הייתי יכולה לכתוב שזה אחד מספרי המתח הטובים שקראתי מעודי, אבל זו לא תהיה חוכמה, כי אני לא מרבה לקרוא ספרי מתח (שמישהו יסביר לי מי זה ג'ק ריצ'ר, לכל הרוחות).
הייתי יכולה לכתוב שזה אחד הספרים הטובים שקראתי השנה, אבל זה יעשה לו עוול כי כמעט לא קראתי ספרים השנה.
הייתי יכולה לכתוב שהספר מישיר מבט אל האסלאם הקיצוני והוא עושה זאת באופן ממש לא פוליטיקלי קורקט, אבל לא בא לי להיכנס לפוליטיקה.
הייתי יכולה לכתוב שיש בספר יותר מקמצוץ של חוש הומור מגניב, אבל גם הוא לא בדיוק פוליקלי קורקט, אז אני אוותר ("ראיתי אנשים שחירבנו מרוב פחד. ראיתי אנשים שה... עמד להם כשעמדו למות. אבל ראיתי רק פעם אחת איש כל כך מפוחד עד ששני הדברים קרו לו באותו זמן").
הייתי יכולה לכתוב שאני חוששת שאולי איזה אסלאמי קיצוני בעל מוח מעוות מצד אחד וגאון מצד שני יקרא את הספר, והוא יכניס לו כל מיני רעיונות לראש, אבל זה מפחיד אותי מדי – אז לא אמרתי כלום. אבל טרי הייז אמר: "בלי חיסון אפקטיבי שום מדינה בעולם לא תשרוד התקפה מתוזמרת היטב של אבעבועות שחורות, אפילו לא מדינה של 310 מיליון תושבים שיש לה מספיק נשק אטומי לחסל את הכוכב הזה מאה פעמים". תגיד לי, טרי, התחרפנת? אתה רוצה שאיזה "סרצני" אמיתי יקרא את הספר ויישם??
הייתי יכולה לכתוב שאי אפשר להוריד את הספר מהיד, בעיקר במחצית השנייה שלו, כשהכל מתחיל להתחבר, ושהוא נקרא בנשימה עצורה, ושהוא מתאר בצורה מדהימה את המאבק בין כוחות האופל והרוע לכוחות האור והצדק, אבל אלו סתם קלישאות שכבר נכתבו על אלפי ספרים, והספר הזה ראוי ליותר.
הייתי יכולה לכתוב שזה ספר לכל אחד: לצעירים ולקשישים, לאוהבי דרמות ולאוהבי מתח, למי שקורא הרבה ולמי שקורא מעט, למי שאוהב סיפורים מהחיים ולמי שמעדיף פנטזיות, אבל גם זה לא יהיה נכון. אבא שלי התלהב מהספר, מה שאומר שאם אמא שלי תקרא אותו, היא בטוח תשנא (זוכרים ת'כוסברה?)
הייתי יכולה לכתוב הרבה דברים על הספר הנפלא הזה, אבל במקום זה אני אגיד לכם מילה אחת פשוטה: תקראו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
