ולגשת למטבח לשתות כוס מים צוננים ומרווים.
אבל היום הוא לא יום קיץ. היום הוא יום חורפי, שמיכת הפוך כבדה רכה ונעימה, וגופה המקופל בתנוחת עובר מתקשה להיפרד מחמימותה. כל כך נעים להתערסל כך ברכות בתוך מצעי הכותנה, לנמנם בתוך קן קטן של חום וביטחון. כמדומה שלא חשה ביטחון שכזה בעולם מאז בקעה, נגד רצונה, מרחם אימה.

השעון מצלצל שוב והיא לוחצת על הכפתור שוב, מסרבת לפקוח עיניים, אם תפקח אותן תתקרב שלב אחד נוסף לקימה המאיימת, לחיים, לעולם. והיא לא רוצה, היא לא רוצה. היא רוצה להישאר כאן. לנצח.
יש האומרים שהשינה היא מוות קטן. הם מנסים להמעיט בה, ששים לקום, להתייצב מול המציאות, לטרוף את החיים! איזה ביטוי מטופש... אבל לא היא, זה לא בשבילה. מעולם לא הייתה הטורף. לכל היותר הנטרף. או איזו זברה שמדשדשת בשולי העדר. היא יודעת שהם לא צודקים. השינה היא החיים. החלומות הם המציאות.

השעון מצלצל שוב, המצאה ארור, הלוואי שיירקב בגיהינום מי שהמציא את השעון המעורר, מי שהמציא את השעון בכלל, מי שקצב את הזמן וקרע את האנושות באכזריות שפלה ממעגלי הערות והשינה הטבעיים. מן הסתם היה זה גבר, היא חושבת. המין הזה! המין החושב, הממציא, הצודק, הפועל. ברגעים כאלו היא מתעבת את המין הזה, את אנשי הבוקר, ובכלל את כל מי שקם ממיטתו בחדווה, אמא שלה ביניהם.

היא לא תיכנע, היא לא נכנעת. מתהפכת ומושכת את השמיכה מעל לראשה. זהו, היא החליטה, היא לא מתכוונת לקום. לא עכשיו. אולי אף פעם לא. הם לא מבינים והם לעולם לא יבינו. היא והמיטה. זו אהבת אמת.
נכתב לפני 5 חודשים
ספורטן השרון
הגעתי לפה ב 2012, חתיכת תקופה, מאז שפתחו את הקאנטרי. אני מהוותיקים, מכירה כל מנוי בצורה אינטימית. את אלו שבאים בבוקר מתקלחים בזריזות, וטסים לעבודה, את הקשישים ש"פותחים" את הבריכה, מתרחצים באיטיות מרובה, מבלים בסאונה, מתלבשים במשך שעה ויוצאים בסביבות 12 לאכול צהריים. את אנשי הקריירה והעסקים שמגיעים מאוחר בערב אחרי יום ארוך לאימון, מתקלחים ועוד לובשים בגדי ערב ויוצאים לבילוי.
אני מכירה אותם בשם, בגיל ולעיתים ההיכרות ממש אינטימית, ואם תשאלו אותי אינטימית מדי. לא אכפת לי שהם מתפשטים ומתלבשים לפני, ממש לא מפריע לי כשהם מסתרקים, מתגלחים ומתיזים קצת בושם ודיאודורנט, אבל מה הקטע עם המתבגרים האלה שמפוצצים מולי חצ'קונים בקירבה יתרה. יש נער אחד, עומר, נשבעת לכם, הוא בא לקאנטרי לפוצץ. ודווקא אצלי! מעצבנים אותי מאוד אלו שבוהים בי שעות, חופנים צמיג מיותר, תולשים שערות מהאף ומנקים אוזניים. הלו, חברים, כאן זה מועדון ספורט מכובד, אין לכם בית?
אבל אני הכי שונאת את אלו שנוגעים בי, אני מראה! מראה! אוקי, מה לא הבנת? אתה מסתכל בי ורואה את עצמך. זו לא מערכת יחסים שאמורה לכלול שום סוג של מגע. אז תרחיק ממני את האצבעות השמנוניות שלך שמשאירות עליי סימנים! מזל שג'ניה מנקה אותי לפחות פעמיים ביום, אחרת לא הייתי רואה את עצמי מרוב סימני אצבעות. ג'ניה מגיע בזמזום נעים. הוא תמיד שומע מוזיקה בזמן העבודה, פופ רוסי, בעיקר שירי אהבה. אצבעותיו מכוסות בכפפות, כמו שצריך, ככה מתנהג גבר! הוא מתיז עליי ספריי ניקוי בריח נעים, בלי לחסוך ובלי לדלל, ואז מנגב אותי בעדינות במגבת נייר. חבל שג'ניה לא עובד בימי ראשון, והמנקה המחליף, דודי, לא מעיף לכיווני מבט. לכן יום ראשון הוא היום הכי פחות חביב עליי בשבוע. מצד שני, ג'ניה הוא גבר ששווה להתגעגע אליו.
אבל אין ספק שהמועדף עליי מאז התחלתי בקריירה שלי במלתחות הגברים בספורטן השרון הוא גדי. גדי בחור נעים ויפה תואר, לדעתי לפחות, ונראה לי שיש לי מה לומר בעניין, בכל אופן אני עובדת בלשקף בחורים בלבוש חלקי כבר שש שנים, שבעה ימים בשבוע 14 שעות ביממה. נראה אתכם מתחרים בניסיון עבודה שכזה. גדי הוא מהשחיינים, הוא מגיע בשעות ובימים לא קבועים, מניח את התיק תמיד באותו המקום, תולה את המגבת על המתלה, מסיר נעליים, פושט את בגדיו ונשאר בבגד ים. גדי מעיף בי מבט קצר. הוא לא גבר שנוטה להתפעל מעצמו ולהרבות בעמידה מול המראה. גם כשהוא מסיים, מתקלח ומתלבש הוא לכל היותר מעיף בי מבט חטוף בדרך החוצה כאשר הוא מעביר אצבעות ארוכות בשערו הרטוב.
אך הכל משתנה כאשר צבי מגיע למועדון. כאשר צבי מגיע גדי נשאר במלתחות זמן רב. לקח לי חודשים להבין מה קורה כאן ולמה הוא מסתכל עליי ובכלל לא מתבונן בעצמו. הייתי מראה צעירה ולא מנוסה ולא הבנתי שגדי כלל לא מסתכל על עצמו. בימים המסוימים והדי בודדים האלו שגדי התעכב באופן בלתי מוסבר הוא היה מתבונן בי ומנסה לראות את השתקפותו של צבי. לי זה לקח כמה חודשים להבין מה מתרחש, אבל עברו כבר שנתיים וצבי עדיין לא קלט. וגדי, גדי כל כך ביישן שהוא לא מעז לעשות את הצעד הראשון. היות ששניהם מנויים וותיקים לעיתים הם מחליפים הנהון ראש, או בוקר טוב סתמי כזה של אנשים שמכירים זה את זה בפנים כבר שנים, אבל לא מעבר לזה. בא לי לטלטל את גדי, לצעוק עליו: "תעשה כבר משהו, למה אתה מחכה?", חבל שאין לי ידיים.
אתמול גדי הצליח לתפוס עשר דקות תמימות של צפייה בצבי מתלבש, מתגלח ומסתרק. המבט שלו היה כל כך מאוהב ועצוב שכמעט רציתי לבכות, אפילו לא שמחתי כשג'ניה בא לנקות אותי, כולו חיוכים, שר לו שירים שמחים ברוסית ולא מודע לדרמה האנושית שמתרחשת בדיוק מאחורי גבו. אתם יודעים שאני מתה על ג'ניה, אבל לפעמים הוא כזה אטום ולא רגיש. גם אותו בא לי לטלטל.
כבר שנתיים שאני צופה במופע האימה הזה של גדי, המאוהב, צבי שלא מרגיש דבר וג'ניה ששר לו שירים שמחים ברוסית. גם עומר כבר התבגר ועברו לו כל החצ'קונים. שני מתאמנים וותיקים נפטרו, עשרה מאמנים התחלפו, מאות חברי מועדון חלפו ובאו, גדי נועץ מבטים, צבי לא שם לב, ועולם כמנהגו נוהג. אני באמת אוהבת את מקום העבודה הזה, לכאן הגעתי כמראה צעירה משבירו ובניו, אבל אני כבר שוקלת לבקש העברה. אני לא עומדת בזה יותר, יום אחד הלב שלי יישבר.
למען השם, הבוקר זה קרה! הטמבל סוף סוף קלט, זה רק לקח לו כמה שנים טובות, אבל הוא ראה את גדי מסתכל עליו, והוא חייך, הוא חייך. יש אלוהים! הוא התקרב אליו לקח ממנו את הנייד והקליד לתוכו את מספר הטלפון שלו. זהו! עכשיו אני יכולה למות מראה מאושרת. היום הוא היום של דודי אבל בכלל לא אכפת לי שהוא שוב מעגל פינות, שחיים נשען עלי כשהוא מתגלח, ושהגיעו שני מתבגרים מחוצ'קנים חדשים למלתחות. ידעתי את זה ואמרתי את זה גם לא פעם לג'ניה. האהבה בסוף תמיד מנצחת.
נכתב לפני 5 חודשים
ראיתי את מספר השטן,
שלושת הספרות נעצו בי את מבטן.
ארבעת פרשי האפוקליפסה נשפו בעורפי
חזיונות מימי דניאל ויוחנן אחזו בגופי.
דקות של אימה הטרידו אותי
66.6 ק"ג, אמר המשקל הביתי.
חייבים להתחיל בדיאטה.
סופי.
נכתב לפני 7 שנים ו-9 חודשים
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. חשיפה אישית ציבורית 37 1562 שלשום
2. נקרא ב 2019 אישית 24 95 שלשום
3. יותר מדי ספרים מעט מדי זמן-סיפורת ציבורית 28 5612 לפני 5 ימים
4. ממתינים בסבלנות על המדף ציבורית 3 2697 לפני 6 ימים
5. ספרים שנקראו במועדון הקוראות שלנו אישית 39 60 לפני 6 ימים
6. מדע בדיוני ופנטזיה ציבורית 141 3838 לפני שבוע וחצי
7. ספרים עם הקדשת הסופר אישית 26 713 לפני חודש
8. ספרים טובים ויצירות מופת מאת סופרות ציבורית 126 4256 לפני חודש
9. גיבורות נשיות יוצאות דופן ציבורית 123 3614 לפני חודש
10. ספרי עיון ציבורית 106 3892 לפני חודשיים
11. ספרים על ספרים, קוראים, סופרים וספריות ציבורית 58 2500 לפני 3 חודשים
12. נקרא ב 2018 אישית 72 214 לפני 4 חודשים
13. אוטופיה ודיסטופיה ציבורית 21 1504 לפני 4 חודשים
14. זוכי פרס נובל ובוקר ציבורית 55 4336 לפני 5 חודשים
15. מתח, תעלומה, בלשים ציבורית 66 2691 לפני חצי שנה
16. ספרים שהשאלתי אישית 0 643 לפני 7 חודשים
17. יפן, סין, הודו ציבורית 51 2089 לפני 7 חודשים
18. הספרים האהובים עליי ציבורית 86 3803 לפני 8 חודשים
19. שואה ומלחמת העולם השנייה ציבורית 39 2000 לפני 9 חודשים
20. רומנים היסטוריים ציבורית 51 2106 לפני 9 חודשים
21. מלחמת העולם הראשונה אישית 16 794 לפני 9 חודשים
22. שירה אישית 8 939 לפני שנה ו-3 חודשים
23. ספרים שעזבתי באמצע ציבורית 37 2110 לפני שנה ו-6 חודשים
24. נקראו ב 2017 אישית 64 403 לפני שנה ו-6 חודשים
25. נובלות וסיפורים קצרים מומלצים ציבורית 87 5135 לפני שנה ו-6 חודשים
26. ביוגרפיה ציבורית 18 1928 לפני שנה ו-8 חודשים
27. אפריקה ציבורית 15 1179 לפני שנה ו-10 חודשים
28. ספרות אפרו-אמריקאית ציבורית 11 1634 לפני שנה ו-10 חודשים
29. נקרא ב 2016 אישית 62 680 לפני שנתיים ו-5 חודשים
30. צריכה לקרוא שוב מתי שהוא ציבורית 19 1161 לפני שנתיים ו-7 חודשים
31. יותר מדי ספרים מעט מדי זמן-עיון ציבורית 21 1693 לפני 3 שנים ו-5 חודשים
32. נקרא ב 2015 ציבורית 64 1359 לפני 3 שנים ו-5 חודשים
33. ספרי ילדים מובחרים ציבורית 87 7158 לפני 3 שנים ו-11 חודשים
34. נקרא ב 2014 אישית 72 905 לפני 4 שנים ו-5 חודשים
35. צפיתי בסרט ואהבתי ציבורית 30 1430 לפני 4 שנים ו-8 חודשים
36. נקרא ב 2013 ציבורית 76 1565 לפני 5 שנים ו-5 חודשים
37. ראיתי את הסרט ולא אהבתי בכלל ציבורית 11 1080 לפני 5 שנים ו-10 חודשים
38. נקרא ב 2012 אישית 76 1021 לפני 6 שנים ו-5 חודשים
39. ספרי בישול מומלצים ציבורית 10 3475 לפני 8 שנים ו-5 חודשים
40. מחזות ציבורית 9 1118 לפני 8 שנים ו-7 חודשים

» סך הכל 1945 ספרים ב-40 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של שין שין שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא דנה לפני 3 ימים
2. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא רץ לפני 3 ימים
3. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא קוראת ספרים - שלומית ליקה לפני 6 ימים
4. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא הדבורה מקן הצרעות לפני שבוע
5. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא בנצי גורן לפני שבוע וחצי
6. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא חני לפני שבוע וחצי
7. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא עמיחי לפני שבוע וחצי
8. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא זלי לפני שבוע וחצי
9. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא רויטל ק. לפני שבוע וחצי
10. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא יסמין לפני שבוע וחצי
11. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא פרק ראשון לפני שבוע וחצי
12. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא גלית לפני שבוע וחצי
13. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא Tamas לפני שבוע וחצי
14. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא אדמה לפני שבוע וחצי
15. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא בת-יה לפני שבוע וחצי
16. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא yaelhar לפני שבוע וחצי
17. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא cujo לפני שבוע וחצי
18. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא אלון דה אלפרט לפני שבוע וחצי
19. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא מושמוש לפני שבוע וחצי
20. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא מירית לפני שבוע וחצי
21. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא גוסטב לפני שבוע וחצי
22. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא מחשבות לפני שבוע וחצי
23. ארכיפלג הכלב / פיליפ קלודל פיליפ קלודל, הסופר הצרפתי ה... המשך לקרוא Paper Jam לפני שבוע וחצי
24. סטלינגרד / אנטוני ביוור אכזריות בלתי נסבלת. זה מה שי... המשך לקרוא חופש לפני שבוע וחצי
25. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא Mira לפני ארבעה שבועות
26. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני ארבעה שבועות
27. גם קופים נופלים מעצים / מעין רוגל בניגוד להרגלי אתחיל מהקנקן.... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני ארבעה שבועות
28. חוט של כסף / נעמי נוביק תענוג! תענוג צרוף! תענוג טהו... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני ארבעה שבועות
29. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא אדמה לפני ארבעה שבועות
30. חוט של כסף / נעמי נוביק תענוג! תענוג צרוף! תענוג טהו... המשך לקרוא אדמה לפני ארבעה שבועות
31. נדנדת חבלי הכביסה / אחמד דני רמדאן ספר יפהפה. פואטי. זורם וטבעי... המשך לקרוא אדמה לפני ארבעה שבועות
32. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא גלית לפני חודש
33. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא אלזה לפני חודש
34. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא נתי ק. לפני חודש
35. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא Braveheart לפני חודש
36. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא ערן ב. לפני חודש
37. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא רץ לפני חודש
38. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא tuvia לפני חודש
39. רוח לא כבולה : רומאן על חיי ג'יורדנו ברונו / צבי הרמן "המטרה מקדשת את האמצעים". זו ... המשך לקרוא MIGOS לפני חודש
40. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא חני לפני חודש
41. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא גוסטב לפני חודש
42. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא yaelhar לפני חודש
43. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא Pulp_Fiction לפני חודש
44. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא בנצי גורן לפני חודש
45. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא יוֹסֵף לפני חודש
46. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא שופי ינשופי לפני חודש
47. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא Rasta לפני חודש
48. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא פרפר צהוב לפני חודש
49. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא בת-יה לפני חודש
50. מיתולוגיה נורדית / ניל גיימן סופר הפנטזיה הוותיק והאהוב ... המשך לקרוא cujo לפני חודש



©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ