פעם היה ילד שקראו לו סקוט מרדוק. טוב, זה לא היה שמו בלידתו, כי הוא נולד לאיזו מסוממת שנרצחה, בצד הגרוע של העיר, ואומץ על ידי שני מאליאנים בשם מרדוק. הנער הזה, שהיה סוליסט בלתי חברותי וגם כשרוני, נבחר בפינצטה על ידי איזו מגייסת לסוכנות ביטחון עלומה בשם הדיוויזיה. אתם מכירים בוודאי כמה סוכנויות אמריקאיות: השירות החשאי, FBI, CIA, NSA, DIA , NRO, Homeland Security, אבל על הדיוויזיה לא שמעתם. טוב, גם אני לא. והנער הזה עשה חיל וגם פתר בעיות ריגול שעליהן מדווחים רק לנשיא.
וככה, סקוט, שהיו לו שמות רבים, דרכונים רבים וזהויות רבות, הצליח בדרכו עד הפרישה בגיל שלושים ואחת ולקינוח, כתב ספר בשם בדוי על פרשיות העבר.
ואז, באיזה מוטל עלוב במנהטן מוצאים גופת אשה נטולת זהות, טביעות אצבעות וכל פרט מזהה אחר, שנמחק בתוך אמבטיית חומצה. לכאורה, עוד רצח, אבל אז מתברר כי יש קשר עלום ועקיף בין סקוט לרוצחת.
מפה לשם, מספר לנו סקוט את תולדות חייו ועובר לספר לנו על ה"סרצני", נער סעודי, שנכח בזמן עריפתו של אביו בכיכר העיר, ואת דרכו משם והלאה. אי אפשר לחוות טראומה כזאת בלי להיות מושפעים ממנה. אבל אם חשבתם שהסרצני, ינטוש את האסלאם הפאנאטי, טעיתם. את כישרונותיו וזעמו הוא גייס לטובת נקמה באויבת הגדולה של האנושות: ארצות הברית.
והספר הגדול הזה צועד בשני מישורים, דרכם של סקוט וחברו הטוב, חוקר הרצח בן ברדלי, גיבור האחד עשר בספטמבר, ודרכו של הפאנאט האיסלמי אל הפיגוע הגדול מכולם.
הספר מרתק, מהפנט ממש. ובניגוד לאי אלו בריטים פרו פלשתינים ושונאי ישראל, טרי הייז הוא ידיד טוב וגם אדם ריאלי. הוא מתאר את מלחמת האיסלאם הרדיקלי בעולם המערבי, בלי להסתתר מתחת למטריית הפוליטיקלי קורקט, שאהובה כל כך על כל אירופי מצוי.
לטרי הייז יש רזומה עשיר של תסריטאות לסדרות ומה לא, אבל זהו הרומן הראשון שלו, ואיזה ספר!
אתם גם תעשו תיור עולמי, בפאריס, בבודרום שבטורקיה, באפגניסטן, בלבנון, בגרמניה, בסעודיה, בבחריין, באיטליה, הכל חינם אין כסף.
תאמינו לי שיש בספר כמה פרטים לא אמינים ביותר, ופרשייה שקשורה לעניין בחוט דקיק ומזוייף, אבל למי אכפת? מוחותיהם של סקוט מרדוק מזה ושל הסרצני מזה, מנהלים קרב על לוח השחמט של העולם. והוא גם יודע לכתוב הטרי הייז הזה! וזה גם ספר ראשון בסדרה, כי סקוט מרדוק מסיים את הספר צעיר וגם עשיר וגם לא גילו לנו איך מתה אמו. אז יש מקום לספרים נוספים.
ואם למדתם מג'ק ריצ'ר שאסור להציץ בעינית של הדלת כשדופקים עליה, כי הרוצח יתקע כדור ישר לתוך עיניכם, מסקוט מרדוק למדתי שאסור בכלל להתקרב אל הדלת, כי הרוצח שמעבר לה בטח הצמיד אליה מטען נפץ קטן, אבל כזה שיחלק אתכם להרבה חתיכות. (ואני לא מתכוונת לחתיכות כמו אותן שבעים ושתיים בתולות שבגן עדן).
בקיצור, אם אתם קוראים שש מאות שמונים וכמה עמודים, מן הסתם תרכשו גם איזו פיסת מידע מעשי וחיוני.
