ערן וולוצקי, תיכוניסט בן שש עשרה, נשלח במסגרת פרויקט מחויבות חברתית בבית הספר, לסעוד חולה ערירי בבית החולים.

ערן הוא נער רגיש ובודד, יודע שהוא משלם מחיר על הבדידות, אך לא מוכן לפדות אותה בכל מחיר. העפרונות ובלוק הציור הם התחליף שלו לחברים.

לא תמיד הוא יודע להתנהל בנבכי הקודים החברתיים, אבל האינטיליגנציה הרגשית הגבוהה בה בורך מנתבת את דרכו, והיא סוללת לו דרך ישר אל תוך לבבותיהם של כל מי שנ

הפואימה האפית "עוטה עור הנמר" של שותא רוסתוולי שנכתבה בימי הבניים נמצאת זמן רב ברשימת הקריאה שלי וכשראיתי רומן ביכורים עברי חדש יוצא בהשראת הספר מיד הסתקרנתי. בדיוק התחיל גם שבוע הספר וזה הספר הראשון שקניתי ביריד בשרונה ואפילו זכיתי בהקדשת וחתימת המחבר :). עכשיו כבר הייתי חייב לקרוא אותו בהקדם.

שותא רוסתוולי היה פעיל בחצר המלוכה של המלך דוד והמלכה תמרה בגיאורגיה של המאה ה-12, בזמן שהמלך דוד יצא

ערן הוא נער מגודל בן 15 בשנת 1972 . הוא לא מהמקובלים בכיתה, נהפוך הוא ,הוא דרגה אחת מעל הטרף הקל של הכיתה : סאשה עולה חדש מחבר העמים.
הוא מקבל משימת התנדבות מבית ספר לבקר חולה ערירי בבית החולים הקרוב למגוריו וכך הוא מתוודע לחולה דב גפונוב ולנערה בשם חווה.
<mark>אורן ולדמן</mark> , הסופר , הוא בן השנתון שלי ,73 . הוא רקח רומן ביכורים ( קדם לו ספר סיפורים קצרים אז לא בטוח שאני מדייק ) שהוא רומן התבגרות שמתרחש

זמן רב חיפשתי את הספר הזה אך הוא לא היה בנמצא.
התעניינתי בו במיוחד מכיוון שהוא עוסק גם בגאורגיה ויצירותיה אך גם במתחולל בנפש ובקשיים של בני אדם רגילים מן השורה.
כאשר התחלתי לקרוא בו, לא התאכזבתי. זהו ספר יפיפה, כתוב היטב ולמרות שפתו היומיומית יש בו תיאורים יפים הרקומים בעדינות מפתיעה.
גיבור הסיפור הוא ערן, נער מופנם בן 16 שאין לו חברים כלל בבית הספר והמבלה את כל שעותיו בציור. הוא חולם להתקבל

המחבר מודה למגיהות בספר אבל אלה לא מונעות ממנו להזכיר שאין עצי מייפל בישראל, שלא הולכים לבקר בבית הקברות בישראל בשבת ובטח ובטח שאין פיגוע כזה, המופיע בעמוד 30, תשבוחות. אין מילה כזו בעברית והיא מצדיקה תחושות בוז לספר.
אחרי שהוצאתי כל מררתי על הספר, זה ספר מקסים ביותר.
דב בוריס גפונוב הוא דמות אמיתית, מתרגם מגרוזינית לעברית של יצירת מופת בשם עוטה עור הנמר, ששלונסקי סייע בהוצאתה לאור. גפונוב הוא ר

במרכז הספר עומדת דמותו של ערן וולוצקי נער בן 16. העלילה מתרחשת בישראל בשנת 1972. במסגרת מחוייבות בבית ספר מקבל ערן משימה לבקר בבית חולים חולה בודד עולה חדש מרוסיה בן 38. לאט, לאט נרקם קשר עמוק ונוגע ללב בין ערן לדב גופונובב אשר סובל ממחלה קשה וימיו ספורים.
בהתחלה ערן בא לבית החולים לבקר את דב כי הוא מוכרח, אך בהמשך הספר יוצר ערן קשר עם חווה נערה בגילו אשר נמצאת בבית החולים לאחר שנפצעה קשה מאוד ב

#
בספר הביכורים הזה מחבר <mark>ולדמן</mark> בין גיבור טיפוסי לספרות המקור – ערן בן 16, שאמו עזבה כשהיה פעוט, והוא גדל עם אביו השתקן. הוא מתבודד, מגושם, לא מקובל, מצייר ורוצה ללמוד בפנימיה יוקרתית לאמנות. את ערן חיבר <mark>ולדמן</mark> לדמות אמיתית – דב גפונוב. גפונוב, אלמוני עבורי וכנראה גם עבור רוב הקוראים, היה כנראה סוג של גאון. הוא לימד את עצמו עברית באמצעות תנ"ך מתורגם, תרגם לעברית יצירה אפית גאורגית מהמאה ה-12 וזכה ב

העלילה היפה הזו מפוצצת ברגש עד שהלב מתפקע. החוטים בה נרקמים שלב אחרי שלב, עד שאנו הקוראים מגלים ביחד עם הגיבור פרט אחר פרט עד לתמונה המלאה שגדושה בהמון פרטים קטנטנים שבסוף נאספים לידי מסע חניכה נפלא של ערן.

רכבת ההרים שעברה עלי כשהפכתי את הדפים גרמו לי לרצות להישאר בספר ולקרוא לאט לאט כדי, להעמיק את תחושת העונג מהספר. ולמרות שהרכבת הזו דהרה ניסיתי להאט. צריך עדינות יתרה כשקוראים על ההכפשות של ה

"נמר בירושלים" הוא רומן חניכה והתבגרות במלוא מובן המילה.
נמר בירושלים? יותר נכון, חתול בירושלים שהלך והפך להיות אט אט לנמר בירושלים.
חתול פשוט, קטן ומסכן, אחד כזה שחי את חייו חסרי המשמעות בבית הספר אי שם בשנות ה-70 בארץ ישראל, הלוא הוא ערן וולצקי, הדמות הראשית. הוא מנסה להיות מקובל כמו שאר החבר'ה, גם אם זה אומר להציק לסשה העולה החדש מרוסיה, כמו שעושים כולם. או למשל גם להתחבב על בנות מסוימות בכ