דירוגים › פרוזה

״הזקן והים״ נובלה מפורסמת מאוד של המינגווי. די מהר מובן שהדיג שולי בספר משום שזה ספר על אדם הנאבק מול עצם קיומו. לכן אולי השם האמיתי של הספר עבורי הוא דווקא ״הזקן והדג״. הים אמנם נוכח בכל עמוד, אך הוא איננו המרכז. גם הדג איננו באמת דג. והזקן איננו רק

ספר עצוב, על יחסי חברות עמוקים של שני חברים - זוהר ויפתח - מילדות ועד לסיומם הטראגי. יחסים המגיעים לידי אהבה הומוסקסואלית ביניהם. הסיפור מסופר בשני קולות: האחד מסופר בגוף שלישי (כתוב באותיות שמנות) על חייו של זוהר בבוסטון, והשני המסופר בגוף ראשון (או

ספר שמתחיל כסיפור על חברות, זהות ונעורים, אבל מתפתח למאבק עמוק בהרבה בין נאמנות אישית לנאמנות לאומית, בין זיכרון משותף למציאות מדממת, ובין האפשרות להכיר את האדם שמולך לבין הרגע שבו הוא הופך, בעל כורחו, לצד השני של המתרס. הספר מספר על סער הישראלי ועלי

"המאהב היפני" של ראני מאניקה הוא ספר שהשאיר אותי ברגשות מעורבים, אבל בשורה התחתונה הוא בהחלט נוגע ללב, בעל כתיבה מיוחדת וסוף יפיפה. זו כתיבה מרמזת, כזו שלפעמים דורשת מהקורא ממש להתעמק ולהתרכז כדי להבין את השכבות שמתחת לפני השטח. לאורך הקריאה מצאתי את

החטא ועונשו הוא רומן פסיכולוגי ופילוסופי שמלווה את רסקולניקוב, סטודנט עני שחי בפטרבורג ומבצע פשע שמטלטל את חייו. דרך ההתמודדות שלו עם אשמה, מוסר והשלכות המעשים שלו, הספר עוסק בנפש האדם, בצדק ובשאלה עד כמה אדם יכול להצדיק את עצמו מול המצפון שלו. העליל

הסופר הוכיח את עצמו כמי שאינו סופר של ספר אחד (וכאכלן ראשים כרוני בפסיכולוגיה). מותחן מעולה- לא עמוק מידי, לא טראש. לחובבי הז'אנר. לדעתי יותר טוב אפילו מהמטופלת השקטה

מותחן מעולה. אלכס מיכאלידס קצת מתיש לפעמים (היי אני סופר שגם למד פסיכולוגיה הידד), אבל מי שמחפש מותחן לא טראש- זה הספר. בנוי היטב, כתוב נחמד, סיומת מצויינת.

ספר מעולה. הסופר מנווט היטב בין דרמה נוגעת ללב (ולא מייגעת!) לבין קומדיה שבדית משובחת- יש שיראו בו מסחטת רגשות, לדעתי הספר נעים ושווה קריאה

הספר מתאר דייג בשם סנטיאגו, המפליג באוקיינוס במטרה לדוג דגים. לאחר ניסיונות רבים ומאמץ רב, הוא מצליח ללכוד דג עצום ממדים. בדרכו חזרה לביתו, תוקפים אותו כרישים ואוכלים את הדג, כך שלבסוף נותר בידיו שלד הדג. הספר מבטא את הקונפליקט בין האדם לטבע, ובפרט א