#
היו לי ציפיות מהספר הזה, שקיבל המון התייחסויות, רבות מהן חיוביות מאד. המתנתי שירד קצת מבול הדיבורים עליו. קראתי. ומה אני אגיד לכם – בעיקר השתעממתי.
הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי אלנה, שהיא ילדה חששנית ודאגנית, חרוצה ושאפתנית, שהישגיה האקדמיים מוכיחים שעבודה קשה ותרגול יכולים להשיג כמעט את מה שמשיג מי שנולד מחונן. חברתה לילה היא מחוננת, בעלת יכולת אינטלקטואלית יוצאת דופן, אישיות חזקה ועצמאית שנאלצת להפסיק את לימודיה אחרי 5 שנות לימוד, מה שלא גורם לה להפסיק להתעניין, ללמוד ולהשכיל. הרגשתי שהסיפור הוא סיפורה האמיתי של אלנה פרנטה, שהשאילה את שמה הבדוי לגיבורה שלה. האמנתי לה שהדברים שהיא מתארת, או דומים להם, אכן קרו.
הספר קריא מאד וזורם. הסיפור קוהרנטי, כרונולוגי, מתאר את מה ש(כנראה) קרה. הסיפור מורכב מאפיזודות שונות, רובן נטולות פואנטה. הן מתארות את התבגרותן של אלנה ולילה, בפרבר עוני של נאפולי, עם דגש על מנטליות של החיים שם: עליבות, אלימות כתחליף לא מילולי לתסכול, שמרנות, בורות וסגירות.
עוני הוא מצב יחסי. אנשים הם עניים אם אנשים הסביבתם יותר אמידים מהם. לילה ואלנה חיות בקרב אנשים שמצבם הכלכלי זהה לשלהן, וגם כשהן מבינות לעתים שהן עניות – למשל בהחלטה האם ימשיכו ללמוד בחטיבת הבינים או יעזרו בפרנסת משפחותיהן – הנושא העיקרי אינו עוני אלא תחרות. התחרות היא הגורם המסובב את העלילה (הדלה) בספר הזה.
אז למה משעמם? כי אלנה היא אדם משעמם. מחשבותיה משעממות, נסיונותיה להיות אדם אחר משעממים ופאטתיים. היא מתבוננת בעצמה רק דרך מה שאחרים חושבים עליה, ואין שום ניסיון שלה לגדול מהתלות באחרים. לילה, נראית על פניו אדם הרבה יותר עצמאי ומעניין, למרות נסיבות החיים הקשות. אבל הסיפור הוא של אלנה, על אלנה, וחברתה היא רק המודל שלה לחיקוי ותסכול.
הכתיבה של פרנטה בסדר. היתה לי הרגשה של מכניות מסויימת ותיאור חוזר של סצינות מפורטות שאינן משרתות את הסיפור ואינן גורמות לו להמריא. פרנטה, ששיכנעה אותי שזה סיפור שקרה לה, וזו אישיותה האמיתית, יצרה לעצמה דרמה המלאכותית באמצעות שם בדוי ודימוי של מסתוריות. בסיפור הגיבורה ממציאה את מה שחסר לה, דרך הסתכלות על האחרת. תהילה של "סופרת מסתורית" נראה לי מתאים למה שיקרוץ לדמות המתוארת בסיפור ויהפוך את חייה למעניינים וחשובים מהחיים האמיתיים אותם היא חיה.


















