אני אוהב ספרים.
הם מאפשרים לי להיסחף למקומות רחוקים שאני לא מכיר ולחוות את כל מה שלא אוכל לחוות במציאות.
כמה מיוחדת הייתה חוויית הקריאה בספר "החברה הגאונה", שלקח אותי הרחק מגבולות ביתי בסגר הזה, אל שכונת עוני בנאפולי בשנות החמישים. הכרתי שם שתי ילדות, ועד מהרה החלטתי לחיות איתן את חייהן, להיחשף לסודותיהן הגדולים ביותר, לחיים הפרטיים שלהן ולסיפור חייהן במשך כשישה עשורים. יחד עם זאת אלמד כמה שאפשר על החיים שהיו בעבר בנאפולי (ואולי בהמשך גם מחוצה לה) – וכל זה, בעצם, רק מקריאת סדרה של ארבעה ספרים בשם "הרומאנים הנפוליטניים" מאת אניטה ראג'ה, הידועה בשם העט אלנה פרנטה.
בספר הראשון "החברה הגאונה" מתוארים חייהן של שתי החברות אֶלֶנה גְרֶקוֹ ולִילָה צֶ'רוּלוֹ החל מתקופת הלימודים בבית הספר היסודי עד גיל 16.
הספר כתוב מנקודת מבטה של אלנה, ומתחיל מהסוף: לילה, חברתה הטובה ביותר, נעלמה עם חפציה כאילו לא הייתה קיימת מעולם. עקב כך מחליטה אלנה, הסופרת בת ה-66, לכתוב את כל סיפוריהן. ארבעת הספרים הן התוצאה.
הספר מתאר את חברות הנפש המורכבת ארוכת השנים בין אלנה ולילה. מצד אחד האהבה ביניהן, הנאמנות, העובדה שכל אחת לא מסוגלת לחיות בלי השנייה; ומצד שני הקנאה, התחרותיות, היריבות ביניהן והשאיפה להצליח כמו האחרת. זה מורכב עוד יותר כשהגבול מיטשטש עם הזמן, והמעשים שמחליטה אלנה לעשות רק בשביל להקדים את חברתה הטובה או להיות כמוה, לצד המחשבות הבלתי פוסקות על חייה של החברה, הם מה שהופך את הסיפור למרתק.
השתיים הן אינטליגנטיות, מתבגרות שנולדו לתוך סביבה אכזרית, וכל רצונן הוא למצוא את החיים הטובים שלהן ואף לצאת בעתיד מהשכונה הנוראה שהן חיות בה. האם ינצחו את נסיבות החיים למרות המגבלות? זאת נדע רק בהמשך. כרגע הן גרות עם הורים מכים בחברה פטריארכלית, עם קשיים של ייאוש, רעב ולכלוך. אלנה ולילה מתמודדות עם כל אלה ועוד בסיפור אנושי מרגש, מעורר חמלה, אמין ומציאותי ביותר שמתפרש בספר זה על פני עשר שנים.
הכתיבה על נאפולי מאוד ריאליסטית, זאת בזכות הפירוט על ההווי והאווירה, הרעשים והקולות של העיר, הצעקות והאלימות. בנוסף חיי העבודה, מקצועות, לימודים, הורים קשוחים, החברות המורכבת, הזוגיות, החברים והאויבים בשכונה שמתנכלים אחד לשני כל הזמן, ובעיקר מחשבותיה של הנערה הצעירה ורצונותיה, כמו גם השינויים הפיזיולוגיים והקשיים הנפשיים שהיא עוברת בגיל ההתבגרות – כל אלה מתוארים בצורה נפלאה ומציאותית, והם מה שהופך את הספר למיוחד כל כך.
צפיתי בעונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה (אצפה בעונה השנייה רק לאחר שאקרא את הספר השני), והסדרה של HBO נהדרת ונאמנה לספר כמה שאפשר, זאת כי הסופרת הייתה שותפה לכתיבת התסריט וליצירת הסדרה, ולכן אותן תחושות בזמן הקריאה עוברות גם בעת הצפייה בסדרה.
אני כבר לא יכול לחכות לקרוא את ספר ההמשך (במיוחד אחרי שאלנה ולילה נכנסו לי ללב והסוף היה מפתה להמשיך לקרוא), אבל לצערי ייקח זמן עד שאמצא את הכרך השני בתקופה הזאת. אם יש לכם את הספרים – אני ממליץ לנצל את הזמן הזה ולקרוא.


















