• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

מאת ג'ורג' מור

הביקורת של קורא כמעט הכול

תמונה של קורא כמעט הכול
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

מאת ג'ורג' מור

הביקורת של קורא כמעט הכול

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של קורא כמעט הכול
הוצאה לאור:זיקית
שנת הוצאה:2013
סדרה:זיקית #4
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
סקאוט
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 6 שנים

“נפש האדם היא חידה מורכבת ומבלבלת. התחבטויות רבות מתלוות אל האדם בשארית חייו על האדמה. דבר שהופך אותו”

4/6
ביקורות על חייו המשונים של אלברט נובס
הבאה
אספנית נוסטלגיה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•2 דקות קריאה

בתור בן זקונים אחרי שתי אחיות גדולות, גדלתי איך לומר, עם פחות כדור רגל ויותר "הרומן הרומנטי". במהלך חיי הייתי חברה הכי טובה של בנות רבות, ונהניתי מקרבה ואינטימיות שלא רבים מבני המין החזק זוכים לה. מודה, היו פעמים שתפקיד "החברה הכי טובה" לא היה כזה להיט, ומשפטים כמו "אני אוהבת אותך כמו אח" פצעו את נפשי המאוהבת, ולא החמיאו כפי שכוונו.
אבל לרוב, ההכרות האינטימית עם עולם "הבנות" קסם לי, ונהניתי משני העולמות, ובעצם למה לא? למה אנחנו מגבלים את הווייתנו למציאות אחת?. זו אחת מהשאלות בהן הספר הרביעי של הוצאת זיקית מנסה לטפל. הסיפור של אלברט נובס מתרחש באירלנד, בתקופה בה להיוולד לזוויג הנכון יכול לחרוץ את גורלך (במיוחד אם נולדת למעמד הפועלים). אלברט עושה את הבחירה שלו, ומנהל חיים טובים יחסית לאדם שמגיע ממעמדו, מי המנוחות בהם התבוסס סערו עת פגש דמות שהציגה לו אפשרויות נוספות למצבו המורכב, אפשרויות שלא העלה על דעתו שקיימות בעבורו. עולמו של אלברט משתנה, הוא מפליג בדמיונו ובונה לו חיים מלאים יותר, הוא טווה את החיים האלה לפירטי פרטים, ורק צריך למלא את משבצת השותף ( Partner).
הספר בהתחשב בתקופה בה הוא נכתב, מטפל בנושאים מורכבים ומישיר מבט לסוגיות מורכבות ועדינות, הוא מספק הצצה לעולמם של משרתים באירלנד של המאה התשע עשר, ונותן תחושה טובה של "רוח התקופה", וכל זאת ב139 עמודים קטנים וקריאים מאוד.
נהניתי, הפוגה משובבת לה נדרשתי, אחרי "ראיונות קצרים" של וואלס..
כל הכבוד להוצאת זיקית טרם התאכזבתי מהבחירות שלהם, תמשיכו כך.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של מכורה לדמיון
מכורה לדמיון
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של חני
חני
תמונה של יעל
יעל
תמונה של רץ
רץ
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
14קוראים|גיל ממוצע52|86%נשים

על המבקר

תמונה של קורא כמעט הכול

קורא כמעט הכול

ותיקעורך
חבר מזה 17 שנים
219 ביקורות•23 נבחרות•3,730 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של קורא כמעט הכול
קורא כמעט הכול
ותיקעורך
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות219
ביקורות נבחרות23
לייקים שקיבל3,730
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת86ספרות מקורית31מתח ריגול והרפתקאות20

דיון על הביקורת

5 תגובות
חמדת
חמדת•לפני 12 שנים

לקורא - הסרט באותו שם .

קורא כמעט הכול
קורא כמעט הכול•לפני 12 שנים

תודה יעל,

לא ידעתי שיש סרט. (עונה לאותו שם?)
yaelhar
yaelhar•לפני 12 שנים

יופי של ביקורת!

כדאי לך מאד לראות את הסרט. פשוט נפלא, שחקנית שלדעתי עושה תפקיד חיים.
שין שין
שין שין•לפני 12 שנים

גם הביקורת משובבת.

חני
חני •לפני 12 שנים

נו חבר/ה זו גם דרך כדי להכיר אותנו:)

הם תמיד היו החברים/ות הכי טובות/ים שלי.ביקורת יפה,אהבתי את ה-"הפוגה משובבת").
5 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול

נובלת שחמט

נובלת שחמט

סטפן (שטפן) צווייג

אתם מכירים את זה שכשחוזרים מחופשה זוגית בלי הילדים, אומרים חייב לעשות זאת יותר? אז אומרים, אבל בפועל לפחות אצלנו בסוף זה זה קורה פעם בשלוש שנים בערך. כשארזתי לנסיעה המיוחלת לוינה, התלבטתי אם לזרוק למזוודה את הספר שאני קורא, ואמרתי לעצמי לא, סוף שבוע זוגי, תתעסק בזוגיות ולא בספר. אבל אז בנתב"ג יש סטימצקי, רק עשיתי סיבוב להציץ, מה יש לי לחפש בדיוטי פרי? והספרון הקטן הזה לכד את עיניי. אמרתי לעצמי, נו שטפן צוויג, יליד וינה, מה יכול להיות יותר הולם. סיפרון, נובלה, 92 עמודים, אני אקרא בטיסה וזהו. רק שלא לקחתי את משקפי הקריאה, זוכרים שהחלטתי בבית לא לקחת ספר? אז למה משקפיים. וידאתי שהפונט מתאים ל 48 שנותיי, שילמתי, פגשתי את הנפש התאומה שלי מחוץ לסטימצקי, התכוונתי להסביר על זיקתו של צוויג ליעד אליו אנו טסים, שזה ספרון קטן אסיים בטיסה, אבל היא רק חייכה את החיוך שלה שמכיר אותי הכי טוב.
צללתי לספר בטיסה, כשאני מקפל את רגליי בחלל המוגבל שמחלקת תיירים מספקת לנוסע גבוה כמוני. לא הרגשתי את הטיסה (אני שונא טיסות) פשוט נשאבתי לסיפור, וקראתי אותו בנשימה עצורה. לשטפן צוויג יש יכולת נדירה להכניס את הקורא להלך הרוח של הדומויות שלו, הוא מבין את נפש האדם, ומטיב לתאר מהלכים נפשיים. עזבו אתכם משחמט, מדובר בנובלת שפיות. הסיפור של השחמט הוא סיפור מסגרת טוב, שכתוב טוב, ההפלגה, אלוף השחמט המוזר, כל זה תפוארה נאה למהלך הנפשי שעובר הגיבור האמיתי בשבי הנאצים. לא שבי כפי שאנחנו מדמיינים, מחנה ריכוז, זוהמה, מוות חולי ורעב. שבי במלון בחדר שתכולתו קבועה לא משתנה מיום ליום, וחקירות אינסופיות. התחושה להיות כלוא בחדר ללא גרוי אינטלקטואלי ללא מגע עם העולם החיצון, כשנותנים לך "לטפס על הקירות" בין חקירה לחקירה מוכרת לי מאפיזודה שהיתה לי בצבא (ברשותכם לא אכנס לזה), אבל מדובר בשיטת עינוי סופר יעילה.

הספר מומלץ עם כל הלב, (אגב התקציר לא מעניין, ולא עוסק בעיקר הסיפור, אז תתעלמו ממנו).

לפני 3 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
Project Hail Mary

Project Hail Mary

Andy Weir

אני מתלבט איך לגשת לכתיבת הסקירה הזו, שורה תחתונה ממש ממש נהנתי מהספר, הוא טוב, משכנע, בתור קורא אתה מרגיש שאתה לומד הרבה, גם דברים שכבר למדת לפני 30 שנה כשהתכוננת לבגרות בפיזיקה וגם דברים חדשים. אז למה מתלבט? כי הספר דומה בצורה חריגה ל"לבד על מאדים" שלו. עכשיו זה בסדר, היה לנו כבר את הדיון הזה פה לפני מספר שנים, סביב הספרים של לי צ'ילד, הדיון נסגר שזה בסדר שיש נוסחא שעובדת, נהנת מאחד תהנה מהשני וכן הלאה עד שימאס לך. נחמד לקרוא סופר שאתה יודע בדיוק למה לצפות כשאתה צולל לעולמו. כמו לקחת כלב גיזעי, לקחת גולדן תזרוק לו אבן הוא יחזיר, תזרוק לו מקל הוא יחזיר, הוא לא יכול אחרת זה בגנים שלו, זה בשם שלו, מה הוא יעשה? ישבות? ג'ינג'ר הכלב שלי לעומת זאת, אין לי מושג איזה גזעים התערבבו בו ולכן אי אפשר לצפות ממנו לכלום (כך לפחות אני לא מתאכזב).
אבל, ויש אבל זה היה יותר מידי כמו The martian (לבד על מאדים), מה הבעיה? ובכן יש בעיה, זה כמו ללכת לרכבת הרים, שכבר הייתה בה כמה פעמים, אתה מצפה לכל פיתול סיחרור והיפוך, אני מניח שזה פוגע בהנאה מהלא נודע, מה צופן הסיבוב הבא (כתבתי אני מניח כי מעולם לא עליתי על כזו רכבת). גם פה, אתה מכיר את המבנה, פותרים בעיה, צצה חדשה, אתה חושב שזהו ואז הנה עוד אחת.

ובכל זאת אני ממליץ על הספר הזה ללא היסוס, אפילו מפציר בכל מי שקרא ונהנה מ"לבד על מאדים" לקרוא אותו, ההנאה מובטחת. כי אמנם זה כמו לבד על מאדים, דומה בצורה מטרידה רק טוב יותר. אפילו הרבה יותר טוב.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
קפקא על החוף

קפקא על החוף

הרוקי מורקמי

"כל אחד יכול לכתוב סיפור שדומה לחלום, אבל רק יוצר נדיר כמורקמי גורם לנו להרגיש שאנו עצמנו חולמים אותו". זה ציטוט של לורה מילר מהניו יורק טיימס. לא הכרתי את הציטוט הזה, הוא מאוד קולע לתחושה בקריאת ספריו של מורקמי, והוא התחבא לי כל הזמן הזה ב"מאחורה" של קפקפא על החוף.
קראתי מזמן, אבל יש לי חבר שרק עכשיו מגלה את מורקמי (בהמלצתי), והוא כל הזמן חופר לי, אז החלטתי לחזור ולקרוא שוב ספר של מורקמי. התלבטתי איזה ספר לקרוא שוב, ובסוף בחרתי ב"קפקא על החוף". את האמת מורקמי כמו חלום, וחלומות לא תמיד זוכרים בצורה מדויקת. לא ממש זכרתי את העלילה, זכרתי קטעים קצרים הבזקים של סצנות. ביקתה ביער, דמות שמדברת עם חתולים, נער בן חמש עשרה שבורח מהבית, חלום מציאות בערבוביה. ככה זה בחלום, לא זוכרים הכל כמו שצריך. תכלס זה יתרון, כי בזמן שאני מחכה למורקמי חדש, אני יכול לקרוא שוב ספר שלו שקראתי מזמן.
משהו כיפי שקרה לי בקריאה השניה היה הסבלנות, לא אצה לי הדרך, לא מיהרתי לגלות איך יפתרו ויקשרו הקצוות, מה גם שזכרתי שלא הכול נסגר. למה הדבר דומה... מפגש אהבים ראשון, מול מפגש מאוחר יותר, בו יש קצת יותר סבלנות, לא ממהרים, לא מסתבכים מתפתלים נשנקים. מודה שיש ריגוש ועוצמה במפגש הראשון, אבל אני זוכר שתמיד המפגש השני, היה טוב יותר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
The ocean at the end of the lane

The ocean at the end of the lane

Neil Gaiman

קראתי בעיקבות סקירה של מי שהייתה ה babysitter של גיימן (מוריה בצלאל), מיד נכנס לרשימות שלי, ומהר מאוד הצלחתי לשים עליו יד. ספר מהנה מאוד. אין ספק שהמספר הוא ניל הילד, (חנון אוהב ספרים, בלי חברים... יומלדת 7 שלו היתה במתכונת "הקיץ של אביה" ואז הוא נקלע להרפתקאה. מה שהבנתי במהלך קריאת ספר זה שזה לא כל כך משנה על מה הוא כותב, העניין הוא איך הוא כותב. הכתיבה שלו מיצרת חיבור עמוק לדמויות, הסיפור דרך עיניים של ילד בן 7 משכנע מאוד, החברות שנוצרת בינו לבין הילדה הגדולה (11) מהחווה שבקצה המשעול היא חברות משכנעת, והעלילה מתגלגלת למחוזותיה הסוראליסטים ללא חריקות מיותרות.
מרוויחים לדעתי כמה תובנות מהנות על נקודת מבט של ילד מול זו של מבוגר, לפרקים ניתן להתבלבל ולהחליף את ה"מפלצות" בסיפור במבוגרים. בעיקר הספר הזכיר לי לא להפסיק לנסות להבין את הילדים סביבי, ותמיד לנסות להזכיר לעצמי את הילד שמתחבא בתוך המבוגר שנהייתי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
Going postal

Going postal

Terry Pratchett

איזה כיף בסימניה. קראתי ספר, כתבתי ביקורת פושרת, אמרתי לא ממש מצחיק. בתגובות לסקירה קיבלתי המלצות לספרים אחרים של אחד מ 2 הסופרים שחתומים על "בשורות טובות". כשאני מקבל המלצות באתר הזה, אני לוקח אותם ברצינות ולכן ניגשתי מיד לשים ידי על אחד מהספרים שהומלצו ברשימה. אז קודם כל תודה יעל. לגבי הספר: אז כפי שכתבתי לכתוב על ספר שהוא "מצחיק" קורע מצחוק, וכו... זה מסוכן, כי נו אתם יודעים, יש המון סוגי הומור, יש את העניין התרבותי, את נושא הריפרורים (שאולי לא מוכרים)- בקיצור הומור זה לא צחוק, מדובר בנושא רציני.
צחקתי בקול לפרקים, נהנתי בחלקים האחרים והייתי סקרן בשאר הספר. שורה תחתונה ממש נהנתי, וכפי שראיתי הבחור (עליו השלום) כתב המון המון, אז יש למאגר עצום של ספרים משעשעים להמשך מסעי בעולמו המוזר של סר טרי פרצ'ט. שוב תודה לאנשים באתר שבתגובות שלהם לסקירה שלי כיוונו אותי. מניח שבדרך סקירות נוספות של אותו סופר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
בשורות טובות - תרגום חדש

בשורות טובות - תרגום חדש

טרי פראצ'ט

טוב, הבשורות הטובות בכל העניין הם שניל גיימן כבר כותב ספרים הרבה יותר מעניינים (עיין ערך אלים אמריקאי). הבשורות הרעות, הם בעיקר לגבי, כבר מזמן החלטתי לא לבחור ספר לפי מה שכתוב ב"מאחורה" והנה שוב אני נופל. מה שגרם לי לקנות את הספר היה המשפט "צאצא ישי של מדריך הטרמפיסט" מה גם שקראתי כמה ספרים של ניל גיימן לאחרונה, ואת רובם ממש אהבתי, הבחור מוכשר. את הספר הזה כתבו שניים ניל גיימן, וטרי פראצ'ט, לא קראתי שום דבר של טרי. לא נראה לי שארוץ לחפש משהו, בואו נגיד שהספר לא השאיר בי טעם של עוד. הספר "בסדר" יכול להיות שבגלל הציפיה אני כה מאוכזב. גם שכותבים על ספר שהוא ממש מצחיק זה מאוד מסוכן.
שורה תחתונה, ספר של 390 עמודים שלוקח לי שלושה חודשים לקרוא, הוא לא ספר מרתק. בקיצור, אולי קרה משהו לחוש ההומור שלי (מבטיח לבדוק את העניין), אקרא שוב ספר של דגלאס אדאמס לוודא.
אפילו הסוף שהיה אמור להיות יותר קצבי, לא היה ממש כזה, ובעמודים האחרונים, הרגשתי שאני מכריח את עצמי לסיים, שכן זה לא ספר ממש גרוע כזה שמגיע לו שינטשו אותו באמצע. באמת שהוא לא. הוא "בסדר"

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
להיות גבר

להיות גבר

ניקול קראוס

אסופת סיפורים קצרים. סה"כ עשרה סיפורים, בהתחלה חשבתי שאני מתאכזב, הרגשתי כאילו מדובר בתרגילי כתיבה טובים אבל לא יותר. סיפור קצר זה לא צחוק. אבל ככל שהתקדמתי בספר הקצר יחסית, התחלתי להשאב לקולות בסיפורים, הסיפורים לכאורה לא קשורים אחד לשני, אבל הם בהחלט מהדהדים זה את זה. כולם עוסקים בהתהוות זהות, התבגרות, גילוי עצמי וכולם מסופרים ברגישות וכשרון רב. אז החלטתי עם עצמי להפסיק לנסות להתאכזב ולהתחיל להתמסר.
לניקול זיקה עמוקה לישראל ולקרוא את הספר כישראלי היה מעניין. כי ניקול, יהודיה ניו יורקרית שמבלהבישראל בחופשות מפעם לפעם (אפילו פגשתי בה פעם) יש תפיסה מסוימת של ישראליות, תפיסה של מי שמכיר את פני השטח, אבל לא באמת מבין לעומק את הארץ ההוויה שלה ושל יושביה. זה יכול לעצבן, אבל בעניי זה היה חיניני, אפילו לא סטראוטיפי, סתם טיפה שטוח.
חלק מהסיפורים ממש טובים "הבעל" וחלק בסדר + אבל כולם ביחד יוצרים שלם, שנשאר איתך וזה מבחינתי עונה להגדרה של ספר טוב.
אהבתי

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה

הרוקי מורקמי

אתמול (יום שישי 14.1.2022) 8:50 בבוקר הר אבנון על שפת המכתש הגדול, אני שמח שבחרתי להתחיל את המרוץ עם מעיל רוח, הרוח חזקה וקרה, ואני מתחבא מאחורי האוטובוס שהביא אותנו לכאן מאגם ירוחם, מחפש מסתור מהרוח. סביבי 270 רצים שמתכוננים למרוץ 10 ק"מ במגמת ירידה. זה מרוץ ירוחם השישי, השתתפתי בראשון לפני שנים רבות, אני זוכר שרצתי מהר מידי ועברתי להליכה במהלך הריצה (נראה לי שהיה זה בשנת 2013) לא מצאתי ברשת תוצאה רישמית, אבל זכור לי שזה היה קצת יותר משעה. בנסיעה באוטובוס לתחילת המרוץ אני מבין משיחות שאני שומע סביבי, שיש הרבה שמגיעים למרוץ הזה כדי לקבוע זמנים מטורפים, כאמור הכול בירידה, אני נבהל מהיעדים שהם שמים לעצמם, אני רוצה לרוץ הכול, לא לעבור להליכה, ולסיים אם אפשר בזמן קצר משעה. כבר הרבה זמן שאיני משתתף בתחרויות ריצה שכאלה. אני רץ לבד. מאז הבידוד שהיה באפריל מאי 2020, וההגבלה לא להתרחק מהבית יותר מ 200 מטר, אז הבנתי כמה הריצה במרחבים חשובה לבריאותי הנפשית, אני רץ ברצינות כמו שכותב מורקמי. אני רץ כל יום: בגשם ברוח, בקיץ בחורף כל יום, להוציא ימים בהם אני שוחה בים. בשנת 2021 לדוגמא רצתי בסה"כ 2023 ק"מ. במהלך השבוע אני רץ בין 5 ל 7 ק"מ, ובסוף השבוע בין 12- 16 קילומטר, ריצת טיול בשטח.
לאור כל הריצות הללו, הרגשתי צורך לקרוא שוב את סיפרו של מורקמי "על מה אני מדבר כשאי מדבר על ריצה", אחרי הכול הוא רץ כל יום כבר מספר עשורים.
אז כל בוקר מוקדם מוקדם, בזמן שאני מחכה שהשמש תעלה, קראתי כמה עמודים בספר, ואז יצאתי לריצת הבוקר, והרהרתי במה שקראתי זה עתה, לעיתים האזנתי למוזיקה שמורקמי דיבר עליה בפרק שקראתי לפני שיצאתי לריצה. כך הכרתי לדוגמא את האלבום LIZARD של אריק קלפטון.
כשהזניקו את המרוץ בהר אבנון לחצתי PLAY על Playlist שהכנתי במיוחד למרוץ זה, בחרתי שירים שיארכו סה"כ שעה וחמישה (אין לדעת תוכניות לחוד ומציאות לחוד). כולם שועטים בירידה, אוני מחייך חיוך מאוזן לאוזן לצלילי sir Duke של סטיבי וונדר. ולמרות הרוח הנגדית החזקה, מדובר בירידה ארוכה מזמינה ומתמשכת.
נרשמתי למרוץ כי תארתי לעצמי שאפגוש שם חברים יקרים מירוחם, כאלה שהתגעגעתי אליהם והייתי משוכנע שניפגש על קו הזינוק, או הסיום, וחוץ מזה אניר רץ כל יום יותר משנה וחצי לבד, הגיע הזמן לרוץ גם עם אנשים.
הספר של מורקאמי הוא לא בשורה גדולה לרצים וגם לא יתן לנו הצצה אמיתית לגדולתו כסופר. אבל אנחנו נחשפים אליו כאדם סביב התחביב ארוך השנים שלו, ריצה למרחקים ארוכים. ישנה כדבריו קירבה בין אנשים עם תחביבים דומים, במיוחד תחביבים קיצוניים. אמנם מעולם לא רצתי מרתון מלא, רצתי מספר פעמים את מחצית המרחק. שחיתי שחיית מרתון לא מעט פעמים (בשחיה מרחק המרתון הוא 10 ק"מ) ואפילו שחיתי שלושה ימים יום אחרי יום את המרחק (זה נקרא שלושה ימים בשלושה ימים באנגלית זה פחות מבלבל (3 days 3 seas). בקיצור אני מרגיש קרוב למורקמי בשיגעון האמור, והקרבה הזו איך לומר בצניעות- היתה נעימה לי במהלך קריאת הממואר.
לאחר Mr. Blue sky, התגלגלתי עם ramble on של Led Zeppelin, ולא הפסקתי לחייך לרגע, תוך שאני עוקף אנשים ששמעתי באוטובוס שמתכננים זמנים דמיוניים מבחינתי (מתחת ל 50 דקות נגיד). אני רץ ואני נהנה, הקצב מהיר לי מידי ללא ספק, הרוח בפנים מעצבנת (באופן כללי אני שונא רוח), אני לא מסתכל בשעון מחייך ורץ. אני נזכר במורקמי שברך חברה שרצה מרתון בפעם הראשונה "תהני מהריצה" כי למה אנחנו עושים את זה אם לא כדי להנות. נשמע מוזר אני יודע.
כשמתחיל Smells like teen spirit אני כבר ממש רץ מהר מידי לדעתי. הנמכתי את המוזיקה באוזניות, אחרי הכול גם מחר אני צריך לרוץ.
מורקמי מתיחס לכל דבר שהוא עושה ברצינות, תבינו, הוא רץ כדי להיות בכושר גופני טוב, בכדי לכתוב ספרים טובים יותר. להבנתו כתיבה דורשת כושר ריכוז, אבל גם כושר גופני והוא מתמיד כדי להיות מסוגל לכתוב לנו רומנים טובים יותר, כזה הוא רציני. כך גם כשהוא רץ, ומתחרה, ונכנס לענף ספורט חדש (טריאטלון).
בפעם הקודמת שקראתי את הספר רצתי ואהבתי את מורקמי, אבל לא רצתי "ברצינות" כדבריו, לא רצתי כל יום, הקריאה השניה בספר היתה טובה יותר, וכנראה שאקרא בו שוב .יש קסם בשקט של הבוקר לפני שעולה השמש, ומצאתי שנעים לבלות את השעות הללו עם מורקמי סאן, ולא עם Ynet נגיד.
קו הסיום הגיע מהר משחשבתי תוצאה רישמית 48:52, הרבה יותר ממה שפיללתי, לא הספקתי להקשיב ל "The man who sold the world" לא ל "Time wrap" ולא ל "לזוז" של הדג נחש. אבל פגשתי את החברים היקרים מירוחם שציפיתי לפגוש, גם בקו הזינוק וגם בקו הסיום והעיקר והכי חשוב נהנתי, מהמרוץ ומהספר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
The Book of Form and Emptiness

The Book of Form and Emptiness

Ruth Ozeki

אם בני או, גיבור הסיפור, היה משחק - חי צומח דומם, הוא היה נתקע בדומם. מאז שאבא שלו נהרג בתאונת דרכים מביכה ומטופשת הוא שומע קולות. קולות של הכול, נעלי הספורט שלו, העיפרון, הצעצועים הבגדים, שום דבר לא באמת דומם. לסיפור שני מספרים בני או, הבן שאיבד את אביו, ויש שיטענו שמאבד את שפיותו כתוצאה מהאובדן, ו"הספר" הספר שמכיל את הסיפור של בני, גם אותו הוא שומע. הסיפור מלווה את בני, בהתבגרותו המורכבת, דרך הדמויות הצבעוניות שהוא פוגש בדרך ה"א" (The Alef במקור), איש הבקבוקים, הספרנית, הסופרת, הפסיכאטרית, נזירה בודהיסטית והמתורגמנית שלה ועוד. כהרגלי אני לא אכנס לסיפור, רק אציין שמדובר בספר מופת, שכתוב בצורה אמינה ומשכנעת. כזו שמייצרת אמפטיה כלפי הדמויות והישאבות של הקורא לתוך עולמם הפנימי, נו אתם יודעים, מה שספרות טובה מנסה לעשות אבל לא תמיד מצליחה.
אני מודה שאני לא אובייקטיבי כלל, בכל ספר של רות אוזקי שאני קורא, אני מתאהב בה מחדש. הספר הזה לא שונה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול

ביקורות נוספות על "חייו המשונים של אלברט נובס"

חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

להיוולד אישה בזמן "הנכון" ,למעמד "הנכון",להורים "הנכונים" ו"במיקום הגאוגרפי הנכון בגלובוס" - כדי לממש את מקסימום הפוטנציאל בכל תחומי החיים -דבר זה אינו נתון בידה ובגורלה של אף ילדה. זה נכון לזמננו וזה היה נכון וביתר- שאת בעבר ההיסטורי בתולדות הנשים בחברה המערבית.

הספר נכתב ע"י סופר אירי -קתולי ופורסם ב-1918. בזמן ההיסטורי שבו -הממשלה הבריטית העניקה זכויות הצבעה לנשים ברחבי הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד רק במרץ 1918."חוק ייצוג האנשים 1918" נתן זכויות הצבעה רק לנשים מעל גיל 30, וזאת רק לאלו שהיה להן אישור על בעלות על רכוש או שהיו נשואות לגבר בעל זכות הצבעה,או בעלות זכות בחירה באוניברסיטה. זאת בשעה שלכל הגברים מעל גיל 21 קיבלו זכויות הצבעה (גברים צעירים רבים מתו במלחמה, ומתן זכות הצבעה בגיל שווה הייתה מעניקה רוב לנשים).
רק בשנת 1928 השיגו נשות בריטניה ואירלנד זכויות הצבעה שוות לגברים.

אולם גיבורת הנובלה הזאת לא חייתה ב-1918 והלאה ,אלא באירלנד -בדבלין הקתולית של -1860- ומכאן ש"הזמן הנכון",
ה-"מעמד הנכון" ,ה"מיקום הגאוגרפי" וה-"הורים "הנכונים" -לא עמדו לטובתה . אלברט נובס הייתה ממזרה שלא הכירה את הוריה ,גודלה ע"י האומנת שלה במימון ההורים האלמוניים במנזר. לאחר מות ההורים פסקה התמיכה הכספית בהן ושתי הנשים היו חייבות לצאת לעבודה קשה ללא כישורים כדי להתקיים כלכלית.בין לבין נובס עבדה כמשרתת בביתו של איש מהמעמד הגבוה, האהבה והערצה כמובן הייתה חד צדדית מצדה ומכאן אולי נשבר לבה הנשי בפעם הראשונה בחייה באהבה,עובדה שאולי תשפיע עליה בהמשך.

בצירוף מיקרים שהסתמך על מבנה גופה הרחב והמוצק של נובס ובחיפוש מלצרים גברים לעבודה בבתי קפה ובמסעדות ורצונה הפשוט להרוויח יותר כסף למחייתה-נובס מחליטה שהיא מתחזה לגבר .בלבישת בגדי גברים -החליפות- על כל הכרוך בכך -היא מצליחה לנווט את עצמה כלכלית בהצלחה יחסית .היא/ הוא מגיעים {כאן אני עוברת בהמשך ללשון רבים/יחיד,זכר/נקבה לפי הצורך בערבוביה -אין ברירה} לעבוד במלון בדבלין שהפך עם השנים לביתו היחיד ולמשפחתו היחידה .כל האורחים הקבועים ובעלי המלון העריכו מאוד את התנהגותו של נובס , "שבניגוד לגברים אחרים מעולם לא שתה ולא הסריח מסיגרים ולא רדף אחרי נערות ".באופן הזה יכול היה נובס להמשיך את חייו הדואליים עד מותו אלא שהגורל התערב בחייו ,בגין אירוע שגרתי אך הרי -גורל מבחינתו.

מכאן ואילך נובס היה צריך להחליט כיצד להתנהל מול חשיפת מגדרו ,הסיכון בפיטורין והשתכרות משכורת נמוכה יותר, רצונו האנושי למצוא חום ואהבה ,והאם להקים משפחה עם אשה או גבר ?- היה ברור לו שרק בזהותו הגברית הוא יוכל להגיע למעמד כלכלי מבוסס יותר ולכן לא היה בכוונתו כלל וכלל לחשוף את סודו המגדרי ומשכך -גמלה בו ההחלטה להקים משפחה עם אישה .
איזו מין אישה הוא מחפש ?נערה קלת דעת או אחת שתדע לנהל כלכלית את הבית והעסק הקטן שברצונו להקים ? ומה באשר לילדים ?הוא רוצה ילד -אבל כיצד ניתן לממש הזיה זאת ? ורגע,רגע ,מתי הוא יחשוף את זהותו המגדרית לבת הזוג ?-בעת הצעת הנישואין או בערב החתונה
או אחר -כך ?,ומה בקשר לתגובת האישה,האם תלך להתלונן בפני רשויות החוק או שתבחר בביטחון הכלכלי ?
כי-אשה כידוע -גורלה להתחתן לעבוד קשה ולהוליד ילדים ואם מתמזל מזלה-בעלה לא יכה בה, -או שמה להיות זונה ?!.
את פתלתלות העלילה מכאן והלאה -אני משאירה למי שיקרא.

השאלה הנשאלת בספר -האם היא מתעסקת בחיפוש זהותה המגדרית של הגיבור/ה או שיש כאן נובלה המספרת על חייה הקשים של אישה אחת בדבלין הקתולית כמי שנולדה ללא "המזל הנכון" -במעמדה החברתי ,הכלכלי והמגדרי ?!.

לדעתי -אין בנובלה הזאת שאלות חיפוש על זהות מגדרית מינית -כי נובס לא התעסקה בכך .היא הייתה א-מיני ברגשותיה ובהתנהגותה,אולי בגין אכזבותיה מאהבותיה השונות בעבר, זאת בניגוד לביקורות אחרות שמנסות לפרש להקבלה לשאלות המגדר בנות-זמננו.

על רקע התקופה והאופי המעמדי החברתי -אין ספק שהספר הזה היה בהחלט ספר מהפכני בעלילתו ובאופיו לזמנו .
לא מפליא שהמחבר ג'ורג' מור -נתפס בתקופתו כסופר זניח בשוליי- הספרות המקובלת. אבל כיום הוא מזוהה כסופר מודרני ולא בכדי.
הוא בחר בהטווית דרך לא שגרתית ואף אולי הזויה -לשאלה: כיצד ואם בכלל ,יכולה אשה רווקה, שלא בחרה בדרך הנישואין או הזנות - להגיע לאיזה סוג בטחון כלכלי בכוחות עצמה?! ומהו המחיר האנושי, האישי, החברתי,הרגשי והמגדרי שנגבה ממנה בשל כך.
אין ספק שאם אלברט נובס הייתה חיה בתקופתנו- הספר היה נכתב אולי על רקע חיפוש אחרי זהותה המגדרית,אבל אין לפרשו כך בנובלה הנפלאה הזאת .

אפשר לשאול מדוע החליטה הוצאת זיקית להוציא ספר שכזה שלתקופתנו -אינו מהפכני כלל וכלל? את התשובה לדעתי יש לחפש בהקשר לתקופת הזמן בה נכתבה הנובלה -והיא הייתה מהפכנית מאוד לזמנה !!, מהקריאה שלנו כיום לאחורנית, אפשר להפנים באיזו דרך קשה ואכזרית התנהלה ההיסטוריה להשגת שוויון זכויות הנשים בחברה המערבית בשתי - המאות האחרונות .וזה אינו אומר שהגענו לנחלה ולמרגוע היום בהשגת היעדים בתחום.
ואולי לא צריך לחפש מהפכנות אלא פשוט לחוות בנובלה הרגישה ,היפה והכואבת הזאת את סיפור הישרדותה של אישה אחת בדבלין הקתולית של אמצע המאה ה-19 שלא עמד לזכותה "המזל הנכון" .

להוצאת זיקית יש חשיבה ספרותית האומרת שברצונה לחשוף לקהל הקוראים הישראלי סופרים שהזמן הסיטם לשוליי זיכרון האתוס הספרותי,ומשכך יש -לגלותם מחדש .השאלה היא האם החלטה שכזאת מצדיקה התוודעות הנובלה הזאת לקהל הקוראים בעברית -מאה שנה לאחר פרסומה?- תשובתי חיובית ,כי מי שאינו יודע את העבר ,לא יכול להעריך את הישגיי ההווה ולקבוע את יעדי העתיד בשוויון זכויות הנשים .

ציפי סער -כתבה אחרית דבר ,שלדעתי הלכה קצת רחוק בפרשנותה המגדרית לגבי הנובלה ,אבל פרשנותה טובה בדיוק כשלי והפוך .

התרגום הנפלא ,הזורם והמורכב לשונית הנו מעשה ידיו של -וולק ארז .

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חמדת
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

לו היו מבקשים ממני לכתוב "אחרית דבר" לספר הזה, מה הייתי כותבת? סלחו לשחצנותי, הרעיון הבלתי מתקבל על הדעת נשאב מ"אחרית דבר" שכתבה לספר הזה אחת, צפי סער, שביומיום היא עיתונאית הכותבת על מיגדר. כי - כמו שכולם יודעים - להוצאת "זיקית" יש כמה סממנים מובהקים - ספרים קצרים - לא עולים על 150 עמודים בפורמט קטן, רצוי נידחים שנכתבו לפחות 75 שנים לפני זמננו, בנושאים (רצוי אך לא הכרחי...) מעוררי מחלוקת וכמובן - "אחרית דבר" בה איזה איש אשכולות אומר דברים מחכימים על הספר.

הספר הזה שיצא לאור באמצע המאה ה 19 באירלנד, עוסק בתופעה די נדירה של נשים שמסיבות כלכליות, פסיכולוגיות או סוציולוגיות בחרו לחיות ולעבוד כגברים. באירלנד הענייה והדתית אשה יכלה להתפרנס אם היתה אשת איש (בהנחה שבעלה פירנס) או אם התפרנסה ממכירת גופה על הסיכונים הכרוכים במקצוע זה - כולל הסיכון להיכנס להריון, או להגיע לאחד מ"מוסדות מגדלינה" ולרצות מאסר ארוך עם עבודת פרך תחת המסווה של כפרת עוונות וחזרה לחיק ישו. הסיפור מתאר את אלברט נובס - ממזרה שגדלה אצל אומנת ולא הכירה את הוריה, שבחרה בקיום כזה "לא אישה ולא גבר" התפרנסה כמלצר בבית מלון, וכל קיומה שמעבר לעבודה הוא חיסכון קמצני של כסף כדי שלא תגמור את חייה בבית תמחוי, וחלומות בהקיץ - קמצניים אף הם - לגבי הדרך בה תחיה בעזרת אותו חיסכון.

הסיפור מרתק. ראיתי לפני זמן מה את הסרט של גלן קלוז שנעשה בהשראת הנובלה הזו. קלוז מדהימה, מבצעת רבת השראה של תפקיד קשה. אלברט נובס העלוב שלה עורר אצלי יותר אמפתיה מאשר אלברט נובס של ג'ורג' מור. קראתי וחשבתי על אנשים בשולי החברה, שהיו מוכנים לוותר על מהותם וגם על רגעים מעטים של אושר מזדמן, עבור איזו הבטחה מעורפלת של קיום עלוב חסר שאר רוח, ומוות מכובד לא בבית תמחוי...
ומה לגבי ה"אחרית דבר"? זו שבספר, מתמקדת בהשקפת העולם של הכותבת - תפקידים מגדריים, אנשים המחליפים את מינם, וביקורת על חברה שאינה סובלנית להעדפות הפרט. ואני, לו כתבתי אותה, הייתי מתמקדת בחייו הפרטיים של אחד/ת אלברט נובס. שאלה של השקפת עולם.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yaelhar
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

נפש האדם היא חידה מורכבת ומבלבלת. התחבטויות רבות מתלוות אל האדם בשארית חייו על האדמה. דבר שהופך אותו למורכב עוד יותר ומסקנה זו מוכיחה כי לעיתים רב הנסתר על הגלוי. לעיתים קרובות מדובר במצגת שווא.
כאשר קראתי ספר זה, ההבנה עד כמה מורכבות האדם מרקיעה שחקים הדהדה בי. על פניו, מדובר בסיפור משמים ושגרתי של מלצר החי בשלהי המאה ה-19 ומהווה חלק משמעותי מבית מלון באירלנד. סיפור פשוט לכל הדעות,אך המחסומים והאסימונים נשמטים מן היד כאשר מתבררת זהותו האמיתית של אותו מלצר קפדני אשר עבודתו היא כל עולמו הקרוי אלברט נובס. אלברט הוא בעצם אישה בתחפושת.
כבר בסיומו של הפרק הראשון מתגלה לנו אמיתות חייו של אלברט ומדוע נאלץ להתחפש לגבר בעודו אישה מבחינה ביולוגית שבגינן נאלצה לגדול אצל האומנת שלה.חייה עימה אינם חיים, השתיים חיות בדוחק, מדחי אל דחי ממש, וכאשר קורה מקרה מצער, הוא זה שטורף את כל הקלפים.
כעת יש לציין בפניכם עובדה חשובה ביותר שהיא בעצם הפור המכריע בסיפור ובסיפורים אחרים על נשים בנות המאות הקודמות- לנשים לא היו זכויות ומרביתן אף היו רכושו הבלעדי של הבעל. האישה אוטומטית נחשבה נחותה מן הגבר ולכן "הזכויות" אשר סופקו לה היו פחותי ערך משל הגבר.
לכן, מה תעשה אישה ללא שום אמצעים וללא משפחה ענפה שתוכל להעניק לה ירושה נאה? אישה שכזאת משולה לבר מינן.
זו גם התחושה אותה חשה אלברט בשנות נעוריה. הבדידות נעשתה מנת חלקה של הצעירה וכאשר אינך בעל אמצעים ולא משפחה תומכת קל מאוד ליפול כטרף לזאבים שוחרי רע. אלברט מזכירה אותם קבל עם ועדה, שחור על גבי לבן, בדמות גברים שמנסים לפתותה למעשים לא נאותים.
מחשבות אודות החיים האלה והעולם הבא תוססים בה.הרי, מה אישה במעמדה יכולה לבקש לו? לשאוף לו? האופציות אינן רבות.למעשה, ניתן לספור אותן על כף יד אחת.
אולם, דווקא מתוך מעמקי הייאוש הסוחפים, בהבזק רגעי של טוב לב, הצעה נדיבה אחת הופכת את עולמה ומחלצת אותה מהסבך אליו נקלעה. היא מתחילה לעבוד בבתי קפה ובתי מלון בתור מלצר. היא איננה עושה זאת כי היא מרגישה גבר ורוצה לחיות עם האמת שלה אלא מכורח הנסיבות. להיות גבר בימים החשוכים ההם זו עסקה בטוחה.

מאותה עת שאלברט הפכה לגבר היא החניקה את האישה שבה, כך היא טוענת, אך לעניות דעתי, היא החניקה דבר מה נוסף וקריטי אף יותר- אלברט החניקה את האדם שבתוכה. את האדם המרגיש והחושב. על מנת לשרוד הפכה את עורה לסוס עבודה. סוס עבודה חסר רגשות ותכלית אשר מבצע את המוטל עליו ביראת קודש, ללא מענות וטענות. בדיוק מעורר רושם.
כזאת היא אלברט עד שהיסודות העמידים שבנתה בתוככי נפשה נסדקים ונפרמים, עד שהיא מגלה שישנם חיים בחוץ מעבר לעבודה, מעבר לחובה....

זהו ספר רגיש ורלוונטי מאין כמוהו, שעל אף טענות קוראיו האחרים, אינו עוסק במגדריות כנושאו המרכזי של הספר. המגדר המתעתע אומנם נוכח כאן, המשחקיות בין גברת לאדון אך יש הרבה מעבר לכך. גם ביצירותיו של שייקספיר ניתן לראות משחקיות מגדרית שכזאת, למשל במחזותיו הלילה השנים עשר ומהומה רבה על לא דבר וכדומה אך כאן המעבר בין המינים הוא איננו זמני אם כי נפרש שנים על גבי שנים, לצורך השרדות גרידא...
הישרדות שיש לה תוצר לוואי כתוצאה ממעשה הקיצון שעשתה אלברט. אלברט מצויה בסערת רגשות, הבדידות אופפת אותה מכל עבר, היא אומנם נסה על נפשה ממבקשי רעתה אך מעצמה אין לה היכולת לברוח והיא מתמודדת במהלך הנובלה בשאלות על זוגיות, נישואים, עסקים. שאלות הרות גורל שנבצר ממנה להיות חלק מהן באמת. לכן, לטעמי, אין כאן סיפור קורע לב על החבאת האמת, שהייה בארון מהחשש ללעג מהסובבים, אלא סיפור קטן [אך גדול] על אישה שהפכה לגבר בגלל נסיבות חייה הקשות שכפו עליה לעטות שריון שיגן עליה מפני תלאות העולם, לעטות שריון קשקשים דוקרני בדרך להצלחה שתפלס לעצמה בכוחות עצמה אך לעטיית שריון שכזה ישנו מחיר כבד ואותו אלברט משלמת כאשר חלק מאישיותה נאבד.

אלברט היא דמות טרגית. היא דמות שסבלה רב והוא מתבטא באופן חד-משמעי בסופה של הנובלה. דמות שהרחמים נכמרים כאשר מתוודעים אל סיפורה שהוא סיפורן של נשים רבות בנות תקופתה.
נשים שלא הייתה להן מילה כנגד בעליהן, כנגד בניהן, כנגד אביהן. שעברו כחפץ מיד ליד והגברים שלטו ומיררו את חייהן ללא הפסק.
נשים שרק במעטפת שקרית יכלו לחיות את האמת שלהן. לנתק את צווארן מתוך הכולב המלופף עליו,לפרוץ ולשגשג תוך שהן מסתירות סוד גדול המאיים להתפקע ולהחריב את העולם השברירי אותו בנו בשתי ידיהן.
נשים שנמכרו על ידי בעליהן לגברים אחרים כפי שמתואר באחד מספריו של תומס הארדי.
אלברט היא פניהן של אותן נשים. בדיוק כמו האפיפיורית יוהנה [שמהמנות קיומה מוטל בספק] ז'אן דארק, מולאן ועוד רבות שמתוארות באחרית הדבר המחכימה בסוף הספר שמגלה לנו כמה רבות הנשים שניסו להאבק על חייהן, לחיותם בכבוד, גם אם במחיר התרסה או איבוד צלם מנשיותן.
שהקריבו רבות על מנת להיות חופשיות. שהיו מקנאות בחיי הנשים המודרניות לו הייתה להן הזדמנות הפז להציץ לחייהן.

כאשר אני קוראת ספרים כגון זה, האווירה הענוגה שנסכה עלי המאה ה-19, ההיקסמות מין השמלות, המוסיקה, הגינונים החינניים, מכתבי האהבה המשתפכים, קרבות הדו קרב הנחרצים עד זוב דם, שגבריות חסונה נוטפת מהם,כל-כולם מתגמדים למקרא תיאורים כאלה של חוסר אונים, התעללות, חשש ויראה מפני העתיד שאינו מבשר טוב. כל היופי הראוותני הזה והעדינות השקטה אינם שווים מאום. שווים כקליפת השום כשהאמת בוהקת כאורה של השמש.
הכול הוא למראית עין, ראוותניות מזויפת ותו לא, העמדת פנים חלקלקה אשר מתחת לפני השטח מסתירה שדים, שדי גזענות, שנאה, מיזוגניות ושובניזם שמונעים מרבים לחוות אושר אמיתי.
השמש אינה מפציעה אצל כולם. אצל אחדים העלטה היא תחליף לשמש.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סקאוט
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

ספר שממש מתאים ל "שבוע הגאווה" שחל אתמול. ראיתי את הסרט שנעשה על פי הספר עם גלן קלוז המרשימה כאישה במאה התשע עשרה
שנאלצת להתחזות לגבר כדי לשרוד (כנערה בודדה ללא הגנת משפחה) וכדי להרוויח את לחמה באירלנד העניה ב- 1860.
היא עובדת בחריצות כמלצר בבית מלון במשך שנים רבות, בלא שמישהו יחשוד שמתחת לחליפות והחזות הגברית והמתבודדת ,
מסתתרת ... אישה ? או כפי שהיא מכנה זאת כשהיא מגיעה לתודעה המתסכלת של שנים רבות, כי אולי היא לא גבר ולא אישה, אלא רק סימן שאלה.

אל תחמיצו בסוף הסיפור את אחרית הדבר מאת צפי סער, שמעלה שאלות מעניינות לגבי המיגדר אליו נולדנו. ולא רק בנוגע לבני אדם שהמין שאליו נולדו אינו תואם את המגדר שלהם. היא הולכת רחוק יותר ומעלה את האופציה (שכרגע נראית לנו דמיונית) שבחירת המיגדר בתקופה מוקדמת של חייך - איננה בהכרח חייבת להיות כזו עד סוף ימיך. הרצון והיכולת להתנסות בחיים קצת אחרים - לאו דווקא שמורות רק ל'אחינו הגאים' (:
"יתכן בהחלט שגם זהות מגדרית עשויה לנוע על רצף ולא להיות מקובעת לעד, כפי שנהוג לחשוב".

מסקרן מאד.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אספנית נוסטלגיה
חייו המשונים של אלברט נובס

חייו המשונים של אלברט נובס

ג'ורג' מור

שאלות מגדריות מיתממות על מה שבין חדרניות ומלצרים במלון שבעיר דבלין.
זאת על רקע אומללות אנושית גדושה השזורה בתקווה קלושה לחיים מאושרים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מאיר שמואל
דירוג
4.0
לפני 11 שנים

“ספר שממש מתאים ל "שבוע הגאווה" שחל אתמול. ראיתי את הסרט שנעשה על פי הספר עם גלן קלוז המרשימה כאישה ב”