הביקורת האהובה של אורית

מגלן [מהדורת 2020]

לפני מספר ימים חזרתי מטיול בפורטוגל, וממש לפני צאתי לטיול סיימתי לקרוא את הספר מגלן. הגעתי לנקודת הקצה הדרום מערבית ביבשת אירופה וזכיתי לצפות בשקיעה מיוחדת בצוקי כף סנט ויסנטה, מעל חופי האוקינוס האטלנטי, כשרוח חזקה ופראית טלטלה אותי. לפני כ 500 שנה נקודה זו נחשבה לסוף העולם המוכר, והאוקינוס האינסופי שמעבר לה סימל את הלא נודע. היה משהו מאוד עוצמתי ורגשי להיות במקום הזה ולחשוב שמגלן ומגלי ארצות נוספים יצאו משם לגלות עולמות חדשים והלכו אל הלא נודע. כמה אומץ וחזון נדרשו לכך, ואיזו כברת דרך עשתה האנושות מאז. הספר הזה מרתק. צוויג בשפתו הייחודית והסוחפת לוקח את הקורא למסע הזה של מגלן ,מסע בזמן מאות שנים אחורה עם אנשים שחיים ברגעי מעבר. האופן בו חוויתי את פורטוגל הועצם בשל סמיכות קריאת הספר לטיול. וחווית הקריאה גם היא הועצמה כי הספר המשיך להדהד בראשי בהיותי שם – מחשבות על זמן, על שינוי , על מה שאנחנו מרוויחים ומה שאנחנו מאבדים.

8 אהבו