#
נדיר מאד להרגיש קירבה לחיים זרים לחלוטין. להרגיש געגועים למצב בו לא הייתם מעולם. ביכולת ספרותית נדירה מצליח ארלי לחבר את הקוראת למה שהוא מספר, נושאים ותיאורי חיים הזרים לה באופן מוחלט.
ג'ים הוא ילד שחי בקרוליינה הצפונית והסיפור מתאר את החיים בחווה בתקופת השפל הגדול בארצות הברית. בתחילת הסיפור הראשון ג'ים הולך לישון בן תשע ומתעורר בבוקר בן עשר. יומו הגדול מביא אותו משיא (עוגת יומולדת בלתי צפוייה!) אל שיא (כפפת בייסבול חדשה!). (השוו את זה למסיבות אינסופיות, ים מתנות, ליצן ומפעילה, קוסם וצעקות ותראו עד כמה אנחנו רחוקים)
ג'ים חי בחווה עם אמו ושלושת דודיו הרווקים. אביו מת מדום לב כמה ימים לפני שג'ים נולד (דום-לב כהסבר למוות תמיד מצחיק אותי, כי לעניות דעתי כל מוות הוא מדום לב, לא משנה מה גרם לו...) הוא מוקף בשדות מלוא העין, מודע היטב לעבודות החקלאות ולעונות השנה. בחופשת הקיץ הוא אינו פוגש שום ילד אחר. מגדלים אותו באהבה רבה, יש לו שלושה אבאים ואמא אחת, שתפקידה להיות רכה ואוהבת. התיאורים של הילד ומה שהוא חושב נוגעים ללב ומזכירים עולם שהיה פעם: ילדים לא היו מרכז העולם, הם ידעו שיש להם עוד הרבה מה ללמוד. מלמדים אותו בדרך הפרימיטיבית האפקטיבית: נותנים לו להתנסות ומהווים דוגמה. מגדלים את ג'ים בכבוד. לא מוותרים לו כשהוא מפשל, לא דורשים ממנו דברים שמעל ליכולתו, דורשים שיבצע דברים שביכולתו בדרך הטובה ביותר. המשפחה מורכבת מאנשים פשוטים. הם לא למדו הסטוריה, לא הסיקו מסקנות משנות חיים ממנה. הם מספרים לג'ים – פעם אחרי פעם – סיפורים מההיסטוריה המשפחתית והוא אינו שבע מלשמוע אותם ומתרגש כל פעם מחדש.
ספר קטן – סיפוק גדול. הוא הזכיר לי את סטיינבק בסיפוריו הקצרים על עמק סאלינס ועל האנשים הפשוטים שחיו בו. בשפה מדוייקת ובהירה מספר ארלי את הסיפורים המרכיבים את עולמו של ג'ים, בלי מטפורות. בדיוק כמו שילד חושב ומרגיש. אהבתי מאד את הספר הכתוב כמו אוסף סיפורים קצרים אבל יוצר תמונה בהירה של העולם ההוא ממנו התרחקנו שנות אור. זה ספר ביכורים של ארלי, יליד 1961 הכותב על מה שקרה שנים רבות לפני שנולד, ומפליא לתאר אותו. ובאופן נדיר – גם תמונת הכריכה מבטאת היטב את הסיפור - חיים קטנים, בלי דרמות גדולות. מה שהייתי מאחלת לעצמי וליקירי.
















