אם עבדאללה הכינה קפה פעמים רבות בכל יום,

בשעת הזריחה לאבו עבדאללה לפני שיצא לעבודה

בשעות הבוקר המאוחרות כשהגיעה אם קאסם השכנה לביקור בין הכביסות, הבישולים והניקיונות שהיו מנת חלקן של עקרות הבית הרבות בכפר שהתייתם מהגברים שבו בשעות היום

בשעת אחר הצהריים לבנותיה שהגיעו לבקר עם הנכדים

לאבו ראוף שהגיע לדון עם אבו עבדאללה על הבחירות המקומיות

וכן לכל אורח, חשוב ולא חשוב

כשהכינה את קנקן הקפה, נהגה לספור את מספר הישובים לשולחן ותמיד נהגה להוסיף ספל פינג'אן נוסף, למקרה שיגיע עוד אורח לא צפוי

מבלי לשים לב, כבר נהגה אם עבדאללה להגיש שלושה ספלים לזוג, שני ספלים לאדם בודד ואחד עשר ספלים אם ישבו רק היא, אבו עבדאללה וילדיהם

לעתים אכן היה מגיע אורח בהפתעה בזמן שהקפה כבר היה מוגש והמנהג התגלה כשימושי, אך בנותיה של אם עבדאללה סיפרו כי היא מכינה את הפינג'אן הריק לאורח ידוע מראש, שרק היא ממתינה לו ויודעת מי הוא

הבנות צחקו ואמרו כי הספל מיועד לאבי החתן שיבוא לבקש את ידה של בתה הרווקה

הנכדים דמיינו כי הספל מיועד למלאך שיבוא לביקור

ואבו עבדאללה נהג לצחוק ולומר שהספל מיועד לבעל שישא אותה לאישה לאחר מותו שלו

יום אחד, שאל אחמד, אחד הנכדים הצעירים, "למי את מכינה את הספל הריק, סבתא?, את מחכה למישהו?"

"הספל הזה הוא לכלה שתביא הנה, אם אהיה בחיים עד אז, אינשאללה" צחקה אם עבדאללה

"אני לא אתחתן אף פעם" התרגז הנכד הנבוך

"גש לפתוח את השער, יקירי"

אחמד רץ לשער פתח אותו והביט החוצה, "אין אף אחד, סבתא", אמר

"עוד מעט יקירי" אמרה "הברכה מגיעה למי שממתין לה"