• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

מאת ג'ורג' מור

הביקורת של yaelhar

תמונה של yaelhar
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

מאת ג'ורג' מור

הביקורת של yaelhar

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של yaelhar
הוצאה לאור:זיקית
שנת הוצאה:2013
סדרה:זיקית #4
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
חמדת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“להיוולד אישה בזמן "הנכון" ,למעמד "הנכון",להורים "הנכונים" ו"במיקום הגאוגרפי הנכון בגלובוס" - כדי לממ”

2/6
ביקורות על חייו המשונים של אלברט נובס
הבאה
סקאוט
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•2 דקות קריאה

לו היו מבקשים ממני לכתוב "אחרית דבר" לספר הזה, מה הייתי כותבת? סלחו לשחצנותי, הרעיון הבלתי מתקבל על הדעת נשאב מ"אחרית דבר" שכתבה לספר הזה אחת, צפי סער, שביומיום היא עיתונאית הכותבת על מיגדר. כי - כמו שכולם יודעים - להוצאת "זיקית" יש כמה סממנים מובהקים - ספרים קצרים - לא עולים על 150 עמודים בפורמט קטן, רצוי נידחים שנכתבו לפחות 75 שנים לפני זמננו, בנושאים (רצוי אך לא הכרחי...) מעוררי מחלוקת וכמובן - "אחרית דבר" בה איזה איש אשכולות אומר דברים מחכימים על הספר.

הספר הזה שיצא לאור באמצע המאה ה 19 באירלנד, עוסק בתופעה די נדירה של נשים שמסיבות כלכליות, פסיכולוגיות או סוציולוגיות בחרו לחיות ולעבוד כגברים. באירלנד הענייה והדתית אשה יכלה להתפרנס אם היתה אשת איש (בהנחה שבעלה פירנס) או אם התפרנסה ממכירת גופה על הסיכונים הכרוכים במקצוע זה - כולל הסיכון להיכנס להריון, או להגיע לאחד מ"מוסדות מגדלינה" ולרצות מאסר ארוך עם עבודת פרך תחת המסווה של כפרת עוונות וחזרה לחיק ישו. הסיפור מתאר את אלברט נובס - ממזרה שגדלה אצל אומנת ולא הכירה את הוריה, שבחרה בקיום כזה "לא אישה ולא גבר" התפרנסה כמלצר בבית מלון, וכל קיומה שמעבר לעבודה הוא חיסכון קמצני של כסף כדי שלא תגמור את חייה בבית תמחוי, וחלומות בהקיץ - קמצניים אף הם - לגבי הדרך בה תחיה בעזרת אותו חיסכון.

הסיפור מרתק. ראיתי לפני זמן מה את הסרט של גלן קלוז שנעשה בהשראת הנובלה הזו. קלוז מדהימה, מבצעת רבת השראה של תפקיד קשה. אלברט נובס העלוב שלה עורר אצלי יותר אמפתיה מאשר אלברט נובס של ג'ורג' מור. קראתי וחשבתי על אנשים בשולי החברה, שהיו מוכנים לוותר על מהותם וגם על רגעים מעטים של אושר מזדמן, עבור איזו הבטחה מעורפלת של קיום עלוב חסר שאר רוח, ומוות מכובד לא בבית תמחוי...
ומה לגבי ה"אחרית דבר"? זו שבספר, מתמקדת בהשקפת העולם של הכותבת - תפקידים מגדריים, אנשים המחליפים את מינם, וביקורת על חברה שאינה סובלנית להעדפות הפרט. ואני, לו כתבתי אותה, הייתי מתמקדת בחייו הפרטיים של אחד/ת אלברט נובס. שאלה של השקפת עולם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של lmh@rt
lmh@rt
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של נצחיה
נצחיה
תמונה של קורא כמעט הכול
קורא כמעט הכול
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
26קוראים|גיל ממוצע60|65%נשים

על המבקרת

תמונה של yaelhar

yaelhar

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
1,528 ביקורות•87 נבחרות•41,621 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של yaelhar
yaelhar
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות1,528
ביקורות נבחרות87
לייקים שקיבלה41,621
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת805מתח ריגול והרפתקאות260מדע בדיוני ופנטזיה150

דיון על הביקורת

20 תגובות
yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

תודה רבה, שין שין!

אני די בטוחה שאני לא פמיניסטית, אבל מה אני יודעת...
שין שין
שין שין•לפני 11 שנים

יעל, אני בטוחה שאת פמיניסטית גם אם את מתרחקת מההגדרה

ובכל מקרה הביקורת מצויינת ומרגשת וגם ההערה על אחרית הדבר.
yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

תודה רבה, נצחיה!

זו כנראה הסיבה שאני לא פמיניסטית. אני לא מאמינה ב"או הוא או אני". לדעתי זכויות האחד אינן באות על חשבון האחר, אלא בצידן.
נצחיה
נצחיה•לפני 11 שנים

אבל ככה זה בדיוק בפמיניזם.

הגישה היא שאין דבר כזה "פרטי" או "חיים פרטיים", וכל אחת או אחד הוא חלק מייצג של הכלל.
yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

תודה רבה, רץ!

אירלנד מרתקת באמת. אני מוצאת שיש בה דמיון מסויים אלינו - שתי אוכלוסיות שחיות בעימות מתמשך, היסטוריה של עוני וקיפוח, ודת שמכוונת את החיים. אני כמובן מודעת גם להבדלים הרבים...
רץ
רץ•לפני 11 שנים

יופי של ביקורת - אירלנד - תמיד תשאר אי מרתק של תרבות - קתוליות הכופה את עצמה על הפרט - משפחות ענקיות ועניות הניזנות על תפוחי אדמה -

וכשהגיעה המחלה שפגעה בתפוח האדמה - היגיע הרעב שגרם למוות - לכן אני אישית חושב שאירלנד היא זירה של התנגשות בין הסיפור הקולקטיבי של ההיסטוריה לבין הפרט שנאבק לשרוד, כמובן שהאישה היא חלק מהדיכוי הקתולי.
yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

שונרא תודה מקרב לב.

yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

תודה רבה, אפרתי!

הסרט - שאינו זהה לספר - מרגש מאד. הוא הצליח לגרום לי יותר אמפתיה לגיבור מאשר הספר.
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 11 שנים

יעל, זו לא נדיבות, זו האמת.

אפרתי
אפרתי•לפני 11 שנים

הסרט מרגש ומכמיר לב.

yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

תודה רבה, טופי!

איך אני אוהבת את המשוחדים לטובתי...
yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

תודה רבה, עומר ציוני! שימחת אותי.

והספר הוא נובלה קטנה ושוברת לב...
yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

תודה רבה, זשל"ב!

yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

תודה רבה, דן סתיו!

הגדרת היטב את ההבדלים בין "האדם במרכז" לבין "החברה במרכז". אולי האחרונים מעוררים חשש, אבל הם - בניגוד לראשונים - אחראים (לטוב ולרע) להרבה נסיונות בממשל ובאורח חיים.
yaelhar
yaelhar•לפני 11 שנים

תודה רבה, שונרא החתול!

נדיבה כדרכך...
טופי
טופי•לפני 11 שנים

בהחלט היה מוסיף לקוראים הבנה והנאה לו את היית כותבת אחרית דבר…

עומר ציוני
עומר ציוני•לפני 11 שנים

אני אוהב את הביקורת שלך

ונראה לי שבעקבותיה גם אחפש את הספר.
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 11 שנים
מסכים עם שונרא, וגם עם דן סתיו. הסיפור נשמע מרתק.
דן סתיו
דן סתיו•לפני 11 שנים

yaelhar

הפגם היחיד בביקורת הנפלאה שלך היא ההתייחסות ל"שחצנות" שלך. אין לי מה להוסיף בנקודה זו מעבר לתגובתה היפה של שונרא....יכולת התמצות שלך וברירת המוץ מהתבן הן מלאכת מחשבת. הבדלי ההשקפות אליהן את מתייחסת באשר ל"אחרית דבר" משקפים בעיני את ההבדל התהומי בין אלה, כמוך, השמים את האדם במרכז לבין אלה המתמקדים בחברה ובתחלואיה. לעיתים אני חושש מהסוג השני....
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 11 שנים

את כותבת כל כך יפה ואת ראויה לכתוב אחרית דבר, פתח דבר ובכלל - את הספר כולו.

שחצנות היא ממך והלאה, אז על מה יש לסלוח?
20 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של yaelhar

ארץ הקוקיות השמימית

ארץ הקוקיות השמימית

אנתוני דואר

#
מספרו הקודם של דואר, "כל האור שאיננו רואים", התפעלתי מאד. גם וועדת פרס פוליצר התפעלה, בצדק. היה לי ברור שאקרא את הספר הזה, שבת-יה שיבחה בביקורתה וכתבה "אני גם לא ממש יכולה להבין מה כל כך מצא חן בעיני בספר, אבל הופתעתי לטובה." (תודה רבה! גם אני). הנושא בספר הזה שונה מאד מנושא ספרו הקודם, אם כי גם הספר הזה עוסק בהיסטוריה. בכל מיני היסטוריה, בדמויות שונות מתקופות שונות ומזמנים שונים. דואר מנסה לנסח סוג של היגיון הקשור בהיסטוריה של המין האנושי ומה שאפשר ללמוד ממנה. ניסיון נועז, שרבים נכשלו בו. גם דואר.

קשה להגדיר ולתמצת את הספר הזה. דמויות שונות מתקופות שונות לוקחות בו חלק, כולל נערה אחת החיה בעתיד הקרוב שלנו. רוב הדמויות בספר הם ילדים או נערים, אם כי חלק מהן מתבגרים במהלך הסיפור. נערה אחת חיה בקונסטנטינופול בשנת 1453 בדיוק בזמן בו העיר נופלת לידי השולטן העותומני ותושביה הנוצרים הופכים לעבדים או מתים. או גם וגם. לא רחוק משם – לפחות מבחינת המורגלים בתיירות סילונית, בהרים שהיום הם חלק מבולגריה, גר נער שנולד שסוע חיך ומשפחתו נודתה מהכפר בו חיה בגלל המפלצת שנולדה לה. הנער גוייס בכפיה, עם השוורים של המשפחה, לצבא האימפריה העות'ומנית שצר וכבש את קונסטנטינופול. שני הנערים האלה ייפגשו ויניעו את העלילה. ביבשת אחרת חי זינו – ילד שאביו הגיע לאוהיו בתחילת המאה ה 20 לעבוד (קשה) ולגדל לבדו את בנו. באותה יבשת גדל סימור, בתחילת המאה ה 21, בן לאם חד-הורית שעובדת עבודה קשה ומפרכת לפרנס את בנה. שני האחרונים ייפגשו יום אחד ויניעו את העלילה. החוט המקשר את הסיפור(?) הוא קודקס עתיק, הכולל סיפור קומי ופנטסטי, שנכתב ביון העתיקה כדי לשעשע ילדה חולה על ידי אחד, דיוגנס. הקונטרס ההרוס משנים והזנחה, מלווה איכשהו את רוב הדמויות ואת הסיפור, וגורם למי שנפגש בו להתחבר באופן לא מודע לשאר הדמוות ולהיסטוריה בכלל.

היכולת הסיפורית של דואר ממש פנומנלית. למרות הגיחה אל דמויות שונות שלא תמיד ברור איך הן קשורות לסיפור. למרות שהקורא(ת) צריכה לפענח את המוני ההקשרים הספרותיים, שדואר טומן בספרו. למרות שחלקו של הספר מתאר תקופות עתיקות והתנהגויות קשות להבנה, הספר פשוט ריתק אותי. מהערת המחבר בסוף הספר הבנתי, שדואר כיוון ל"ספר על ספרים" ושהסיפור על הקודקס העתיק שנמצא הוא שהוביל את הספר. אבל אני – חובבת סיפורים שכמוני, המתעניינת יותר באנשים מאשר בפאפירוסים עתיקים, נטלתי לעצמי חירות להבין אחרת את הספר, נשאבתי ואהבתי אותו מאד.

25.1.26

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
החיים שגנבתי

החיים שגנבתי

ניקולה סקוט

#
באמת ציפיתי לראות, איך תצליח סקוט לחלץ את הגיבורה שלה מהתסבוכת אליה היא קלעה אותה. שיטת החילוץ גרמה למידה מסויימת של חוסר אמינות, אם כי גם התסבוכת לא נראתה אמינה במיוחד.

הספר עוסק בעולם של שנות החמישים באנגליה המלקקת את פצעיה אחרי המלחמה שהשאירה הרס ומחסור. סטודנטית צעירה לרפואה מנסה להתמודד עם עולם שמרן, שרפואה בו נועדה לגברים, רצוי ממשפחות טובות, ונשים הן אחיות (או מזכירות, מורות או משרתות) ולרופאות מתייחסם בזלזול ואם יש ברירה – נמנעים מטיפולן. הסטודנטית הצעירה מנסה להשתלב בעולם הקשוח של רפואה בשנות החמישים, ואם להוסיף לקושי הכמעט בלתי נתפס של עבודה מפרכת, לימודים קשים בתנאים קשים, מה שסטודט לרפואה מכיר גם היום. סקוט תולה על כתפייה הצרות של הגיבורה שלה גם עול כבד של סוד שמקשה על חייה.

ביולי 1948 הועבר בבריטניה חוק הרפואה הציבורית. מדובר בחוק מתקדם מאד, שהחלתו אפשרה לכל אזרח, ללא קשר למצבו הכלכלי לקבל טיפול רפואי איכותי במוסדות הרפואה של הממלכה. זה יפה ומוערך, אם כי אנחנו הקדמנו את בריטניה הגדולה. קופת החולים הראשונה בישראל נוסדה ב 1911 ואחריה, עד 1940, עוד 3 קופות חולים, המרכיבות את השירות הרפואי בישראל. חוק ביטוח בריאות ממלכתי נחקק ב 1995, ואישר פורמלית את זכותו של כל אזרח לקבל טיפול רפואי, בלי קשר להכנסתו או למקום מגוריו. מסתבר שב 2015 ישראל דורגה במקום השביעי בין כ 50 מדינות, בשירות הרפואי שמקבלים אזרחיה. סלחו לי על ההרצאה – יש כל כך מעט דברים שאפשר להתגאות בהם מתחילת 2023, שאני מתרפקת על מה שאפשר.

הספר כתוב היטב ומעניין. למרות שהוא, כנראה, שייך לסוגת "ספרי נשים" הוא מצליח להימנע לרוב מגלישה לרומנטיקה, שמאפיינת את הסוגה. החלק הרומנטי פה די בטל בשישים, ומתרכז בתיאור ההתנהגות והמנטליות באותו זמן. שמרנות שאינה נבוכה מעצמה, ניסיון להחזיר את הנשים – שמילאו בתקופת המלחמה את מקום הגברים – למקומן הראוי, כבנות זוג, אמהות שאינן מתחרות בגברים. התייחסות הצדקנית לנשים "שחטאו", נכנסו להריון (לבדן! אף אחד לא עזר להן פרט לשטן הפיתויים!) ועליהן לשלם, כמובן, את מחיר החטא. קצת שיטוט במחשבות הזכיר לי חברת כנסת חסודה, ששואפת שכל הנשים, היום, במיוחד חילוניות שיש להציל מעצמן, ישמרו נגיעה עד חתונתן. גברים מבוגרים ונשואי פנים מסרבים להתרגל למציאות החדשה... סיפור מעניין ודי רלבנטי.

30.12.25

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
אנחנו מתחילים בסוף

אנחנו מתחילים בסוף

כריס ויטאקר

#
אתם מכירים את עצי הבונזאי? אותם זוועתונים ממוזערים, שאנשים קונים לפעמים כמתנה לחג, שכל כולם תהילה ליוהרה ואכזריות האדם? אמנם במקרה הזה הוא מתאכזר לצומח, שאני מקווה שבהיעדר מערכת עצבים הוא לא כל כך סובל, אבל עדיין הוא מתערב בגידולו של עץ, מונע ממנו את מה שהוא צריך כדי לגדול כמו שהטבע התכוון, מכתיב לו תבנית שמחייבת אותו להפוך ננס והכל כי הוא יכול להפוך עץ מפואר למודל ממוזער שמקשט את השולחן בסלון.

הספר הזה עוסק אמנם באנשים אבל דן במקרה בו תבנית לתוכה נוצקה הילדה שהיא גיבורת הסיפור, מחייבת אותה להתנהגות מסויימת, למבנה אישיות מסויים ולהבנה מסויימת. אין פה ניסיון זדוני, אלא נסיבות. הילדה הזו – בת 13 בזמן הסיפור – מטפלת באחיה הקטן, כי אמא שלה ויתרה על התפקיד. היא רואה את עצמה בתפקיד מסויים, מדגימה במעשיה למה עץ, שימנעו ממנו מים ואור שמש יגדל עקום. הסביבה בה מדובר היא עיירה די נידחת בקליפורניה, שמסיבות גיאוגרפיות וטופוגרפיות, שלא להזכיר אופנה, יש לה פוטנציאל להפוך לזהב. ההשקעה הנדרשת אינה דווקא לעבד את האדמה, להיפך.

אסון ותיק מניע התנהגויות בהווה, ואפשר לכתוב ספר על מה שהדמויות לא מבינות. וויטאקר כתב את הספר, על התנהגויות אנושיות בעת מצוקה, בצורה שהיטיבה מאד עם כשרון הכתיבה הנהדר שלו. הספר מוגדר ספר מתח, בגלל תעלומה בבסיסו ותוצאה של התנהגות אלימה. אבל יכול היה להיות מוגדר רומן על אנשים שהלכו לאיבוד בגלל אשמה, בושה, והשקפת עולם אמריקאית, הגורסת שגם קטין צריך לשלם על עבירה, אפילו אם היא בעצם תאונה. הספר מפצל את המציאות לפצלים וגורם לקורא(ת) להבין אנשים שרחוקים מעולמה יותר מהאיש הירוק בירח. את זה עושה וויטאקר באמצעות כתיבה, שמאפשרת לקורא להבין לבד דבר או שניים, שמאפשרת גם להזדהות עם הדמויות ולחמול עליהן.

הישגתי את הספר בזכות הביקורת של אפרתי ואני מודה לה מאד על חוויית הקריאה שזכיתי לה, בזכותה. ועכשיו יש לי דילמה: ספר נוסף של הסופר תורגם. האם 1) לקנות אותו ולקרוא אותו מיד או 2) לקנות אותו ולהמתין זמן מה או 3) לא לקנות ולחכות שיזדמן לי. כי מה הסיכוי שספרו השני של הסופר יתמודד בהצלחה עם הנעליים הגדולות של הראשון?

13.1.26

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
שלי ורק שלי

שלי ורק שלי

גבריאל טאלנט

#
קחו את "משכילה" והפחיתו ממנה את הכמיהה ללמוד. קחו את "שירת סרטני הנהג" והוסיפו אב נוכח. קחו את "הלבד הגדול" והפחיתו את האמא. הספר הזה כתוב טוב יותר משלושת הספרים שהזכרתי וגם הרבה יותר מחריד. יש כמובן עוד המון ספרים שקראתם ומהדהדים את הסיפור של אבא ובת החיים באופן שונה מהמקובל. לפעמים זה סיפור אופטימי, לפעמים לא. הסיפור הזה רחוק מלהיות אופטימי או לנסח כללים חדשים וטובים לאבהות.

נושא הספר הזה אינו הזנחת ילדים, לא בדיוק. גם לא הקושי של אב יחידני לגדל ילדה, לא בדיוק. גם לא הניסיון של גבר תמהוני לברוא לעצמו משק אוטרקי, המקיים את עצמו. לא בדיוק. גם לא הניסיון של גבר להמציא לעצמו עולם בו התנהגותו והדאגה לצרכיו קודם כל, תהיה מקובלת. לא בדיוק. כל הסיפור מסופר מעיניה של בת 14 שרחוקה מלהיות ילדה ואפילו רחוקה מלהיות בת. היא גודלה בלי הסברים, עם מעט מאד מלים, עם כללים חמורים שהעיקרי שבהם הוא לעולם לא לשתף אחרים בחייך. המלים השגורות בפיה הן מילות עלבון לעצמה. ככה היא מדרבנת את עצמה לעשות דברים שאף אחד לא מעלה בדעתו שילדה יכולה לעשות. להסתובב ביער, לקלוע למטרה, לטפל באקחים או ברובים. להתמודד עם ילדים בבית ספר – היא חייבת להגיע לבית ספר, החוק הזה אפילו חזק מאביה – ולעולם לא להתחבר עם אחרים, לא להחליף מילה עם איש. לנסוע לבית ספר בהסעה ולחזור, לדאוג לעצמה, לחיות בבית שאין בו תנאים מינימליים. ואבא שלה, כמובן.

הערעור היחיד לאמינותו הרבה של הסיפור, שכולו לזכות כתיבתו המצויינת של טאלנט, היה העובדה שג'וליה/טרטל/קצוצית/פרח, מוקפת באנשים זרים או זרים למחצה המתעניינים בה ומציעים עזרה שהיא לעולם לא מבקשת. הפעם היחידה שהיא מבקשת עזרה מיוזמתה, לא עבור עצמה, היא נענית בשלילה. נראה לי שחוסר ההתעניינות במה שעובר על ילדה זרה, יותר מתאים למה שקורה בסיפור מאשר התעניינות והצעות עזרה של זרים, וגם יותר מתאים למה שאנחנו מכירים לגבי יחסי שכנות מרוחקים והקפדה על אי התערבות. פרט לנקודה הזו, הספר אמין מאד, למרות הסיפור החריג בכל קנה מידה שהוא מספר.

טאלנט הצליח, בכתיבה מצויינת ותיאורים מופלאים, לברוא את עולם הסיפור שלו, לתאר את הדמויות באופן מצויין, למרות מיעוט המלים והמשפטים שהן מוציאות מפיהן. המציאות שחווה הילדה הזו - הנה, גם אני קראתי לה "ילדה" למרות שפרט לגיל הכרונולוגי היא לא ילדה בכלל – אין בה כדי להסביר את האב, ואין שום צורך בכך. מניעים אינם חלק מהסיפור הזה, רק מה שקורה בפועל. חשוב לדעת – הסיפור כולל קטעים די מחרידים וקשים לקריאה ולדמיון. אנשים רגישים, או אנשים עם השקפת עולם רומנטית, עדיף להם להימנע מקריאת הספר הזה.

12.12.25

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
איש אחד

איש אחד

קייאיצ'ירו היראנו

#
יצא שקראתי לא מעט ספרות יפנית. קצת ספרות קלאסית כמו יאסונרי קוובטה ואחרים, קצת ספרות יותר מודרנית כמו אקירה יושימורו ונוספים, קצת ספרות כאילו מתח, כמו קייגו היגשינו ואחרים, קצת ספרות בנאלית עלובה ועכשווית כמו "עד שהקפה יתקרר" או "סיפורו של חתול נודד" ועוד כמה שלא זכרתי את שמם ואין לי דרך לחפש אותם היום. הסופרים היפנים מפגינים כתיבה פשוטה ורגשנות מפתיעה, שהרגשתי שאין לי כלים לפענח אותה, בעיקר כי אני קוראת ספרות יפנית בעברית, מה שנראה לי משמעותי יותר מאשר לקרוא ספרות אמריקאית/אנגלית/צרפתית בעברית. לא יתכן שעם מיוחד ושונה מכל העמים האחרים, מוציא ספרות כל כך... פשטנית. בטוח שיש משהו נוסף שלא הצלחתי לפענח.

הסיפור עוסק באדם (לא אצטט את השמות, זה גדול עלי) שנפטר. אלמנתו מגלה לבהלתה שהוא אינו האיש שהכירה בשמו, למרות סיפורי עברו התואמים לשמו, שסיפר לה בשנים שהיו נשואים באושר. עורך דין מתגייס לברר את התעלומה – לא פרו בונו אבל בשכר נמוך. וכך אנחנו קוראים על השקפתו (של עורך הדין) על החיים ועל המוות, על זוגיות ועל הורוּת, על גזענות ועל זכויות אדם. חלק מהסיפור מוקדש לקוריאנים שחיים ביפן ומעוררים שם רגשות שליליים, כמו כל מיעוט שחי עם רוב.הכתיבה פשטנית מאד. היראנו מספר סיפורים בנליים כדי לקדם(?) את הסיפור העיקרי שלו, שהוא החלפת זהויות ומחיקת עבר שנראה כאילו אנשים רבים ביפן מפנטזים על הפיתרון הזה.

עיקר ערכו של הספר בתיאור אורחות החיים ביפן העכשווית. האזנה למוזיקה מערבית, שתיית אלכוהול מערבי במועדונים ומסעדות. הם שותים קפה(!). ילדים אוכלים מזון מערבי כמו פסטה או פיצה. לא בטוח שזה באמת המצב, אבל ניכרת היקסמותו של הסופר מאלמנטים אמריקאים ומערביים. החיים שהוא מתאר יכלו להתקיים במדינות רבות במערב, לאו דווקא ביפן. אני מניחה שבהרבה ממדינות אירופה מאכילים ילדים בפסטה והמבורגר, אנשים שותים קפה או יין, השיחות גולשות לענייני מצב וזכויות אדם. לגבי עצם התעלומה – מודה שלא הצלחתי להבין את ההסבר לגבי החלפת זהויות כפולה ולמה זה טוב.

ספר שיש לו רגעים יפים ומעניינים. אם היראנו היה מצליח לקצץ באסרטיביות את רוב ההגיגים הפילוסופיים, שמטרתם להוכיח שבעליהם הוא ליברלי ונאור, למרות שהוא קוריאני. אם היה עושה אתזה, ספרו יכול היה לקבל יותר משני כוכבים מתוך החמישה האפשריים. כמו שזה הוא יצטרך להסתפק בציון פחות מבינוני.

24.12.25

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
עשרת הנעלמים

עשרת הנעלמים

אנתוני מקארטן

#
זה ספר שאספתי מספריית הבניין שלנו, לפני שנבזזה בידי אלמוני/ם. מה שגרם לי לקחת אותו היה האיזכור על הכריכה האחורית של ספרו הקודם של הסופר "שעה אפלה" שאהבתי מאד. במקרה הזה התפוח הנוכחי לא נפל רחוק מדי מהעץ. זה ספר מתח מצויין, שגורם לך לחשוב (שוב) על נושאים שלרוב לא חושבים עליהם, כי באנו להנות, לא להתמודד עם שאלות קשות.

ארגון מצליח שעוסק בתחום הסייבר, מאתגר את ה CIA ומציע להם מבחן. הם יבחרו 10 אזרחים רנדומליים. מי מהאזרחים האלה שיצליח לא להימצא במשך חודש, יזכה ב 3 מליון דולאר. החברה ש(חושבת) שתצליח לאתר בתוך חודש את כל העשרה, תזכה בחוזה חלומות עם ה-CIA, שיהפוך אותה למעשה לשותפתו ויכניס לה סכום דמיוני. לעשרת המועמדים – שהסכימו להיבחר - ניתנות שעתיים קדימות, בהן הם רשאים לעשות כמיטב יכולתם כדי להסתתר ולברוח מצוות החיפוש.

מפעם לפעם עולה לדיון אובדן הפרטיות המובנה בחוזקה לתוך חיינו. הערים מרושתות במצלמות העוקבות אחרי האזרחים. טכנולוגיית זיהוי פנים משולבת במכשירים החיוניים לשגשוגינו. הטלפון החכם שלנו – הוא חכם מאיתנו ויש לו יותר סודות מאשר לנו – מצביע גם כשהוא לא בשימוש איפה אנחנו נמצאים ועם מי אנחנו מדברים. רחפנים למיניהם סורקים אותנו מלמעלה, שלא להזכיר לוויינים ומטוסי ריגול. מכשירים תמימים יכולים להפוך למרגלים אחרינו בבית בעזרת בינה מלאכותית וזה רק קצה קצהו של הקרחון, של המעט שידוע לי.

חלקו השני של הספר נהפך על פיו. הוא עדיין מותח מאד אבל "המנוע" שלו אחר ופחות מקורי. פה כבר צצים גורמי ממשל, שמסרבים לעשות מה שנכון וצריך (רמז – לדאוג לאזרחים שנפלו בשבי אוייב) בגלל סיבות שאינן הגנה על אזרחים, אלא הגנה על אינטרסים פרטיים. זה יכול, אולי, להפתיע את מי שלא היה פה בשנתיים ויותר שחלפו מאז 7.10 הארור.

ספר מתח מותח, נקודות למחשבה. כוכב חמישי לא ניתן לו, בגלל התפנית העלילתית שהפכה אותו לפחות מקורי ויותר מופרך, אם כי מתאר מציאות שאנחנו, לדאבון הלב, מכירים באופן אישי.

27.11.25

0

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
מפעל הבובות

מפעל הבובות

אליזבת מקניל

#
בגלל הכריכה דחיתי את קריאתו של הספר הזה. לרוב אני לא מתייחסת לכריכה, אבל היא נראתה לי מתאימה לאיזה ספר נוער אידילי... טעות, כמובן. הכריכה מספרת את הסיפור אבל זה סיפור רחוק מלהיות אידילי. זה סיפור על עוני ורפש, על שרידות של חזקים, על חלומות שכנראה לא יתגשמו אם אתה עני ובור. כל זה במעטפת של סיפור אימה, של רכושנות והכנעה.

בלונדון 1850 אורגנה תערוכה עולמית של הכל. מסיפורים של סופרים בני התקופה אפשר להבין שהוצגו בה מהמצאות חדשות בתחום התעשייה ועד... כל דבר. הסיפור הזה מתרכז באמנות – ציורים ופסלים וכל מה שציירים זקוקים לו. כמו כל דבר באותה תקופה "מודרנית" (בעיני עצמה) האמנים נחלקו לשבטים שכל אחד מהם מאמין בסיגנון מסויים. נשים, כמובן היו מחוץ למודרנה. הן הוחזקו בבידוד אם היו בנות משפחה אמידה. ועבדו קשה אם היו עניות. אם לא רצו או לא יכלו לעבוד במפעל – היתה שמורה להן הזכות לסחור בגופן. זונות, או מודלים לציירים שנחשבו כזונות. לא היתה מגבלת גיל. אם את ילדה ענייה את יכולה להיות זונה, אם אבא שלך מכר אותך. היכולת לפדות את עצמך רחוקה מאד מיכולותיך להשתכר.

הסיפור מעביר את התקופה בדרך מאד אמינה. כמעט אפשר להריח (איכס...) את צחנת הרחוב, לשמוע את רעשי הרחוב באותה תקופה ולנסות לאבחן את המרחק שעברנ(?) מאז. סיפור כתוב היטב, מרתק מאד, מותח לפעמים. אהבתי מאד את הדרך המקורית בה תיארה מקניל "מה קרה אחר כך" שהוא אבן נגף לסופרים רבים, שמנסים לסגור קצוות.

מקניל, קדרית ואמנית שחיה בלונדון, כתבה ספר ביכורים טוב והצליחה להימנע מפחים טריוויאליים, האורבים לסופרים שבוחרים את ההיסטוריה כרקע הולם לסיפורם.

• 7.12.25

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
מזל של מתחילים

מזל של מתחילים

רעות וייס

אסטרולוגיה תמיד מתממשת. במיוחד הפרקים הקטנים שיש בחלק מהעיתונים או ברשתות חברתיות. תראו דוגמה: "זה שבוע שמחזיר אתכם לקרקע ומחייב התבוננות מפוכחת קדימה. נושאי כספים, ביטחון והתחייבויות דורשים מכם חשיבה ארוכת טווח ולא פתרונות של כאן ועכשיו." לא משנה לאיזה מזל זה נכתב, מה כאן לא יתממש? יש שבוע שלא מחזיר אתכם מתישהו לקרקע? נושאי כספים, ביטחון והתחייבויות לא דורשים חשיבה? ככה שאני מאמינה בכל לבי לאסטרולוגייה, כי היא תמיד מתממשת.

וייס כתבה פה ספר קטן – לא מבחינת העמודים, מבחינת הסיפור שהיא מספרת – וחמוד, שנקרא כחטיף. הוא מתאר דמות אמינה של איזו שרונה, עוד רגע בת 30, שחיה רוב חייה בכפר לא כל כך קטן, בו כולם מכירים את כולם. היא מורה, שרונה, ואתם הייתם מתים שתהיה לילדים שלכם מורה כזאת. או שילמדו בבי"ס כמו בית הספר (הדמוקרטי) בו היא מלמדת. טוב, אולי בלי ה"דמוקרטי" בשם שלו, מילה שנחשבת היום פרובוקטיבית. שרונה זו היא מורה כל כך מוצלחת כי כשהיתה בכתה יב' חוותה בגידה והשפלה כל כך מזעזעת, ש"דיכאון" הוא "חיים תותים" בהשוואה למה שחוותה. עד היום היא נבוכה וביישנית, נרתעת מהתמודדות ובורחת מעימותים וכל זה. ובכן שרונה מגיעה דרך מקרה לכתוב באופן אנונימי טור אסטרולוגיה במקומון שקוראים לו "ביש" והפתעה! הטורים נכתבים לא רק בכישרון ושנינות, מסתבר שהם גם מתממשים לקוראיהם.

לוייס יש כישרון כתיבה וכישרון לספר סיפור גם אם אין בו פסגות מרהיבות וטוויסטים מדהימים. היא משתמשת נפלא בשפה, ממציאה שמות נהדרים כמו "נֶמֶש" למשתלה, "שָחֶמֶת" לפאב, או "ינשוף" לבית הספר. משתמשת בשפה מדוברת, שאני אוהבת לקרוא בה, אם כי עושה שימוש מופרז ב"בן זונה" הקשיש, שנראה לי שקרנו ירדה כבר מזמן. מצד שני וייס כותבת שהתחילה לכתוב את הספר הזה ב 2002 ואולי אז הביטוי היה עוד בשיאו. היום אין "זונה" יש "אישה בזנות" והבן שלה מן הסתם יהיה "הבן של אישה בזנות" וזה קצת ארוך לקללה.

חיבבתי מאד. סופרת ישראלית שעושה צחוק מהאמון הבסיסי שלנו, שיש עתיד קבוע, ואם רק נתפלל או נפנה למי שיודע(ת), נגלה מהו ונהפוך מאושרים ועשירים. סופרת ישראלית שלמעט כמה סצינות קומיות לא מתעסקת בבעיות משפחתיות ועל אחת כמה וכמה גורמת לך לגחך על חלקן. סופרת ישראלית שבאומץ מאפשרת לאחת מדמויותיה "לגלות" לקוראים את חוקי הז'אנר! אם נמשיך ככה לא רק סדרות טלוויזייה ישראליות יימכרו היטב לעולם הגדול, לצופים רעבי תוכן, אולי אפילו ספרים אם נותרו כמה קוראים של מלים ומשפטים.

3.1.26

1/2

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
יש אלוהים בקהל

יש אלוהים בקהל

טל קינן

טל קינן מסתכל על העולם מזווית ייחודית. הוא נולד בארה"ב, בן שלישי לאביו, שהיה מתחתן סידרתי. מכתה ו', בערך, גדל בפנימיות בזמן שהוריו היו עסוקים בגירושים ובנושאים נוספים שלילדים אין כניסה אליהם. אביו היה שייך לדור בו כישרונות ויכולת לא היקנו ליהודי כרטיס כניסה לחברה האמריקאית הנחשבת. טל התקבל, לשמחת אביו, לפנימייה תיכונית נחשבת במיוחד. בגיל 20 הוא עלה לארץ – תחילה בתוכנית חילופי סטודנטים ואחר כך התגייס, יצא לקורס טיס וסיים כטייס קרב ישראלי למופת, ללא מבטא זר וכנראה ללא יכולת לחזור ולהיטמע בקהילה היהודית-אמריקאית בה גדל.

כל הוגי הדעות שנחשפתי להגותם, כותבים על החלק של הפיל אליו הם נחשפים. חלקם רואים חלק גדול מהפיל מאחרים, חלקם מנסחים אמיתות שהופכות אכסיומה לרובנו, אבל אף אחד מהם לא מצליח לראות פ י ל. טל משקיף על ההווייה הישראלית-יהודית דרך נסיונו הנדיר, להיות חלק מאלה גם מאלה, להיות האליתה המוסכמת על רוב הישראלים (לפחות עד 7.10) טייס קרב, כמו שהיה קודם אליתא אמריקאית-יהודית בקהילה שדרשה התנהגות עם קודים ברורים ונתנה השתייכות. ועדיין הוא מסתכל, להבנתי, על המציאות דרך הפריזמה של נסיונו ואינו מצליח להשתחרר מהתמונה שהיא תוצאת הניסיון שלו.

קינן מחלק את החברה הישראלית לארבע קבוצות: חילוניסטים – קבוצה המורכבת מחילונים ודתיים, אנשים שעובדים, מתגייסים לצבא, משלמים מסים, מכירים את העולם ומהווים את "פניה היפים" של ישראל עבורו. טריטוריאליסטים. קבוצה המורכבת מאנשים המקדשים את הקרקע. לא כולם מתגוררים בשטחים. הם לרוב עובדים ומתגייסים לצבא, אבל לא מתעניינים בעולם ולא מכירים אותו או בו. תיאוקרטים שהיא קבוצה של אנשים שכולם דתיים, הם לא עובדים או לפחות לא משלמים מסים, לא מתגייסים לצבא, לא מתעניינים בעולם ולא מתעניינים בישראל. הקבוצה האחרונה היא ישראל הרביעית. חיים בפריפרייה, מקבלים פחות, עובדים ומתגייסים לצבא אבל שקועים בהישרדות. החלוקה שעשה קינן היא פחות או יותר זו המקובלת עלינו, אם כי אנחנו משתמשים בשמות שונים לקבוצות. הקבוצות האלה מתנגשות זו בזו, יש מתח רב וטינה בין כל אחת מהן לבין שאר הקבוצות. המבנה שנקבע בישראל בו קבוצה אחת, החילוניסטים, נושאת על כתפיה את שאר הקבוצות, הוא מבנה שעתיד, לדעת קינן לקרוס. החילוניסטים יעזבו טיפין טיפין וישאירו את האחרים להתמודד לבד ולשקוע למה שמקובל במדינות המזרח התיכון – עוני, בערות וחיסול על ידי בריונים.

יהדות היא נושא שלרוב אינו מעניין אותי. אני מתייחסת להשתייכותי הלאומית כמו שאני מתייחסת לצבע העיניים שלי או לשתי הידים השמאליות שקיבלתי בחלוקה הלא הוגנת. כלומר – כעובדה ביולוגית שאינה מחייבת עיון. כחילונית אף פעם לא הרגשתי שאני צריכה להצדיק את יהדותי או להתנצל עליה.

קינן חושש שהיהודים ייעלמו מהעולם. החזקים והעשירים ייטמעו בקרב קבוצות דומות להם בעולם הכללי, העניים והחלשים יהפכו מיעוט בקרב השכנים הרבים מהם. הפיתרון שלו הוא יהדות מעודכנת ומתקדמת, שתקרוץ גם לחזקים ולא תהיה מבוססת על מה שנקבע לפני אלפי שנים בעבר. הספר הזה מעניין, לדעתי, בגלל זווית הראייה הייחודית של הסופר. לא יודעת אם הפיתרון שהוא מציע (למה שאינו נראה בעיני כבעייה הדורשת פיתרון) הוא בר תוקף, אבל מעניין מאד לקרוא את דעתו של מי שבחירותיו הביאו אותו הנה, ונבנו על מנטליות שונה משאנו מכירים ומאתרים סכנה שאם היא קיימת אנחנו עיוורים אליה.

לפני 7 חודשים•yaelhar

ביקורות נוספות על "חייו המשונים של אלברט נובס"

חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

להיוולד אישה בזמן "הנכון" ,למעמד "הנכון",להורים "הנכונים" ו"במיקום הגאוגרפי הנכון בגלובוס" - כדי לממש את מקסימום הפוטנציאל בכל תחומי החיים -דבר זה אינו נתון בידה ובגורלה של אף ילדה. זה נכון לזמננו וזה היה נכון וביתר- שאת בעבר ההיסטורי בתולדות הנשים בחברה המערבית.

הספר נכתב ע"י סופר אירי -קתולי ופורסם ב-1918. בזמן ההיסטורי שבו -הממשלה הבריטית העניקה זכויות הצבעה לנשים ברחבי הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד רק במרץ 1918."חוק ייצוג האנשים 1918" נתן זכויות הצבעה רק לנשים מעל גיל 30, וזאת רק לאלו שהיה להן אישור על בעלות על רכוש או שהיו נשואות לגבר בעל זכות הצבעה,או בעלות זכות בחירה באוניברסיטה. זאת בשעה שלכל הגברים מעל גיל 21 קיבלו זכויות הצבעה (גברים צעירים רבים מתו במלחמה, ומתן זכות הצבעה בגיל שווה הייתה מעניקה רוב לנשים).
רק בשנת 1928 השיגו נשות בריטניה ואירלנד זכויות הצבעה שוות לגברים.

אולם גיבורת הנובלה הזאת לא חייתה ב-1918 והלאה ,אלא באירלנד -בדבלין הקתולית של -1860- ומכאן ש"הזמן הנכון",
ה-"מעמד הנכון" ,ה"מיקום הגאוגרפי" וה-"הורים "הנכונים" -לא עמדו לטובתה . אלברט נובס הייתה ממזרה שלא הכירה את הוריה ,גודלה ע"י האומנת שלה במימון ההורים האלמוניים במנזר. לאחר מות ההורים פסקה התמיכה הכספית בהן ושתי הנשים היו חייבות לצאת לעבודה קשה ללא כישורים כדי להתקיים כלכלית.בין לבין נובס עבדה כמשרתת בביתו של איש מהמעמד הגבוה, האהבה והערצה כמובן הייתה חד צדדית מצדה ומכאן אולי נשבר לבה הנשי בפעם הראשונה בחייה באהבה,עובדה שאולי תשפיע עליה בהמשך.

בצירוף מיקרים שהסתמך על מבנה גופה הרחב והמוצק של נובס ובחיפוש מלצרים גברים לעבודה בבתי קפה ובמסעדות ורצונה הפשוט להרוויח יותר כסף למחייתה-נובס מחליטה שהיא מתחזה לגבר .בלבישת בגדי גברים -החליפות- על כל הכרוך בכך -היא מצליחה לנווט את עצמה כלכלית בהצלחה יחסית .היא/ הוא מגיעים {כאן אני עוברת בהמשך ללשון רבים/יחיד,זכר/נקבה לפי הצורך בערבוביה -אין ברירה} לעבוד במלון בדבלין שהפך עם השנים לביתו היחיד ולמשפחתו היחידה .כל האורחים הקבועים ובעלי המלון העריכו מאוד את התנהגותו של נובס , "שבניגוד לגברים אחרים מעולם לא שתה ולא הסריח מסיגרים ולא רדף אחרי נערות ".באופן הזה יכול היה נובס להמשיך את חייו הדואליים עד מותו אלא שהגורל התערב בחייו ,בגין אירוע שגרתי אך הרי -גורל מבחינתו.

מכאן ואילך נובס היה צריך להחליט כיצד להתנהל מול חשיפת מגדרו ,הסיכון בפיטורין והשתכרות משכורת נמוכה יותר, רצונו האנושי למצוא חום ואהבה ,והאם להקים משפחה עם אשה או גבר ?- היה ברור לו שרק בזהותו הגברית הוא יוכל להגיע למעמד כלכלי מבוסס יותר ולכן לא היה בכוונתו כלל וכלל לחשוף את סודו המגדרי ומשכך -גמלה בו ההחלטה להקים משפחה עם אישה .
איזו מין אישה הוא מחפש ?נערה קלת דעת או אחת שתדע לנהל כלכלית את הבית והעסק הקטן שברצונו להקים ? ומה באשר לילדים ?הוא רוצה ילד -אבל כיצד ניתן לממש הזיה זאת ? ורגע,רגע ,מתי הוא יחשוף את זהותו המגדרית לבת הזוג ?-בעת הצעת הנישואין או בערב החתונה
או אחר -כך ?,ומה בקשר לתגובת האישה,האם תלך להתלונן בפני רשויות החוק או שתבחר בביטחון הכלכלי ?
כי-אשה כידוע -גורלה להתחתן לעבוד קשה ולהוליד ילדים ואם מתמזל מזלה-בעלה לא יכה בה, -או שמה להיות זונה ?!.
את פתלתלות העלילה מכאן והלאה -אני משאירה למי שיקרא.

השאלה הנשאלת בספר -האם היא מתעסקת בחיפוש זהותה המגדרית של הגיבור/ה או שיש כאן נובלה המספרת על חייה הקשים של אישה אחת בדבלין הקתולית כמי שנולדה ללא "המזל הנכון" -במעמדה החברתי ,הכלכלי והמגדרי ?!.

לדעתי -אין בנובלה הזאת שאלות חיפוש על זהות מגדרית מינית -כי נובס לא התעסקה בכך .היא הייתה א-מיני ברגשותיה ובהתנהגותה,אולי בגין אכזבותיה מאהבותיה השונות בעבר, זאת בניגוד לביקורות אחרות שמנסות לפרש להקבלה לשאלות המגדר בנות-זמננו.

על רקע התקופה והאופי המעמדי החברתי -אין ספק שהספר הזה היה בהחלט ספר מהפכני בעלילתו ובאופיו לזמנו .
לא מפליא שהמחבר ג'ורג' מור -נתפס בתקופתו כסופר זניח בשוליי- הספרות המקובלת. אבל כיום הוא מזוהה כסופר מודרני ולא בכדי.
הוא בחר בהטווית דרך לא שגרתית ואף אולי הזויה -לשאלה: כיצד ואם בכלל ,יכולה אשה רווקה, שלא בחרה בדרך הנישואין או הזנות - להגיע לאיזה סוג בטחון כלכלי בכוחות עצמה?! ומהו המחיר האנושי, האישי, החברתי,הרגשי והמגדרי שנגבה ממנה בשל כך.
אין ספק שאם אלברט נובס הייתה חיה בתקופתנו- הספר היה נכתב אולי על רקע חיפוש אחרי זהותה המגדרית,אבל אין לפרשו כך בנובלה הנפלאה הזאת .

אפשר לשאול מדוע החליטה הוצאת זיקית להוציא ספר שכזה שלתקופתנו -אינו מהפכני כלל וכלל? את התשובה לדעתי יש לחפש בהקשר לתקופת הזמן בה נכתבה הנובלה -והיא הייתה מהפכנית מאוד לזמנה !!, מהקריאה שלנו כיום לאחורנית, אפשר להפנים באיזו דרך קשה ואכזרית התנהלה ההיסטוריה להשגת שוויון זכויות הנשים בחברה המערבית בשתי - המאות האחרונות .וזה אינו אומר שהגענו לנחלה ולמרגוע היום בהשגת היעדים בתחום.
ואולי לא צריך לחפש מהפכנות אלא פשוט לחוות בנובלה הרגישה ,היפה והכואבת הזאת את סיפור הישרדותה של אישה אחת בדבלין הקתולית של אמצע המאה ה-19 שלא עמד לזכותה "המזל הנכון" .

להוצאת זיקית יש חשיבה ספרותית האומרת שברצונה לחשוף לקהל הקוראים הישראלי סופרים שהזמן הסיטם לשוליי זיכרון האתוס הספרותי,ומשכך יש -לגלותם מחדש .השאלה היא האם החלטה שכזאת מצדיקה התוודעות הנובלה הזאת לקהל הקוראים בעברית -מאה שנה לאחר פרסומה?- תשובתי חיובית ,כי מי שאינו יודע את העבר ,לא יכול להעריך את הישגיי ההווה ולקבוע את יעדי העתיד בשוויון זכויות הנשים .

ציפי סער -כתבה אחרית דבר ,שלדעתי הלכה קצת רחוק בפרשנותה המגדרית לגבי הנובלה ,אבל פרשנותה טובה בדיוק כשלי והפוך .

התרגום הנפלא ,הזורם והמורכב לשונית הנו מעשה ידיו של -וולק ארז .

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חמדת
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

נפש האדם היא חידה מורכבת ומבלבלת. התחבטויות רבות מתלוות אל האדם בשארית חייו על האדמה. דבר שהופך אותו למורכב עוד יותר ומסקנה זו מוכיחה כי לעיתים רב הנסתר על הגלוי. לעיתים קרובות מדובר במצגת שווא.
כאשר קראתי ספר זה, ההבנה עד כמה מורכבות האדם מרקיעה שחקים הדהדה בי. על פניו, מדובר בסיפור משמים ושגרתי של מלצר החי בשלהי המאה ה-19 ומהווה חלק משמעותי מבית מלון באירלנד. סיפור פשוט לכל הדעות,אך המחסומים והאסימונים נשמטים מן היד כאשר מתבררת זהותו האמיתית של אותו מלצר קפדני אשר עבודתו היא כל עולמו הקרוי אלברט נובס. אלברט הוא בעצם אישה בתחפושת.
כבר בסיומו של הפרק הראשון מתגלה לנו אמיתות חייו של אלברט ומדוע נאלץ להתחפש לגבר בעודו אישה מבחינה ביולוגית שבגינן נאלצה לגדול אצל האומנת שלה.חייה עימה אינם חיים, השתיים חיות בדוחק, מדחי אל דחי ממש, וכאשר קורה מקרה מצער, הוא זה שטורף את כל הקלפים.
כעת יש לציין בפניכם עובדה חשובה ביותר שהיא בעצם הפור המכריע בסיפור ובסיפורים אחרים על נשים בנות המאות הקודמות- לנשים לא היו זכויות ומרביתן אף היו רכושו הבלעדי של הבעל. האישה אוטומטית נחשבה נחותה מן הגבר ולכן "הזכויות" אשר סופקו לה היו פחותי ערך משל הגבר.
לכן, מה תעשה אישה ללא שום אמצעים וללא משפחה ענפה שתוכל להעניק לה ירושה נאה? אישה שכזאת משולה לבר מינן.
זו גם התחושה אותה חשה אלברט בשנות נעוריה. הבדידות נעשתה מנת חלקה של הצעירה וכאשר אינך בעל אמצעים ולא משפחה תומכת קל מאוד ליפול כטרף לזאבים שוחרי רע. אלברט מזכירה אותם קבל עם ועדה, שחור על גבי לבן, בדמות גברים שמנסים לפתותה למעשים לא נאותים.
מחשבות אודות החיים האלה והעולם הבא תוססים בה.הרי, מה אישה במעמדה יכולה לבקש לו? לשאוף לו? האופציות אינן רבות.למעשה, ניתן לספור אותן על כף יד אחת.
אולם, דווקא מתוך מעמקי הייאוש הסוחפים, בהבזק רגעי של טוב לב, הצעה נדיבה אחת הופכת את עולמה ומחלצת אותה מהסבך אליו נקלעה. היא מתחילה לעבוד בבתי קפה ובתי מלון בתור מלצר. היא איננה עושה זאת כי היא מרגישה גבר ורוצה לחיות עם האמת שלה אלא מכורח הנסיבות. להיות גבר בימים החשוכים ההם זו עסקה בטוחה.

מאותה עת שאלברט הפכה לגבר היא החניקה את האישה שבה, כך היא טוענת, אך לעניות דעתי, היא החניקה דבר מה נוסף וקריטי אף יותר- אלברט החניקה את האדם שבתוכה. את האדם המרגיש והחושב. על מנת לשרוד הפכה את עורה לסוס עבודה. סוס עבודה חסר רגשות ותכלית אשר מבצע את המוטל עליו ביראת קודש, ללא מענות וטענות. בדיוק מעורר רושם.
כזאת היא אלברט עד שהיסודות העמידים שבנתה בתוככי נפשה נסדקים ונפרמים, עד שהיא מגלה שישנם חיים בחוץ מעבר לעבודה, מעבר לחובה....

זהו ספר רגיש ורלוונטי מאין כמוהו, שעל אף טענות קוראיו האחרים, אינו עוסק במגדריות כנושאו המרכזי של הספר. המגדר המתעתע אומנם נוכח כאן, המשחקיות בין גברת לאדון אך יש הרבה מעבר לכך. גם ביצירותיו של שייקספיר ניתן לראות משחקיות מגדרית שכזאת, למשל במחזותיו הלילה השנים עשר ומהומה רבה על לא דבר וכדומה אך כאן המעבר בין המינים הוא איננו זמני אם כי נפרש שנים על גבי שנים, לצורך השרדות גרידא...
הישרדות שיש לה תוצר לוואי כתוצאה ממעשה הקיצון שעשתה אלברט. אלברט מצויה בסערת רגשות, הבדידות אופפת אותה מכל עבר, היא אומנם נסה על נפשה ממבקשי רעתה אך מעצמה אין לה היכולת לברוח והיא מתמודדת במהלך הנובלה בשאלות על זוגיות, נישואים, עסקים. שאלות הרות גורל שנבצר ממנה להיות חלק מהן באמת. לכן, לטעמי, אין כאן סיפור קורע לב על החבאת האמת, שהייה בארון מהחשש ללעג מהסובבים, אלא סיפור קטן [אך גדול] על אישה שהפכה לגבר בגלל נסיבות חייה הקשות שכפו עליה לעטות שריון שיגן עליה מפני תלאות העולם, לעטות שריון קשקשים דוקרני בדרך להצלחה שתפלס לעצמה בכוחות עצמה אך לעטיית שריון שכזה ישנו מחיר כבד ואותו אלברט משלמת כאשר חלק מאישיותה נאבד.

אלברט היא דמות טרגית. היא דמות שסבלה רב והוא מתבטא באופן חד-משמעי בסופה של הנובלה. דמות שהרחמים נכמרים כאשר מתוודעים אל סיפורה שהוא סיפורן של נשים רבות בנות תקופתה.
נשים שלא הייתה להן מילה כנגד בעליהן, כנגד בניהן, כנגד אביהן. שעברו כחפץ מיד ליד והגברים שלטו ומיררו את חייהן ללא הפסק.
נשים שרק במעטפת שקרית יכלו לחיות את האמת שלהן. לנתק את צווארן מתוך הכולב המלופף עליו,לפרוץ ולשגשג תוך שהן מסתירות סוד גדול המאיים להתפקע ולהחריב את העולם השברירי אותו בנו בשתי ידיהן.
נשים שנמכרו על ידי בעליהן לגברים אחרים כפי שמתואר באחד מספריו של תומס הארדי.
אלברט היא פניהן של אותן נשים. בדיוק כמו האפיפיורית יוהנה [שמהמנות קיומה מוטל בספק] ז'אן דארק, מולאן ועוד רבות שמתוארות באחרית הדבר המחכימה בסוף הספר שמגלה לנו כמה רבות הנשים שניסו להאבק על חייהן, לחיותם בכבוד, גם אם במחיר התרסה או איבוד צלם מנשיותן.
שהקריבו רבות על מנת להיות חופשיות. שהיו מקנאות בחיי הנשים המודרניות לו הייתה להן הזדמנות הפז להציץ לחייהן.

כאשר אני קוראת ספרים כגון זה, האווירה הענוגה שנסכה עלי המאה ה-19, ההיקסמות מין השמלות, המוסיקה, הגינונים החינניים, מכתבי האהבה המשתפכים, קרבות הדו קרב הנחרצים עד זוב דם, שגבריות חסונה נוטפת מהם,כל-כולם מתגמדים למקרא תיאורים כאלה של חוסר אונים, התעללות, חשש ויראה מפני העתיד שאינו מבשר טוב. כל היופי הראוותני הזה והעדינות השקטה אינם שווים מאום. שווים כקליפת השום כשהאמת בוהקת כאורה של השמש.
הכול הוא למראית עין, ראוותניות מזויפת ותו לא, העמדת פנים חלקלקה אשר מתחת לפני השטח מסתירה שדים, שדי גזענות, שנאה, מיזוגניות ושובניזם שמונעים מרבים לחוות אושר אמיתי.
השמש אינה מפציעה אצל כולם. אצל אחדים העלטה היא תחליף לשמש.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סקאוט
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

בתור בן זקונים אחרי שתי אחיות גדולות, גדלתי איך לומר, עם פחות כדור רגל ויותר "הרומן הרומנטי". במהלך חיי הייתי חברה הכי טובה של בנות רבות, ונהניתי מקרבה ואינטימיות שלא רבים מבני המין החזק זוכים לה. מודה, היו פעמים שתפקיד "החברה הכי טובה" לא היה כזה להיט, ומשפטים כמו "אני אוהבת אותך כמו אח" פצעו את נפשי המאוהבת, ולא החמיאו כפי שכוונו.
אבל לרוב, ההכרות האינטימית עם עולם "הבנות" קסם לי, ונהניתי משני העולמות, ובעצם למה לא? למה אנחנו מגבלים את הווייתנו למציאות אחת?. זו אחת מהשאלות בהן הספר הרביעי של הוצאת זיקית מנסה לטפל. הסיפור של אלברט נובס מתרחש באירלנד, בתקופה בה להיוולד לזוויג הנכון יכול לחרוץ את גורלך (במיוחד אם נולדת למעמד הפועלים). אלברט עושה את הבחירה שלו, ומנהל חיים טובים יחסית לאדם שמגיע ממעמדו, מי המנוחות בהם התבוסס סערו עת פגש דמות שהציגה לו אפשרויות נוספות למצבו המורכב, אפשרויות שלא העלה על דעתו שקיימות בעבורו. עולמו של אלברט משתנה, הוא מפליג בדמיונו ובונה לו חיים מלאים יותר, הוא טווה את החיים האלה לפירטי פרטים, ורק צריך למלא את משבצת השותף ( Partner).
הספר בהתחשב בתקופה בה הוא נכתב, מטפל בנושאים מורכבים ומישיר מבט לסוגיות מורכבות ועדינות, הוא מספק הצצה לעולמם של משרתים באירלנד של המאה התשע עשר, ונותן תחושה טובה של "רוח התקופה", וכל זאת ב139 עמודים קטנים וקריאים מאוד.
נהניתי, הפוגה משובבת לה נדרשתי, אחרי "ראיונות קצרים" של וואלס..
כל הכבוד להוצאת זיקית טרם התאכזבתי מהבחירות שלהם, תמשיכו כך.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

ספר שממש מתאים ל "שבוע הגאווה" שחל אתמול. ראיתי את הסרט שנעשה על פי הספר עם גלן קלוז המרשימה כאישה במאה התשע עשרה
שנאלצת להתחזות לגבר כדי לשרוד (כנערה בודדה ללא הגנת משפחה) וכדי להרוויח את לחמה באירלנד העניה ב- 1860.
היא עובדת בחריצות כמלצר בבית מלון במשך שנים רבות, בלא שמישהו יחשוד שמתחת לחליפות והחזות הגברית והמתבודדת ,
מסתתרת ... אישה ? או כפי שהיא מכנה זאת כשהיא מגיעה לתודעה המתסכלת של שנים רבות, כי אולי היא לא גבר ולא אישה, אלא רק סימן שאלה.

אל תחמיצו בסוף הסיפור את אחרית הדבר מאת צפי סער, שמעלה שאלות מעניינות לגבי המיגדר אליו נולדנו. ולא רק בנוגע לבני אדם שהמין שאליו נולדו אינו תואם את המגדר שלהם. היא הולכת רחוק יותר ומעלה את האופציה (שכרגע נראית לנו דמיונית) שבחירת המיגדר בתקופה מוקדמת של חייך - איננה בהכרח חייבת להיות כזו עד סוף ימיך. הרצון והיכולת להתנסות בחיים קצת אחרים - לאו דווקא שמורות רק ל'אחינו הגאים' (:
"יתכן בהחלט שגם זהות מגדרית עשויה לנוע על רצף ולא להיות מקובעת לעד, כפי שנהוג לחשוב".

מסקרן מאד.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אספנית נוסטלגיה
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

שאלות מגדריות מיתממות על מה שבין חדרניות ומלצרים במלון שבעיר דבלין.
זאת על רקע אומללות אנושית גדושה השזורה בתקווה קלושה לחיים מאושרים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מאיר שמואל
דירוג
5.0
לפני 6 שנים

“נפש האדם היא חידה מורכבת ומבלבלת. התחבטויות רבות מתלוות אל האדם בשארית חייו על האדמה. דבר שהופך אותו”