אני מניחה שבחברות קדומות היו פחות פשעים ופושעים. לא מפני שיצר לב האדם הורע עם השנים, אלא כי היו מעט פשעים שהוגדרו ככאלה. הפיתרון היה פשוט. האכיפה היתה מהירה ובוצעה בכוחו של הקרבן. רוב העבירות נענשו בפיצוי - או משהו תמורת הגזל, או חייו של העבריין כאן ועכשיו. וזהו. פשוט מאד.
התפתחנו מאז. ספר החוקים שלנו מלא וגדוש בפשעים ועבירות קשות וקלות. יוצא שעבירות שונות נענשות באותה דרך. אנחנו כבר לא דורשים שהפושע יומת. הרבה פעמים אנחנו סתם מוציאים לו את הנשמה ומעבירים אותו שבעת מדורי גהינום בחייו. ואנחנו זקוקים לאוכפי חוק: אלה שיתפסו את הפושעים, יביאו הוכחות לאשמתם ויעבירו את הפושע לידיהם של אוכפי החוק העליונים - השופטים. כך שאנחנו מעניקים הרבה כוח לאלה שתופסים במקומנו את הפושעים, מאפשרים להם להשתמש בנשק, ומאפשרים להם טווח החלטה ושיקול דעת.
"אכיפת החוק" היא מכונה משומנת היטב, שרבים מתפרנסים ממנה. היא מחייבת שיקול דעת ורמת אתיקה גבוהה. אבל מה אם חלק מהקורבנות או חלק מהשוטרים אינם מרוצים מתוצאות המכונה הזו? חושבים שהעונשים המוטלים על עבריינים הם מגוחכים? או ההפך - חושבים שהעונשים הם קשים מדי ביחס לעבירה או ביחס לכוונה? אהה. על זה הסיפור פה.
לא צריך להציג את נסבו לקוראים. הוא וגיבורו - הארי הולה השוטר האלכוהוליסט המדוכדך תמיד מפורסמים מאד - בצדק - בקהל קוראי ספרות המתח. נסבו שומר על רמה גבוהה של מתח בכל ספריו שקראתי והגעתי למסקנה שאחת הסיבות לפופולריות הגבוהה שלו [מעבר לטוויית הסיפורים המעניינת והכתיבה הטובה] היא העובדה שהוא אינו מתנשא על קוראיו הנאמנים, ואינו עושה עליהם מניפולציות שסופרי מתח רבים נוטים לעשות.
הספר מותח, כתוב מצויין, הוסיף רבות לידיעותי בנושאי "צבא הישע" (והעלה בי תהיות בנושא מי שהקים את הארגון הזה, שחשב שדת צריכה להיות אירגון צבאי, ולהוות רשות אכיפה מטעם עצמה לעברייניה) הסיפור מורכב, עוסק בנאמנות וחברות וגם באכזריות קיצונית. נהניתי לקרוא אותו, כמו שנהניתי משאר ספריו של נסבו, שלמרות הנוסחתיות מרתקים אותי תמיד. וכמו תמיד חשבתי על אחת המדינות העשירות בתבל, בעלת ממשל כה נאור וסובלנות מובנית במנטליות של תושביה, המייצרת מוחות כה קרימינליים וסיפורים כה אכזריים. הסיפור הזה ואחרים משם היו מתאימים יותר למזרח התיכון המהביל וצמא הדם מאשר לסקנדינביה הקרירה והנאורה. לא ככה?
*

















