לא יכולתי לעמוד בפני השם. מי שמגדל חתולים יודע, כמובן, שהם פילוסופים. הם משקיפים על החיים ממרומי המדף בו הם נמצאים, מתבוננים בבוז מסויים על מי שקרויים בעליהם שאותם הם מאלפים לאט לאט להתנהגות נאותה, כלומר - הקפדה על זמני הארוחות, ליטופים כשלאדון מתחשק, אי נוחות, או הפרעת השיגרה הרצוייה אינה נסבלת. בהתקיים התנאים האלה, יאיר הפילוסוף החתולי הרגוע את פניו לנתיניו. אם לא - הם ייענשו בחומרה.
החתול המתאר כאן את משנתו הפילוסופית הוא חתול משק. הוא נולד במתבן אבל למד מהר מאד שעכברים אינם דייטה טעימה כמו המאכלים במטבח, ומהרגע שהבין את עובדות החיים, לא התרחק מהמטבח. "...אנחנו מכשכשים בזנבנו בחנופה במטבח... ולכל היותר סופגים תריסר חבטות ביום" הפילוסופיה הזו מוכרת לרבים מאיתנו - תמורת טובות הנאה כאלה ואחרות גם אנחנו מוכנים לספוג קצת חבטות לאגו, ולא לפנות את מקומנו ליד הכיריים, לא? בעיני החתול האושר המושלם הוא הנימנום הרגוע לאחר הסעודה. (נראה שהוא עלה פה על משהו...)
איפוליט טן שנולד ב 1828 היה היסטוריון פילוסוף וסופר בעל דעות לא מקובלות ודרך פסקנית ודווקנית לומר אותן. הוא כתב ספרי עיון, היסטוריה ופילוסופייה. הנובלה הקצרצרה הזו היתה כלולה בספרו "מסע לפירינאים" המתאר את הקשר של האדם לאנושות ולטבע.
הסיפורון הקטן מענג מאד. טן משתמש באירוניה וסרקזם כדי לומר דברים על בני אדם ועל הדרך בה הם רואים את העולם שסביבם, לפי מידתם: אם אתה, נניח, בגובה 1.60 ס"מ, תראה עולם שטוח, שהשמש "זורחת" ו"שוקעת" סביבו - בדיוק כמו האנשים בימי הביניים. אם אתה חתול בגובה 20 ס"מ הגיוני שהשמש תראה בעיניך כמו הלהבה המבשלת את המזון, והעולם ייראה כמחבת ענק...
סיפורון בן 30 עמודים בסך הכל, כולל איורים מקסימים של דורֶה, המתרגם ראובן מירן הוסיף ציוני דרך חשובים על הסופר. מתאים מאד לאתנחתא צינית בין ספרים. והמוטו של הספר הזה "רבות למדתי על פילוסופים ועל חתולים. חוכמת החתולים נעלה לאין שיעור" אומר מה היתה דעתו של טן על עמיתיו המלומדים...


















