הספר הזה נקרא בנשימה אחת!

החלום הרע של כל הורה – אובדן הילד ואי שובו הביתה לאחר יום לימודים או מפגש חברתי.

בתופעה של ילדים נעדרים המשטרה בדרך כלל משקיעה מאמצים לאיתור הנעדר באמצעי התקשורת, ועל אחת כמה וכמה כשנשקפת לו סכנת חיים. הספר: "ואז היא נעלמה" עוסק בסוגיה זו.

אלי מק ילדה בת 15. תלמידה טובה שכל החיים לפניה, מאוהבת בתיאו גודמן, תלמיד י"א והילד הכי יפה. מה קרה לאלי מק? מדוע היא לא חזרה הביתה?

מהלך אחד לא נכון והכול נגמר!

אם אלי מק היתה יכולה להחזיר את הגלגל הזמן לאחור...

האם אלי מק היתה מסוגלת בגילה הצעיר לראות את תמרורי האזהרה והרמזורים האדומים? לא בטוח! אלי מק בעיניים פקוחות וללא שיקול דעת נוסף, נכנסה למערבולת וכבר לא היה ניתן לחלצה.

אומנם עשר שנים חלפו מאז שאלי נעלמה ולורל– אימה, לא מאבדת תקווה עד שתחשוף מה קרה לביתה האהובה.

החשיבות של סגירת מעגל במקרה של אי-ידיעה, היא צורך בסיסי של כל בעל אנוש. כך גם לורל מק, היא לא הניחה לרגע את הסוגיה בצד, ולא איבדה תקווה להגיע לחקר האמת ולגלות מה עלה בגורלה של ביתה.

אלא מה, שיום אחד הכול משתנה... לאחר ביקור שיגרתי במספרה, לורל נכנסת לבית קפה ופוגשת את פלוייד. המפגש ביניהם מוביל לרומן. הם מבלים יחדיו ולורל זוכה להכיר את בתו-פופי. ילדה אינטליגנטית ופקחית שקשורה מאוד לפלויד, ובאופן מפתיע דומה מאוד לאלי מק. הכיצד? האם פופי תהווה סגירת מעגל עבור לורל מק?

בד בבד צפים פרטים מפתיעים מהעבר, ואז החשדות מתחילות לנקר אצל לורל. מה מגלה לורל וכיצד? האם תצליח ללכת עד הסוף?

הכתיבה של ליסה ג'ואל טובה, קצבית, מסקרנת, עם דיאלוגים מעניינים החושפים דילמות, שיגעונות, מחשבות אפלות, תשוקות וחיים של אנשים שנראים נורמטיביים עם נפש פצועה.

הספר מגולל בפרקים קצרים, חולק לחלקים ומובא בגוף ראשון ושלישי.

ספר מתח לא במובן הקלאסי והמוכר ומומלץ בחום.



לי יניני


כנרת, זמורה דביר, מתח תרגום, תרגום: גיא הרלינג, 319 עמודים, 2021

ניגשתי אל "ואז היא נעלמה" של ליסה ג'ואל עם ציפייה לפגוש מותחן ביתי אפל, מתוך ידיעה ברורה שלסופרת יש נטייה מובהקת אל המחוזות המערערים והקריפיים. לעיתים קרובות, ספרי מתח פסיכולוגיים נוטים ליפול למלכודות של נוסחתיות זולה או שטחיות, אך הרושם הראשוני במקרה הזה לא רק שרד את מבחן המציאות, אלא התעלה עליו. הספר הוכיח שגם בתוך ז'אנר קצבי וממגנט, ניתן לייצר יצירה בעלת תהודה אנושית עמוקה שאינה מזלזלת לרגע באינטליגנציה של הקורא ומחזיקה אותו עם עיניים פקוחות אל תוך הלילה.
תמצית העלילה
הסיפור עוקב אחר לורל מק, אם המנסה לאסוף את שברי חייה ועברה עשר שנים לאחר שבתה בת ה-15, אלי, נעלמה יום אחד בהיר כאילו בלעה אותה האדמה. הטרגדיה המשפחתית פירקה את נישואיה ואת עולמה, אך נקודת המפנה האמיתית מגיעה כשלורל פוגשת בגבר מקסים ובבתו הקטנה בת התשע, פופי. הדמיון המצמרר, הבלתי נתפס והכמעט בלתי חוקי בין הילדה הקטנה לבין בתה שנעלמה לפני עשור, שואב את לורל למסע חקירה אובססיבי, חושפני ומותח שבו כל השאלות הישנות מקבלות תפנית חיוורת ומפחידה.

ההישג הגדול של ליסה ג'ואל בספר זה טמון באיכות הכתיבה שלה. על אף שנקודת המוצא העלילתית מפלרטטת לעיתים עם מחוזות קיצוניים ואף בלתי מציאותיים, הסגנון של ג'ואל נותר כירורגי, חד וברור. היא אינה מבזבזת מילים על תיאורי נוף ממושכים או קישוטיות יתר שאינה משרתת את הרגש, אלא צוללת היישר אל ה"קישקע" של הדמויות שלה. השימוש שלה בחילופי נקודות מבט הוא מלאכת מחשבת פסיכולוגית; הכניסה אל מוחן של הדמויות האובססיביות חושפת היגיון פנימי מעוות, קר וצלול כל כך, שהופך את הבטן ומותיר את הקורא חסר נשימה. הדמויות אינן פונקציונליות או שטוחות – יש להן נשמה, פגומה ומורכבת ככל שתהיה, והיא זו שמניעה את העלילה בעוצמה חודרת.
הספר מצטיין באמינות רגשית גבוהה ובמבנה מהודק להפליא. ההחלטה המבריקה של הסופרת לשמור את נקודת המבט של האב, פלויד, לסוף הסיפור, מעניקה לעלילה נפח טרגי ומורכב במיוחד. תפקידו של האב בדרמה הזו מותיר חותם קשה וכואב – דמות שחיה תחת משא אשמה בלתי נסבל, עד לסוף המר שבו בחר להתאבד משום שידע את האמת כולה ולא יכול היה לשאת עוד את משקלה. נקודות השיא, כמו מכתבה של אלי שנמצא בתוך הספר, מטלטלות את הקורא ומביאות את הסיפור אל קתרזיס מדויק. מדובר בסוף שהוא "עצוב-שמח" במובן העמוק ביותר של המילה; לצד הזוועה שנחשפת, לורל מצליחה למצוא נחמה אמיתית, חמלה וסגירת מעגל ראויה. כשמקלפים מהספר את שכבת הקריפיות המובנית בו, נותרים עם דרמה פסיכולוגית אנושית, כתובה להפליא ובעלת משקל סגולי רב.
שורה תחתונה
"ואז היא נעלמה" הוא מותחן פסיכולוגי חכם, קצבי וממגנט, שמוכיח שספרות מתח משובחת יכולה להיות בו-זמנית גם Page-turner סוחף שאי אפשר להניח מהיד, וגם דרמה בעלת עומק פסיכולוגי ואנושי רב ערך. חוויית קריאה מומלצת ומעוררת מחשבה שמשאירה חותם גם לאחר סגירת העמוד האחרון.

הבת של לורל, אלי בת ה- 15, נעלמה. רוב הספר עוסק בחייה של לורל עשר שנים אחרי ההיעלמות.
היא מכניסה לחיים שלה גבר עם ילדה שמאוד מזכירה את הבת שנעלמה לה.. וזה לכאורה התעלומה בספר.

כבר די בתחילת הספר מסבירים מה בדיוק קרה לאלי בשורה תחתונה אבל רק עם סופו ממש מבינים איך הכל קרה...
וזה החיסרון של ספר המתח הזה...אתה מתחיל לשער בעצמך די מהר את הפאנץ' של העלילה ובעצם קורא אותו עד הסוף כדי להבין אם צדקת ואם יגיע אולי עוד משהו שלא חשבת עליו... וזה לא הגיע וכאן התאכזבתי אני מודה.

אז כספר מתח הוא פחות טוב אבל הוא מאוד קריא זורם ומעניין . גם מחולק יפה לפרקים שמסופרים מכל מיני נקודות מבט של הדמויות הראשיות בסיפור. נחמד.
ספר שמתיימר להיות ספר מתח אבל מסגיר כמעט את כל סודותיו בשליש הראשון שלו מבחינתי קצת מפספס למהות שלו.

אפשר לקרוא. אפשר לא...

ספר עוצר נשימה (אבל לא בהכרח בקטע טוב!), קראתי אותו בנשימה אחת (שלא נעצרה) ביום אחד.

מודה שהספר היה קצת קשה לקריאה, אז לא ממליצה לבעלי לב חלש (אישית לא הייתי קוראת אותו, קשה לי עם ספרים קשים ועצובים).
אבל יש לי את הבעיה הזו, שאני לא יכולה לזנוח ספר או סדרה באמצע.. אז נאלצתי לקרוא את כולו (לפחות זה היה מהיר!)

הספר קולח וגם דוקר בלב, מספר על נערה שנעלמה בגיל 15, ועל החיים של אמה ומשפחתה מאז ועד היום.

היתה לי גם קצת בעיה עם הצירופי מקרים המקריים ״מדי״, גם בנוגע לקלילות של ההיעלמות של אלי (לא כותבת יותר מזה), וגם לגבי דברים שהתרחשו איתה אחר כך.

כן מצאתי שני פנינים בתחילת הספר : (היו גם בהמשך, אבל הייתי כל כך להוטה לקרוא שלא עצרתי לכתוב אותם)
* ״כל הארוחות שלה בנויות מחישוב גס של קלוריות. שלוש מאות לארוחת בוקר, ארבע מאות לארוחת צהריים ושלוש מאות לארוחת ערב. זה משאיר לה מקום לחטיף שוקולד או קצת עוגיות בעבודה, ולשתי כוסות יין בסוף היום. ככה היא רואה אוכל: בתור קלוריות.״
* ״בדרך כלל, הדירה שלה רחוקה מרחק של עשר דקות עם שואב אבק ושקית אשפה ממראה ייצוגי לחלוטין.״

בקיצור לשיקולכם אם הקיבה והלב שלכם מספיק חזקים בשביל לעמוד בזה.

אני חושבת שהגעתי לספר הזה עם צפיות גבוהות מדי. אחרי שכל כך אהבתי את "המשפחה בקומה העליונה" וההמשך שלו, אני חושבת שפשוט ציפיתי ליותר.
הסיפור מציג לפנינו את לורל, אישה אנגליה בשנות החמישים לחייה, אשר בתה המתבגרת (הצעירה מבין שלושת ילדיה) נעלמה יום אחד ללא להשאיר שום עקבות. ההעלמות התרחשה לפני עשור. במשך השנים העניין של התקשורת (וגם המשטרה) בפרשה הלך ודעך ונשארה רק לורל, שהתגרשה בינתיים מאבי ילדיה והיא חיה לבד בדירה קטנה ואין לה באמת קשר אמיתי עם ילדיה הבוגרים או בעלה לשעבר.
יום אחד היא פוגשת את פלויד, גבר מקסים שמזמין אותה לטעום מהעוגה שלו בבית הקפה המקומי (מה? בחיים לא אטעם משהו מצלחת של מישהו זר, אבל אולי זו רק אני...) וכל עולמה של לורל עובר טלטלה איומה.
הסיפור של לורל מתרחש בהווה ובין לבין אנחנו נחשפים לקולות של הדמויות האחרות שמשלימות לנו את חלקי הפאזל של העבר.

הספר הזה לא רע, באמת! אבל למרות הזוועות המתוארות, למרות הסיפור העצוב, למרות התקווה שיש בו- הוא לא טלטל אותי. העלילה לא הפתיעה אותי. היה לי ברור מה התרחש כבר מההתחלה והטוויסט בעלילה שחיכיתי לו, לא הגיע.
אז שלושה כוכבים. ספר בסדר שהעביר לי את הזמן ותו לא.

הדבר הכי קשה בעולם הוא אי ידיעה. חוסר הוודאות מכרסמת בנפשו של אדם, ולא מניחה לו להמשיך הלאה. ברגע שאדם יקר ואהוב נעלם, חשוב לנו לדעת מה עלה בגורלו, לטוב ולרע. חשיבותה של סגירת מעגל טמונה בכך שמי שנשאר עם הכאב, יוכל להשלים איתו כי קיבל תשובה נחרצת לשאלתו. בלי התשובה הזו, פשוט לא מרפים.

לפני מספר שנים, בן דודה של אמא שלי נעלם. צעיר בשנות העשרים לחייו שפשוט בלעה אותו האדמה. המשטרה לימים הרימה ידיים, הטלפונים האכזריים עם ידיעות שוא זרמו במשך שנה ושמונה חודשים, מתקשרים ושרלטנים ניסו לסחוט כספים על חשבון רגשותיהם של הורים שדעתם נטרפה מרוב חרדה ויגון, עד שיום אחד, תלמידי בית ספר נתקלו בעצמותיו מוטלות בחורשה במהלך טיול. אחרי שנה ושמונה חודשים, ההורים שבורי הלב הרשו לעצמם להתאבל ולקבל את רוע הגזירה.

מדוע אני מספרת את כל זה? כי הסיפור הזה הציף בי את הזיכרון. יום בהיר אחד אלי בת ה-15 יוצאת מהבית ולא חוזרת. חיי משפחתה קורסים ומתפרקים בעקבות היעלמותה. לורל, האמא, חיה כקליפה ממי שהייתה פעם. האובדן גזל את הצבע מחייה וזה נמשך כעשר שנים.

מה שלורל אינה מדמיינת ולו לרגע, זה שמפגש מקרי עם גבר מושך, שופע כריזמה, מעניין וכזה שתתאהב בו והוא בה, יוביל אותה לתגליות מרעישות!

לאן נעלמה אלי?
היכן היא הייתה במשך כל אותן שנים?
מה עלה בגורלה?
מי יעזור לשפוך אור על הפרשה?
האם יזכו לורל ומשפחתה בסגירת מעגל?
האם מה שנשבר ניתן לאיחוי?

הסיפור מובא בגוף שלישי ובגוף ראשון בצורה נהדרת!! הכתיבה סוחפת ומסקרנת! זה לא סיפור מתח במובן הקלאסי, זה מותחן פסיכולוגי המגולל את קורותיהן של הדמויות, הנע בין אז להיום והשופך אור בדרך מאוד מתוחכמת ומסתורית על האירועים.

זהו סיפור על אמא שלא מרפה ולא מרימה ידיים על בתה שאבדה לה.
זהו סיפור על אובססיות שמקורן בתשוקות וכמיהות טבעיות לאדם, אך כאלה שעלו על המסלול הלא נכון, מסלול אנוכי ואכזרי.

התגליות והתפניות בסיפור פשוט מדהימות. לא הייתה ולו דמות אחת מיותרת בסיפור הזה. דמויות המשנה שיחקו תפקיד מרכזי, כל אחת בצורה מיוחדת. מדהים לראות כיצד אדם שנראה נורמטיבי על פניו, מאבד את עצמו לדעת, מגיע למצב שרצונותיו ורגשותיו מסמאים את עיניו וגוזלים ממנו כל אמת מוסר ומצפון.

הסוף היה מנחם ומרחיב לב ביותר דרך מאחת. זהו סיפור מהטובים שקראתי לאחרונה וממליצה לכם בחום לקרוא.

ספר מתח מעולה שפשוט אי אפשר להניח מהידיים! מצמרר וטורד מנוחה ועם זאת שובר לב ומרגש.
יכולתי בקלות להתחבר ללורל שמתגעגעת כבר 10 שנים לביתה המתבגרת שנעלמה יום בהיר אחד ושואלת את עצמה כל יום מה עלה בגורלה. אהבתי גם את הדילוגים בין ההווה לעבר ובמיוחד את הפרקים שנכתבו בגוף ראשון ובהן הוצגו שתי דמויות מרכזיות (אני בכוונה לא אומר מי כדי לא להרוס..)
בהחלט מתכוון לקרוא עוד ספרים של ליסה ג'ואל כשיתורגמו בע"ה.
מומלץ בחום רב!!!

הגעתי אל הספר בעקבות ההמלצות כאן באתר, ואכן, ספר מותח, מושך ומסתורי, אבל! לאורך הספר היו בי לא פעם רתיעות ומחשבות: להפסיק לקרוא, כי יש גבול גם לאכזריות (המגיעה לעיתים לאבסורדיות), ובעיקר כשמדובר בילדים. לרגישים: אל תתחילו אפילו את העמוד הראשון, כי לא תוכלו להפסיק בהמשך....!

הביקורת עלולה להכיל ספוילר

אני לא יכולה לומר שנהניתי מהספר הזה. הז'אנר של ספרי המתח הוא לא בדיוק הפייבוריט שלי באופן כללי אבל בהחלט יכולה ליהנות ממנו ולהעריך ספרי מתח טובים, ואם כבר מתח אז אני יותר בעניין של מותחנים קלים -כאלה שגם בד"כ יש להם סוף טוב, או לפחות כאלה שגם מציגים צדדים יותר "קלילים"/טובים בעלילה אבל הספר הזה הוא פשוט במילה אחת - טרגי. סיפור זוועתי, מפחיד, לא לבעלי לב חלש, היו רגעים שרציתי פשוט להפסיק אבל היה קשה בגלל שהוא אכן מותח - זה בערך הדבר היחיד שהרגשתי במהלך הקריאה. היה בו משהו קצת חד-גוני, משהו בלב ליבו של הסיפור היה קצת חסר וחלול. גם את הדברים ה"חיוביים" לכאורה שיש בו היה קשה לי לקנות - לא חושבת שהיה בו שום דבר חיובי ובסה"כ מאכזב.