היטלר מעורר רגשות עזים עד היום, מעל 70 שנה אחרי מותו. כמעט כתבתי "היעלמותו מהבמה" אבל הוא לא באמת נעלם מהבמה. הוא חי בזכרונות ובדימויים שהוא מעורר. רודנים רצחניים לא פחות - ואולי יותר - ממנו נאלצים להסתפק במקום השני. החוקים בגרמניה היום מנסים לתת מענה למצב בו מישהו ינסה לעשות כמוהו. אבל אמר כבר מי שאמר מה קורה לאלה הנלחמים את מלחמות העבר. יש המון דברים ש(כנראה) לא מדברים עליהם בגרמניה של היום, זו הליברלית, הנאורה, המקפידה על איכות הסביבה וקליטת פליטים. בא טימור ורמש וכתב רומן על מה שלא מדברים עליו. הרומן מתכוון להיות סאטירי ומצחיק. הוא בהחלט סאטירי אבל לטעמי לא ממש מצחיק. לא בגלל הדמות עליה הוא מבוסס, התקופה האפלה המאוזכרת רבות, ההתייחסות חסרת התקינות הפוליטית. הוא לא מצחיק כי הבדיחה היא פרטית לגרמנים. הוא שואב את האנלוגיות (האמורות להצחיק) מתוך החיים והאישים של הגרמנים היום, שאינם מוכרים למי שאינו חי בגרמניה, ולכן - למרות מאמציו הכנים של המתרגם להסביר - זה לא מצחיק. הספר לעתים שנון וגורם לך לגחך ולתאר לעצמך את הסיטואציה בצבעים חיים.
היטלר מתעורר לו ב 2011 במגרש חניה, לא מבין איפה הוא ואיך הגיע לשם. הרעיון לא ממש חדש: לוקחים דמות מהעבר וממקמים אותה בהווה, מגחיכים את הבורות שהיא מפגינה לנוכח חפצים, התנהגות, תלבושות ושפה שאנחנו מכירים והיא לא. בתחום הזה מצאתי שורמש לא מחדש, ומחשבותיו של היטלר על טלויזיה, מחשב, התנהגות חברתית וכו' הן צפויות ולא מרגשות. אבל יש תובנות מסויימות שהוא עלה עליהן, היכולות להסביר מה היה בו, בהיטלר, שגרם לכל כך הרבה אנשים ללכת שבי אחריו. מה שבולט הוא הקצב וצורת הביטוי שורמוש מצליח - כך נראה - לחקות היטב: היטלר שלו מסביר את הדברים המסובכים ביותר במעט מלים, בפיסקאות קצרות ובהיגיון מושלם. השומע אינו יכול לסתור את דעותיו באופן הגיוני, והדילמות שהן מייצגות חיות עמנו עד היום: "...עומדות בפניך שתי אפשרויות. או שהאחראי הוא הפיהרר עצמו ואף אחד מלבדו, או שאת חייבת להטיל את האחריות על האנשים שבחרו בפיהרר הזה או נמנעו מהדחתו... האם את מבקשת להוציא את הבחירות מחוץ לחוק?..."
ורמש, שרומן הביכורים שלו זכה להצלחה היסטרית בגרמניה והיה לתופעה ספרותית עולמית, הוא עיתונאי בינוני וסופר צללים של אוטוביוגרפיות. הספר הזה, שהתחיל כבדיחה, הצליח לעשות מספר דברים שאיש עוד לא עשה, למרות הררי המלים שנשפכו על הנושא: לאפיין את היטלר ואת הדרך בה דיבר ו(כנראה) חשב (אנשים, בסופו של דבר, ישמעו מה שהם רוצים לשמוע) ולהוסיף כמה תובנות חדשות על האיש והתופעה. הוא כתוב טוב וברור, עמוס באירוניה וציניות לגבי תופעות בחברה הגרמנית ובעולם הצרכני והקפטליסטי של ימינו.
ועוד משהו - ההוצאה בעברית שמרה על התמונה מההוצאה המקורית. עיצוב הכריכה, לדעתי, הוא לא פחות מגאוני.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
