אישה יפנית מאבדת את בעלה בתאונת עבודה. עד פה רגיל. אלפי מקרים כאלו קורים בכל רגע נתון. לא רק מכת המוות נחתה עליה. לאחר מותו היא תגלה שבעלה חי תחת זהות בדויה. הידיעה הזו שהאיש שאהבה והיתה נשואה לו היה למעשה מישהו זר. כמו קלף חלק. ללא עבר, ללא היסטוריה משפחתית, כמו צמח שנתלש ושורשיו נשארו תלויים ללא אחיזה. כי כל מה שסיפר לה לא היה חלק ממנו.
אז מי הוא היה?
האישה תפנה לעורך דין , אותו הכירה בנסיבות

יצירתו של <mark>קייאיצ'ירו היראנו</mark> פוסעת על בהונותיה ומשרה על הקורא שלווה סטואית כמעט, המהווה ניגוד מרתק לנושאים הטעונים והכואבים שבהם היא מבקשת לגעת. השקט התעשייתי הזה אופף את הטקסט בעננה של מכובדות מאופקת, אולם תחת המעטה המהוגן מתגלה כתיבה שנוטה להישען על דימויים שחוקים וצפויים אשר חסרים את הברק של מקוריות כלשהי. נדמה כי היראנו כל כך סמך על העלילה של הסיפור אותו כתב עד כי השתשמש במילון קלישאות של דימוי

את רוצה לקרוא איך זה מרגיש לזרוק את העבר שלך, ולהתחיל חיים חדשים בתור אדם אחר?

איש אחד – <mark>קייאיצ'ירו היראנו</mark>

ישנו סוג מסוים של בדידות, שניתן למצוא לו מרפא רק כשאתה מוצא עצמך בסיפור טראומה של אדם אחר.

עלילה:
עורך דין יפני חוקר את זהותו האמיתית של בעלה המנוח של לקוחה, לאחר שמתגלה כי האיש חי תחת זהות בדויה.

משקל: חצי כבד

מניעים את הסיפור: בעיקר דמויות ורקע, בקושי עלילה

**דמויות מע

אתחיל עם גילוי נאות: כבר שנים שאני כמעט לא קורא ספרי מתח. אבל איש אחד של קֵייאיצ'ירו <mark>היראנו</mark> סקרן אותי מכיוון שזהו רומן מתח יפני, ויש לי חיבה עמוקה לספרות היפנית ולדרך שבה הסופרים היפנים מספרים סיפורים. כך מצאתי את עצמי מתמסר לעלילה שנראית בתחילה פשוטה: גבר שנהרג בתאונה ולאחר מכן מסתבר כי הוא חי למעשה תחת זהות בדויה. כשהדבר מתגלה לאלמנתו, היא פונה לעורך דין כדי לגלות למי באמת היא הייתה נשואה.

מה ש

#
יצא שקראתי לא מעט ספרות יפנית. קצת ספרות קלאסית כמו יאסונרי קוובטה ואחרים, קצת ספרות יותר מודרנית כמו אקירה יושימורו ונוספים, קצת ספרות כאילו מתח, כמו קייגו היגשינו ואחרים, קצת ספרות בנאלית עלובה ועכשווית כמו "עד שהקפה יתקרר" או "סיפורו של חתול נודד" ועוד כמה שלא זכרתי את שמם ואין לי דרך לחפש אותם היום. הסופרים היפנים מפגינים כתיבה פשוטה ורגשנות מפתיעה, שהרגשתי שאין לי כלים לפענח אותה, בעיקר כ

יש לפעמים רגעים יפים בספרות, כאלה שמושכים אותך ללכת אחרי ספר שהוא אולי לא הספר הטוב ביותר שקראת, אולי לא הספר הכי מרגש או מדהים שקראת אבל בכל זאת יש בספרים מסוימים ייחודיות משל עצמם, כזו שגורמת לי להעריך את אמנות הסיפור, את הכתיבה, את היצירה. "איש אחד" הוא אמנם לא מאותם ספרים "מטורפים" שקראתי אבל יש בו משהו כל כך אינטליגנטי ועמוק. הוא כתוב בצורה שקשה להגדיר, בחציו אמורפי ובחציו מסודר ותבניתי. ישנו