כמו בספר, כמו בנאפולי, כמו פעם...הכל היה אישי, גם בשכונה שלי דאז הדרמות היו גדולות מהחיים. בין הכבסים על החבל נשים עם פה גדול צעקו ורבו בציפורניים, כל יומיים זרקו חפצים מהחלון איימו על בעליהן שילכו לרבנות. זו הדרך שלהם למרוד ולהשיג קצת עצמאות וחופש בחברה הפטריארכלית שהיינו. ואני כילדה שעזרתי לאבא בחנות הייתי אוכלת יותר ממתקים מלעזור לו. הייתי מסתכלת בעיניים גדולות על התמונה הגדולה בלי להיות ממש מעורבת בכלום.
השכונה של פעם הייתה מורכבת ממכולות קטנות, חנויות קטנות ממש כמו שמתואר בספר. הכל היה בקטן עד שאנשים התחילו לחלום בגדול והיום בתי כלבו ענקים רומסים את הקטנים ביחד עם היחס האישי וההסתכלות בלבן של העיניים. ההתפתחות בספר מקבילה להתפתחות בעולם והתהליכים מרתקים .
זיכרון ישן: אישה מבוגרת עם גב כפוף ושיער לבן הגיעה לחנות של אבא. היא קנתה חצי לחם אחיד וחלב בשקית. כשאבא אמר לה כמה זה עולה היא הוציאה מתוך החזייה מטפחת לבנה ששם היו גרושים ומטבעות וזה היה אמיתי מאוד.. היא ספרה את המעות והגישה לאבי.
1958 זה הרבה לפני שנולדתי, אך בקריאתי את הספר בשקיקה על נאפולי והשכונות שבהם, לא יכולתי שלא למצוא קווי דמיון והזדהות עם השכונות הישנות של פעם שבהן אני גדלתי. ויש בתקופה הזו משהו שאם מסתכלים "ממבט על" אחורה בזמן אפשר להרגיש קסם באוויר.
ונראה לי שזה לא השכונות של פעם שעשו הבדל כמו הצורה שחיינו פעם והאנשים שהשתנו באופן כללי. המבט על החיים השתנה. זה ממש כמו לראות את הקווים הדקים שעוברים דרך חוט ההיסטוריה נניח מימי הביניים לרנסנס. נכון שהיו מכוניות אך טכנולוגיה שלמה לא הייתה אפילו בדמיון.
יש בספר תמונה ברורה מאוד עם ערכים של פעם בחברה פטריארכלית כשהגבר הביא פרנסה והאישה ישבה בבית עם הילדים. הרבה בספר מזכיר את הסדרה "שנות ה 80" או את הסרט "גריז". העשרים מול העניים והעליבות הגדולה והבושה להיות עני. והעובדה שצריך להיות חכם או עשיר כדי לרכוש השכלה.
אז הסאגה היא על מי נלחם בשיניו ומי ויתר. מי התקדם ומי נשאר אחורה. כמו בכל שכונה יש מיתוסים על איש המאפיה ואיך כולם "משקשקים" מפחד מפניו ממש כמו בסרט איטלקי.
מצטערת לא מוכנה לספוילרים לכן כותבת בכלליות. הספר ממש חי רוטט ונושם ביחד עם הדמויות שמרקדות הלוך ושוב וגורמות להפוך דפים בשקיקה. כי מי לא אוהב דרמות וסיפורים שנכנסים ללב על חברויות אמיצות. על ילדים שמנסים לשרוד כמו ההורים. על בריחה מהבית כילד ומרדנות, על עוני משווע שצריך ממש פיה עם שרביט שתפזר קצת אהבה וטוב. כל אחד בכל זמן יכול להזדהות עם הגיבורים של הספר.
עם הנשיקה הראשונה, הספר הראשון, הציונים בבית ספר, החבר שמחזר. הסטירה של אבא כשחוזרים מאוחר אחרי בילוי. והכבוד האבוד אחר הבתולים. כמו בחיים אך במיוחד אז ושם המעמד החברתי ולמי יש יותר גדול היה ביג אישו. בין אנשים שהצליחו בחיים לאנשים שדהו כמו בגד שנשאר בשמש על החבל. אז הספר הוא על אנשים פשוטים ועל רולטת החיים, אחד למטה , אחד למעלה, אחד מת או השתגע. וכל אחד משחק עם הקלפים שהחיים מספקים לו. אפשר לומר "פוקר" של החיים.
תודה למחשבות על הספר, הזמנתי את כל הסדרה. וגם לאברש שהמליץ בחום, כל מילה שאומר על הספר תגמד אותו. צריך לקרוא בשביל להבין את הקסם.
וכשאני חושבת על נאפולי מיד סופיה לורן עולה לי בכל מיני סרטיה. עם המבטא והעינטוזים והצעקניות שבשפת הגוף והבגדים. בקיצור המון צבע.


















