אנגליה של תחילת המאה 19 היא מקום לא סלחני לרוב תושביו: המוני עניים צריכים איכשהו לשרוד בה. רעב ללחם אינו נדיר, החוקים קשוחים - כי בעלי הזכויות הם שחוקקו אותם כדי לשמור על מה שיש להם: גניבה יכולה להביא אותך אפילו לגרדום, או לעבודת פרך של שנים. כל גניבה, גם גניבת אוכל. ומה יעשה המעמד בעל הזכויות עם המוני "פושעים"? את חלקם מוציאים להורג. והנשארים מוגלים לאוסטרליה ומורחקים מהעין.
אוסטרליה היא מושבת עונשין הכי מוצלחת שאפשר: היא גם רחוקה מאד - מסע בספינה אורך כמעט שנה, אין הוצאות על החזקת האסירים - הם בונים בעצמם את מגוריהם, משובצים לשירות המתיישבים הותיקים וזהו. והבונוס - האסירים האלה הם אלה שיהוו את חוד החנית של האימפרייה הבריטית - הטוענת לזכותה על היבשת שלא מכבר התגלתה.
קייט גרנוויל מספרת פה את סיפור ראשיתה של ההתיישבות באוסטרליה: הסיפור מבוסס היטב מבחינה היסטורית, ומתאר את הדרך הארוכה שעברה אוסטרליה ב 200 השנים האחרונות: מהמקום שהיווה את ביב השופכין של אנגליה, שתושביו, שאפשר להתווכח עד כמה היו "פושעים" אבל לא ניתן להתווכח עם העובדה שהיו בורים ועלובים, ומעטים מהם ידעו קרוא וכתוב, לאוסטרליה של היום השייכת (עדיין) לחבר העמים הבריטי ומהווה ארץ נחשקת לחיות בה.
הסיפור פה הוא על אותם אסירים שבאו להתיישב (בכפייה) בארץ, שקוק, שגילה אותה, נשבע שהיא ריקה. אבל היבשת לא היתה ריקה: תושביה המקוריים חיו בה. אבל הם היו שחורים(!) וערומים(!) ובעיקר - הם היו ציידים-מלקטים שנתקלו לראשונה בפאר היצירה של האבולוציה - בחקלאים. שתי הקבוצות שהיו במסלול התנגשות - בגלל חוסר הבנה בסיסי וגם בגלל הנטייה האנושית להשמיד (או לתרבת, שזה אותו דבר) את השונים ממני - אכן התנגשו. ואתם כבר יודעים מי הובס. אבל גם המנצח שילם מחיר יקר, שהוגש לפרעון לבניו ולבני בניו.
הספר מעניין מאד. הוא כתוב היטב והיה אחד המועמדים הסופיים לבוקר, הסיפור מאוזן ומסקנתו היא שבמצב של עימות גם הצד המנצח מפסיד. וגם שקל יותר להיות ותרן כשאתה חסר כל...

















