לילדים בני עשר ראיית עולם משלהם.
והיום ג'ים גלאס בן עשר, נרגש. אמש בן תשע ולראשונה גילו הוא מספר עגול של יותר מסִפרה אחת.
הוא, משפחתו וחבריו גרים בעיירה אליסוויל, צפון קרוליינה. שנות העשרים של המאה שעברה. אביו מת ממש לפני שנולד והתינוק שגדל להיות ג'ים הילד נקרא על שמו.
בגיל הזה אירועים קטנים הם המון ולא משנה היכן ומתי.
כשהוא מתחרה עם חבריו בטיפוס מאומץ על עמוד מכוסה שרף ומצליח לתפוס את שטר הדולר שעליו הוא בעננים ('יש לי דולר, יש לי דולר'-דגש במקור). כשרכבת עוצרת בעיירה ועליה לדברי המבקר אדם ידוע למדי זה עולם ומלואו. גם מתנה- גוש פחם מאובן ממערב וירג'יניה שעשה את כל הדרך לקרוליינה. טיול עם חברו פּן לניו קרפנטר, העיר הסמוכה הינו חוויה אדירה.
וכעבור שנה עתיד ג'ים לצאת למעין מסע התבגרות מסוג אחר.
את ג'ים מגדלים אמו ולא פחות- שלושת אחֵיה, דודיו בני משפחת מקברייד שמעולם לא נישאו. מתפרנסים מחנות בבעלותם ועובדים בחווה. חיבתם הברורה אליו ובמיוחד של הבכור זינו המכנה אותו 'דוק' או 'טמבלולו' מדי פעם מלבבת. הוא מצידו פונה אליהם 'אדוני' כמחוות נימוס הולמת ודרכם מתוודע לזהות אביו ושומע על סבו הקשוח. לומד פה ושם שיעור על החיים.
סיפור שיש בו תמימות ומשקף אווירה תקופתית, ארצות הברית של שנים ספורות טרם השפל הכלכלי הגדול. חיים פשוטים ומאושרים למדי גם ללא חשמל והמעט שיש במונחי ימינו. פולקלור מקומי ולך תדע אם אמיתי או לא ומה זה משנה, בעצם? כיף לספר ולשמוע. כמו התושב שהצליח לאכוף על חברת הרכבות את עצירתה בעיירה ולא רק תחלוף בה. ילדי העיירה מול ה'הילביליס'- הכינוי המלגלג לילדי האזור ההררי. אנשי עמל וילדים ההולכים לבית הספר, המורה האהודה. היום-יום של ילד מתבגר עם חלומות הלומד להכיר את עולמו.
הגם שהסוגה פחות מדברת אלי באופן כללי מצאתי את הספר מהנה למדי.
עבורי, הרגעים הקטנים האלה המסבים לג'ים אושר הם עיקר הסיפור.
'אני רק ילד'.
'את זה אנחנו יודעים, אבל אתה הילד שלנו'.
3.5 כוכבים.
(המחבר גדל בצפון קרוליינה).


















