אז הסקירה הקודמת שלי נדחקה מעבר לדף השער בשל משתמש שפתח מרתון כתיבה באתר, כך שאני מרשה לעצמי להעלות סקירה נוספת הערב ולא לחכות איתה למחר. אני אתחיל עם ספר אחר, שכן את הספר "תוגותיו של אמריקאי" מאת סירי הוסטוודט מצאתי בספריית רחוב חדשה שנפתחה לידנו ולקחתי לקרוא. הספר הדהד לי מוכר, בטעם אוסטרי כזה, אבל רק אחרי מחצית הספר הבנתי שכבר קראתי אותו בעבר, ובדיקה ברשומות האתר גילתה שאכן כן, וזה היה לפני ארבע שנים. קורה. קורה שקוראים ספר והוא לא מותיר רושם מיוחד בקריאה ולכן קוראים אותו שוב. אבל מאחר שנזכרתי באוסטר לקחתי מספרייתו של אחי האוסטרולוג כמה ספרים מאת אוסטר כי אם כבר נזכרתי, אפשר לעשות השלמות קריאה.
את הספר הזה לא רק שקראתי בעבר, אני גם זוכרת שעשיתי את זה. זה אחד הספרים המוקדמים של אוסטר, והחזרה אליו אחרי עשרה ספרים היא קצת שונה. קודם כל בצורה הכי מפתיעה - לא כתוב כלום על הכריכה האחורית. שום מילה. במקום זאת תקציר הספר מקבל מקום של כבוד על הכריכה הקדמית. אני חייבת לומר שזו בחירה מאוד מאוד מוזרה, אבל בספר הזה הרבה דברים הם מאוד מאוד מוזרים בספר הזה, כך שזה מסתדר.
בפורמט החדש של האתר הפך להיות לא קל למצוא את הסקירות שלי על סופר מסויים. כבר אי אפשר לפלטר את הביקורות בדף האישי על פי שם הסופר כפי שהיה בגירסה הקודמת, ואני ממש רציתי לקרוא את הביקורות האחרות שלי לפני שאני כותבת את זאת. מה שאומר שכנראה הגיע הזמן לייסד רשימה בשם מתאים ולשמור בה את הדברים. אחרי חפירות מצאתי שכבר על כמה ספרים כתבתי "אם לא קראתם שום דבר משל פול אוסטר, אל תתחילו בזה". ובכן, אם לא קראתם שום דבר משל פול אוסטר, "ארמון הירח" הוא התחלה טובה. כמו שכתוב על הכריכה הקדמית שמו של הגיבור הוא מרקו פוג, והוא בודד בעולם. כבר התחלה טובה כי בדידות היא אחד המוטיבים החוזרים ביצירה של אוסטר. אפשר לומר שהוא חוקר את הבדידות כמו גם נושאים אחרים - מקריות, הורות, קשר אל אב, מסעות, אמונה וגורל.
אז מרקו פוג, בן יחיד לאם יחידנית שלא סיפרה לו את זהות האב מתייתם בגיל צעיר וגדל בשיקגו עם דודו ויקטור שמכנה אותו בצחוק בשם פיליאס, על שם הגיבור של ז'ול ורן פיליאס פוג. ויום אחד ויקטור מוריש לו אלף ארבע מאות תשעים ושניים ספרים ארוזים בארגזים, ויוצא לטייל בעולם. מרקו עובר לניו יורק, ו"ארמון הירח" הוא שמה של מסעדה סינית שאת השלט שלה הוא רואה מחלון הדירה שלו. הוא מרהט את דירתו בארגזי הספרים של ויקטור אבל פותח אותם רק אחרי שנודע לו על מותו האקראי של הדוד. לאחר תקופת אבטלה ואחריה תקופת דיכאון ואחריה הדרדרות עד כדי חיים הומלסיים, מתאושש מרקו פוג ומוצא עבודה כבן לוויה של זקן תמהוני ונכה. הזקן, שמזהה את עצמו בשם תומס אפינג, מספר לו את סיפור חייו המוזר והתמוה וגם שולח אותו לראות ציור בשם "אור ירח" של צייר בשם ראלף בלייקלוק. בלייקלוק, מספר לי הערך בוויקיפדיה, סבל מהתמוטטות עצבים בדיוק בזמן שהיצירות שלו הצליחו מבחינה אומנותית ומסחרית, אבל בבית החולים שבו אושפז לא האמינו לו שהוא צייר ושציוריו נמכרים בהצלחה וייחסו את הדיבורים שלו על זה למחלת הנפש שממנה אכן סבל. כל זה לא מופיע בספר, אבל בואו נגיד שזו לא הפתעה שאוסטר מכניס ציור של אדם כזה לרומן שלו. לאחר תקופה תומס אפינג מת ומרקו פוג מתגלגל בעולם ומגלה פתאום את הקשר המשפחתי שלו לאפינג.
נשמע סבוך, אני מודה. סימנטוב כתב בתגובות שזה שלושה סיפורים ולא אחד, ויש בזה משהו. אני מבינה מה הוא אומר, אבל אני מרגישה שזה לא שלושה סיפורים אלא שלושה גלגולים, משהו כמו הזחל הגולם והפרפר ויש ביניהם קשר, גם אם קלוש. אולי זה קצת "הטרילוגיה הניו-יורקית" רק שהפעם לא מחולק בשלוש, ובכל מקרה אוסטר די מיטבי, בלי סצנות הזויות שיצאו מתוך חלום ולכן מתאים גם למתחילים.

















