****
הטרנד החם בחודשים האחרונים הוא עמודי וידויים אנונימיים בפייסבוק. גם אם מסננים את מי שבא רק להטריל ולוקחים בחשבון פקטור המצאות נדיב של שלושים ארבעים אחוז, גם אז נשארים עם שניים שלושה וידויים אמיתיים ליום לפחות, שהתוכן והמשמעות שלהם מעבירים בי חלחלה. לא כי אני פוריטן שמאמין שכולם חייבים לשמור בכל מחיר על שלמותו של מוסד הנישואין. יותר מייסרת אותי המחשבה על כל הריקבון הזה שמתפשט מתחת לחיי נישואין מאושרים-לכאורה, והתחזוקה הנדרשת על מנת להחליף חוסר-אושר מסוג אחד והמרתו בחיי שקר שיש בהם הבטחה, לרוב לא ממומשת, למשהו אחר. התשלום מתבצע כמעט תמיד במטבע של הרס לכל הצדדים.
אירינה ולורנס הם זוג כזה. בעשר השנים שהם יחד (ללא ילדים) הם יציבים, נאמנים זה לזו, שוכבים רק בתנוחה אחת ובאינטרוולים זהים, משוחחים על אותם נושאים, ושניהם כאילו-מאושרים, אלא אם כן נעצרים לחשוב על זה. אבל הם לא נעצרים. בשביל מה? הכול סבבה, בסך הכול. if it ain't broken, why fix it?
ואז בלילה אחד, צירוף מקרים לא מאוד מסובך סטטיסטית מביא את אירינה לחוש משיכה פתאומית לחברם המשותף ראמזי, שחקן סנוקר מפורסם, ומשם העלילה מתפצלת לשני יובלים אה-לה-דלתות מסתובבות: בסנריו הראשון היא מתמסרת לתשוקתה הרגעית ומתנשקת עם ראמזי, ובשני היא תופסת את עצמה ברגע האחרון ותופסת מונית הביתה. כך גם מבנה הספר עשוי צמדים-צמדים, כל זוג פרקים מגלה מה קרה בהמשך - בעולם שבו נישקה את ראמזי, ובעולם שבו לא קרה ביניהם דבר.
בניגוד לספריה הקודמים, שמאופיינים בריאליזם מבעית וחסר חמלה, נראה שבספר הזה שרייבר מרסנת את עצמה, ומאלצת את העלילה להתנהל בסבלנות. אין כאן מהפכות גדולות של בגידה ושבר מיידיים, אלא שהקורא נחשף לניואנסים דקים ולאיטיות המצמררת בהיקרעות היחסים - או בהישארם מחוברים. כל משפט שאומרות הדמויות בפרק אחד או ברעהו יורש את הטון שמקנה לו משמעות טרגית - או סתמית - מההחלטה הראשונית של אירינה אם לנשק את ראמזי או לא. לא ממש ברור איזה מהתסריטים "עדיף" לאירינה, ובכל זאת מעניין לקרוא על תאונת-הרכבת-בהילוך-איטי הזו בכל פרק זוגי, ולחשוב אם קיימות התפצלויות דומות גם בחיינו אנו (ברור שכן, גם אם אנחנו לא מודעים לכך) ומה היה קורה אילו.
אף על פי כן, ולמרות שאני חושב ששרייבר היא סופרת מצויינת, לא הצלחתי להחזיק מעמד עד סוף הספר. לא עניין אותי לגלות מה עלה בגורלה של אירינה הזו או אירינה האחרת, כי בסופו של דבר חשתי שאת התובנות העיקריות מהספר כבר חילצתי בחלקו הראשון.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
