ארמון הירח/פול אוסטר
בתוך עוגיית מזל הוא מצא מסר חבוי וצירוף מקרים מוזר.הוא מצא את המשפט "השמש היא העבר, האדמה ההווה, הירח העתיד,."
פוג חי כמעט בקושי,התקיים כמעט בקושי,ניזון מאוויר, ואחרי שאיבד את האדם הקרוב לו ביותר
ואיבד את דירתו לא נשאר לו במה להתעטף. אסף את שארית מטלטליו בתיק קטן
והלך להיות נווד שנע עם הרוח והשמש .כל מה שעשה הוא פשוט חיכה בסבלנות לחידלון הסופי של הגוף,,,התודעה כמעט כבתה אך לא לפני שיד אהובה הרימה אותה כמו גוזל שמוצאים בין העצים וכל כך רוצים לגרום לו לנשום ולעוף ולחיות.,,
לפעמים יש רגעים בחיים שארוע מסויים שעוברים משנה אותנו עד כדי כך שנדמה כאילו כמה אנשים נמצאים בתוכינו.
ומי שהיינו לפני היה משהו אחר לגמרי. בספר הגאוני של אוסטר צריך להגיע עד הקצה או פשוט כמעט למות בכדי להמשיך לחיות רק מנקודה אחרת, ממקום אחר...
ומה אם היינו לבד לבד בעולם בלי אדם שאוהב,בלי חברים ,משפחה...מי היה מרים אותנו למעלה כשהיינו על הסף,כשלא היינו מוצאים תכלית בחיים או שהחיים כבר לא היו מפתיעים ומסקרנים אותנו יותר הם רק היו חיים שצריך לחיות ותו' לא.
.אני מניחה שלאנשים נורמטיבים שקמים כל בוקר לעבודה,נפגשים פעם בשבוע עם חברים ומשפחה,אנשים שטרודים להחזיר משכנה ולגדל את ילדיהם בדרך הכי טובה שהם יכולים כל כך עסוקים פיזית ומחשבתית בחיים עצמם ומחשבות על מוות של הגוף והנפש הן מותרות .יותר מכך זה בגדר תעלומה לוותר על כל ההפתעות שהחיים מספקים לנו..
פוג מצא לאורך הספר חתיכות חתיכות של פאזל המרכיב את סיפור חייו .אנשים שמצאו אותו והוא אותם .אנשים שהטביעו חותמם בו באלפי זוויות חדשות שהפכו להיות הוא.
"תחשוב על העיניים שלך ועל הכח המופלא שיש ברשותך לראות את העולם.תאר לעצמך שאתה מביט במשהו שמואר באורות השונים שהופכים את העולם לנראה:"
לאלון,לקורא,למחשבות..תודה שבזכותכם הכרתי את אוסטר ולקחתי ממנו פיסה לטעום....והטעם בהחלט טעם של עוד.
ברור שמומלץ כי רק גאון יכול לכתוב עלילה נפלאה שכזו
















