נגיד נפלתם על הרגשה רעה, על עצבות גדולה גדולה ונוגה, מה צריך בשביל לעצור את הדמעות?
נכון, גלידה טובה עם עוגיות שוות שוות וקפה הרבה קפה (ושום אוכל אחר).
אגב, לפחד וחרדה כל אלו לא יעזרו, רק לתוגה של אחרי.
וכן, גם קומדיה רומנטית כייפית שלא דורשת חשיבת יתר.
כזאת מנחמת ומעט מחבקת את הלב.
אז אם אתם שם, שלא יקרה אבל אם - לכו על קומדיה רומנטית ממעבר לים (לרוב לא סובלת את המייד-אין שלהם דווקא, אבל לצורך זה - קומדיה רומנטית מייד-אין -ארה"ב תעשה את העבודה).
ומי לא יעשה את העבודה וכן יבייש את עצם קיומו? או, הספר הזה!
הוא קפץ לי לידיים ב... נעזוב איפה, לא משנה. בכל אופן לא בלוקיישן שאפשר להשתרע מול קומדיה רומנטית טלוויזיונית מנחמת, אז קפץ ותפס במצברוח הצריך את זה, ותשמעו לבילבי.. עזבו את מה שנטע אוהבת, לא מעניין, מעליב אתכם כקוראים ואל תתקרבו.
ולמה ככה? כי גם קומדיה רומנטית צריכה להיות נעימה, נחמדה, מעט חכמה, מעט מעניינת, מסקרנת. וכאן כלום.
כן יש פה בליל של בלאגן, עם דמויות פלאקטיות נטולות אמירה או אופי או מילימטר תבונה אבל סטיגמטיות להפליא, עם.. כן, יצא לי להציץ ב"הזמר במסיכה" אתמול, ראיתם במקרה? כזה. כלום עם שום דבר, אבל מבולגן ומרעיש, ומעליב את המשתתפים, וסטיגמטי ופלאקטי וצורח ויותר מכל מבזה את הצופה / הקורא.
אז, בתוך הכלום המבולגן כאן בספר מסתתרת איזו נטע אחת. שהיא שדרנית בנושא אוכל באיזו תחנת שידור ובמסגרת עבודתה יוצאת לסקר במכונית עתיקה ומושכת תשומת לב גם במקומות אוכל ואצל בשלנים מגוונים בקצות הארץ. תוך כדי היא משלבת מתכונים בסיפור, אלא שגם אלו כתובים בצורה לא מושכת ומבולגנת להפליא.
תוך כדי, בחייה שני ילדים, כמה הורים ואחים, שני גברים - אחד כזה אחד אחר, ואקסיות של הגברים.
ועל הגב שק מלא תסכולים.
נטע הזאתי לא מפסיקה לאכול, פחות או יותר מחצית הסיפור מתאר מה היא אכלה, אוכלת, תאכל, בישלה השכם בבוקר אחרי עוד לילה ללא שינה, מבשלת, תבשל.
ובתכל'ס, רוב הזמן גם היא זקוקה לאיזו קומדיה רומנטית לנחמה.
בקיצור, עזבי את עצמך נטע לכי על ג'וליה רוברטס או רנה זלווגר, שם תלמדי קומדיה רומנטית שעונה על הצורך קווים לדמותה.
לא קראתי את הספר על סופו, הגעתי לעמוד 200 מתוך 350, כן קראתי את העמודים האחרונים כדי להבין שכלום עם שום דבר נשמכו עד הסוף הלא מנחם ולא שום דבר אחר מלבד מעצבן.
