היא אומרת את האמת, משהו שבדרך כלל לא נוטים לעשות. הופכת את האמת לחץ מחודד, הפוגע במוסכמות הקדושות שהתרגלנו להאמין בהן בלי לשאול שאלות. אולי כי היא גולה בארץ שאינה ארצה. אולי כי היא חיה בשם שאינו שלה. ליונל שרייבר אומרת אמת במעטה של סיפור, וכמו ב"חייבים לדבר על קווין" החד פעמי, חייבים לפחות להקשיב לאמת שלה ומוכרחים לחשוב עליה.
אירינה היא בת 42 וחיה בלונדון עם בן זוגה זה עשור. חייה טובים ללא סערות מיוחדות, בני הזוג משתפים פעולה זה עם זה ומשלימים האחד את השנייה - הוא חוקר במכון מחקר העוסק בפוליטיקה ובטרור עולמי, כבד ראש ומספק את הפן המכובד, היא מאיירת ספרי ילדים שנקלעה במקרה לעיסוק המהנה אותה, זמנה בידה והיא עוסקת ברצינות בניהול הבית וסיפוק צרכיו של בן זוגה. יום אחד היא יוצאת לחגוג עם חבר ותיק שלהם - שחקן סנוקר שהתגרש לא מכבר - את יום הולדתו וברגע מסויים מגלה שהיא נמשכת אליו בעוצמה.
מכאן דמיינו נא שני מסכים זה לצד זה, כאשר אירינה חיה באחת משתי הברירות: היא עוזבת את לורנס השיגרתי והצפוי ועוברת לחיות עם ראמזי, הסקסי הבלתי צפוי, מממשת תשוקה ואהבה עצומה, וגם אוכלת לא מעט חצץ, או שהיא בולמת את עצמה, מדחיקה ומוותרת על התשוקה וממשיכה לחיות עם לורנס הצפוי בחיים נעימים אך חסרי ריגוש ו... אוכלת לא מעט חצץ. לכל אחת מהבחירות יש מחירים ותגמולים משלה.
הספר כתוב בצורה של פרקים צמודים, כשכל פרק מתאר דילמה מסויימת, פעם בבחירה א', פעם בבחירה ב'. שרייבר שמה את אותם הדיאלוגים בפי דמויות שונות ומשנה בזה לגמרי את משמעות הסצינה. הטכניקה הזו נראתה לי מקורית וחכמה. גם בספר הזה, כמו ב"חייבים לדבר על קווין" שרייבר כותבת את הסיפור מנקודת מבטה של אישה. היא מצליחה לתאר דמות רב ממדית ואמינה. קראתי בביקורות על הספר סוג של כעס על אירינה: שהיא לא מתפתחת, שהיא סמרטוט שרק רוצה לרצות את הגבר שלה, ואיך יתכן שאשה בת 42 אינה מנסה ברצינות ללדת תינוק? אני לא הרגשתי כך. בחמש השנים של הסיפור אירינה מנסה לחיות את חייה עם הבחירות שמטילים עליה אופייה ודרך חינוכה.
הספר ארוך - 604 עמודים. מעלה רעיונות עוכרי שלווה לגבי היחס שבין החיים בזוג למימוש העצמי, על השיגרה המעכירה של הסיטואציה הזוגית, שיגרה הסוחטת ומנערת היטב כל הפתעה, חידוש והתרגשות.
הספר עניין אותי - למרות אורכו ותאורי הסנוקר הרבים - וגרם לי לחשוב. הוא אינו שערורייתי כמו "חייבים לדבר על קווין" - אולי כי בכל זאת קל יותר להבין היום בעיות בזוגיות מאמהות לא מושלמת - הוא כתוב באותו כישרון, ומה שהוא אומר - אולי המסקנה המרתקת מכולן - ששום בחירה אינה מושלמת. והמרחק בין לבגוד ללהיות נבגד דק כחוט השערה. כמוהו כמרחק בין לנטוש ולהינטש.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
