“#
באמת ציפיתי לראות, איך תצליח סקוט לחלץ את הגיבורה שלה מהתסבוכת אליה היא קלעה אותה. שיטת החילוץ גרמה למידה מסויימת של חוסר אמינות, אם כי גם התסבוכת לא נראתה אמינה במיוחד.

הספר עוסק בעולם של שנות החמישים באנגליה המלקקת את פצעיה אחרי המלחמה שהשאירה הרס ומחסור. סטודנטית צעירה לרפואה מנסה להתמודד עם עולם שמרן, שרפואה בו נועדה לגברים, רצוי ממשפחות טובות, ונשים הן אחיות (או מזכירות, מורות או משרתות) ולרופאות מתייחסם בזלזול ואם יש ברירה – נמנעים מטיפולן. הסטודנטית הצעירה מנסה להשתלב בעולם הקשוח של רפואה בשנות החמישים, ואם להוסיף לקושי הכמעט בלתי נתפס של עבודה מפרכת, לימודים קשים בתנאים קשים, מה שסטודט לרפואה מכיר גם היום. סקוט תולה על כתפייה הצרות של הגיבורה שלה גם עול כבד של סוד שמקשה על חייה.

ביולי 1948 הועבר בבריטניה חוק הרפואה הציבורית. מדובר בחוק מתקדם מאד, שהחלתו אפשרה לכל אזרח, ללא קשר למצבו הכלכלי לקבל טיפול רפואי איכותי במוסדות הרפואה של הממלכה. זה יפה ומוערך, אם כי אנחנו הקדמנו את בריטניה הגדולה. קופת החולים הראשונה בישראל נוסדה ב 1911 ואחריה, עד 1940, עוד 3 קופות חולים, המרכיבות את השירות הרפואי בישראל. חוק ביטוח בריאות ממלכתי נחקק ב 1995, ואישר פורמלית את זכותו של כל אזרח לקבל טיפול רפואי, בלי קשר להכנסתו או למקום מגוריו. מסתבר שב 2015 ישראל דורגה במקום השביעי בין כ 50 מדינות, בשירות הרפואי שמקבלים אזרחיה. סלחו לי על ההרצאה – יש כל כך מעט דברים שאפשר להתגאות בהם מתחילת 2023, שאני מתרפקת על מה שאפשר.

הספר כתוב היטב ומעניין. למרות שהוא, כנראה, שייך לסוגת "ספרי נשים" הוא מצליח להימנע לרוב מגלישה לרומנטיקה, שמאפיינת את הסוגה. החלק הרומנטי פה די בטל בשישים, ומתרכז בתיאור ההתנהגות והמנטליות באותו זמן. שמרנות שאינה נבוכה מעצמה, ניסיון להחזיר את הנשים – שמילאו בתקופת המלחמה את מקום הגברים – למקומן הראוי, כבנות זוג, אמהות שאינן מתחרות בגברים. התייחסות הצדקנית לנשים "שחטאו", נכנסו להריון (לבדן! אף אחד לא עזר להן פרט לשטן הפיתויים!) ועליהן לשלם, כמובן, את מחיר החטא. קצת שיטוט במחשבות הזכיר לי חברת כנסת חסודה, ששואפת שכל הנשים, היום, במיוחד חילוניות שיש להציל מעצמן, ישמרו נגיעה עד חתונתן. גברים מבוגרים ונשואי פנים מסרבים להתרגל למציאות החדשה... סיפור מעניין ודי רלבנטי.

30.12.25”

““החיים שגנבתי” מאת ניקולה סקוט

הוא אחד מהספרים האלה שמתחילים לקרוא בשביל העלילה אבל בסוף את נשאבת לעולם שלם של תקופה, של מאבקים ושל נשים שמנסות להזיז משהו בעולמן למרות שכל הדלתות סגורות.

הסיפור מתרחש כשעולם הרפואה עדיין היה מועדון גברי סגור. נשים הוגדרו כמי שמתאימות ללטפל, לא להוביל. להיות אחות? מקובל. להיות רופאה? כמעט פנטזיה.
הדמויות הנשיות של ניקולה סקוט נכנסות בדיוק אל הרווח הזה-בין מה שהחברה מרשה להן להיות לבין מה שהן באמת רוצות.
והן רוצות הרבה: ללמוד, להשפיע, להציל חיים, לעשות משהו גדול יותר מהתפקיד שהוענק להן מראש.

היופי הוא, שהספר מראה את כל זה בצורה מאוד אנושית: לא רק מאבק פמיניסטי “גדול”, אלא נשים רגילות שנאבקות בין חלום אמיתי לבין לחץ חברתי שלא עוזב אותן לרגע.
“להתחתן כבר”, “להתיישב”, “לא להסתבך”.
בתוך כל זה הן לומדות, מנסות, טועמות הצלחה לצד אכזבות וכל המסע שלהן מרגיש אמיתי וקרוב.

במקביל, העולם עצמו משתנה מתחת לרגליים שלהן. הרפואה מתקדמת במהירות – אנטיביוטיקה נכנסת לתמונה, שיטות טיפול משתפרות והמלחמות הגדולות משאירות חורים עצומים במערכת.
דווקא המשברים האלה פותחים לנשים דלתות שלא נפתחו קודם.
הספר מראה איך הזדמנויות כאלו נוצרות באמצע כאוס ואיך מי שמוכנה להעז מצליחה להיכנס ולהשאיר חותם!

כל זה עטוף בעלילה סוחפת של סודות, קשרים מורכבים, משפחות שלא תמיד מדברות אמת ומערכות יחסים שמחזיקות הרבה יותר ממה שנראה.
הדמויות כתובות בצורה שמרגישה חיה- טעויות, פחדים, רגעי אומץ ורגעים שבהם פשוט בא להן לברוח מהכול.
בדיוק כמו אנשים אמיתיים.

בסופו של דבר, זה ספר שכיף לקרוא גם בגלל הדרמה, גם בגלל התקופה וגם בגלל שהוא מזכיר עד כמה -מאבק אישי אחד -יכול לשנות הכול.
מומלץ למי שאוהבת סיפורים על נשים שמושכות את עצמן קדימה גם כשהעולם לא לגמרי בעדן ועלילות שמצליחות להיות מרגשות בלי להיות כבדות.”

“בואו נניח את הקלפים על השולחן: "החיים שגנבתי" הוא ספר קיטש. נקודה. אבל הוא ההוכחה שגם קיטש, כשהוא כתוב היטב ועוסק בסוגיות בוערות, יכול להיות קריאה מתגמלת להפליא. זהו ספר נפלא למי שרוצה קצב וזרימה בלי לוותר על תוכן שמעורר מחשבה.
הספר צולל באומץ לסוגיית מעמד האישה בעולם של גברים, ומציג מציאות מקוממת שבה אישה עם שאיפות היא שקופה במקרה הטוב, או מיועדת לרוקן סירי לילה של חולים במקרה הפחות טוב. המאבק של הגיבורה לפלס דרך בעולם שבו אף אחד לא מאמין שאישה יכולה להיות רופאה טובה, הוא לב העניין כאן.
מרתק לראות את סוגיית הזהות שהיא מנהלת: היא גונבת זהות כדי להצליח בחיים ולהוכיח את ערכה, אך לאורך המסע היא מבינה שדווקא כשהיא מי שהיא – בלי מסכות ובלי התחזות – היא מגיעה להצלחות האמיתיות שלה ומוצאת את ייעודה. מתברר שדווקא האותנטיות היא המפתח לחיים טובים יותר.
הכתיבה של ניקולה סקוט מצוינת, הדיאלוגים טובים מאוד, והיא מצליחה להפוך עלילה נוסחתית למסע רגשי עם משקל.
בשורה התחתונה: אם מחפשים ספר שהוא לא "עסק כבד" או מעיק מדי, אבל כזה שנוגע בסוגיות חשובות של אמת פנימית וזכויות נשים – זו בחירה מעולה.”