#
אני חייבת תודה ל<mark>שרה פינבורו</mark>. היא הבהירה לי כמה דברים על ספרי-מתח והיכולת להנות מהם.
ההנאה – אני מניחה שלא רק שלי וכנראה לא רק בספרי מתח – היא היכולת להזדהות עם הגיבורים ולהבין את מעשיהם. לעתים קרובות אני חושבת על אמינות ופעמים רבות כתבתי שספר הוא "אמין" או "לא אמין" בעיני. וטעיתי לחשוב שמדובר בהיתכנות. אז זהו, שאמינות והיתכנות הם שני תחומים שאין ביניהם קשר אמיתי כשמדובר בספרים. סופר טוב יכול

לפני שהתחלתי לקרוא הוזהרתי שזה "ספר כבד" ו"לא משהו", אך בכל זאת נתתי צ'אנס כי התקציר עורר בי עניין והכריכה משכה אותי. ובואו, זו <mark>שרה פינבורו</mark>. ה-<mark>שרה פינבורו</mark> שכתבה את "מאחורי עיניה", אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי וחקוק בראשי עד היום. הפעם הספר די קצר, כתוב כלבבי בגוף ראשון בזמן הווה מפיו של הגיבור טובי הנגוע בנגיף מסתורי ומתגורר בבית המוות, ומשלב פלאשבקים לאירועי העבר בגוף שלישי. לרוב הקריאה די זורמת

#
יש אנשים המאמינים בעל-טבעי. הולכים למכשפות, קוראות בקפה, אסטרולוגים וכירולוגים. אנשים אלה – שאני מכירה אישית כמה מהם – מוכנים להתווכח שעות ולהוכיח באותות ומופתים למה הזווית שבין אורנוס וונוס בשעה מסויימת מנבאה שחורות ולא כדאי לצאת מהמיטה באותו זמן. או איך חכם הקבלה ההוא שינה את חייה וניבא בדיוק מה יקרה. אני מקנאה באנשים כאלה. באמת. החיים כל כך יפים כשאתה יודע שיש מה ששולט בהם ושיש אנשים המסוגל

גבר ואישה נפגשים בבר ומתקרבים ללילה אחד קצת יותר מדי, עד שהגבר מספר לה שהוא נשוי. ביום שלמחרת האישה מגלה שהוא הבוס בעבודה החדשה שלה, ומספר ימים אחרי זה היא נתקלת בטעות באשתו, והשתיים מתחברות.
לואיז היא האישה, והגבר מהבר הוא דיוויד. אדל היא הצלע השלישית במשולש הרומנטי/חברי הלא מוסבר הזה, אשתו של דיוויד שלימים הופכת לחברה קרובה של לואיז.

על פניו נשמע שהסיפור היה יכול להיות סתם רומן פשוט ובנאלי,

ריבוי דמויות כמעט תוקפני, מקדם את פני עמודיו הראשונים של 'מת בשבילה'.
בשלב הזה, קצת קשה לזכור מי הוא מי והצגת דמויות רבות כדמויות מפתח (כולל תיאור אישיותי ובעיקר חזותי), מאטה את שטף הקריאה ומחייבת לעתים דפדוף קל לאחור.
אבל הציפייה, שמקורה בתחושת פוטנציאל ספרותי ממשמש, מאיצה שוב את השטף ועוזרת לשמור על עירנות.

זה לא פשוט, אנשים
נראה ש<mark>שרה פינבורו</mark> יוצרת דמויות שמתקשות ביחסים.
הן אוהבות, רוצות

#
ספר קטן 263 עמודים. משום מה הוא מוגדר מותחן.

בבית אחוזה גדול, ישן ומבודד נמצאת קבוצה של ילדים – בגילאי 10 עד 18 - שנמצא שהם בעלי מוטציה גנטית הגורמת למחלה. <mark>פינבורו</mark> אינה מתארת את המחלה עצמה, או את תסמיניה. היא גם אינה עוסקת בעולם המאפשר לסלק מתוכו את החשודים בחולי, שהיא התנהגות מוכרת, המורכבת מבורות ופחד. <mark>פינבורו</mark> מתרכזת בבית עצמו, המזכיר מושבת-מצורעים. הילדים חסרי המשפחה צריכים להתמודד עם ח

הספר הזה המתין לי על המדף מאז שיצא לפני שנתיים. ניסיתי להתחיל לקרוא כמה פעמים ובכל פעם לא תפס אותי ולא הצלחתי לסיים את אפילו את הפרק הראשון. עכשיו החלטתי לתת לו צ'אנס נוסף, בעיקר כי אהבתי את שני ספריה הקודמים של <mark>שרה פינבורו</mark> ובמיוחד את מאחורי עיניה. את הפרקים הראשונים באמת קראתי קצת בכוח אבל הפעם לא נכנעתי. האם זה היה שווה את זה? בגדול כן.. זו לא היתה יצירת מופת שאזכור לנצח כמו מאחורי עיניה אבל העל

כתיבה מעולה!!
<mark>שרה פינבורו</mark> יודעת לכתוב ספרי מתח שמשאירים אותי במתח עד השנייה האחרונה.
ממליצה בחום :)

איש מוצא בחורה שטבעה בנהר. נטשה לא זוכרת דבר ממה שקרה, אבל נדמה שההתלחשויות סביב הטביעה המוזרה שלה גוברות. חברותיה מתרחקות ממנה, ודווקא רבקה, ממנה נטשה התרחקה בתקופה האחרונה, מתקרבת. נטשה נמצאת במן מרוץ מפחיד לגלות את האמת על מה שקרה. כיצד הגיעה לנהר? מדוע היתה בחוץ באישון לילה? יכול להיות שמישהו ניסה להרוג אותה? האם היא יכולה לבטוח בחברות שלה?

אני לא נוטה לקרוא מותחנים פסיכולוגיים, או מותחנים