המורשת השחורה של אוסטרליה

אולימפיאדת סידני ב- 2000, הייתה מפוארת, באופן בו הוצגה הרוח האוסטרלית המשוחררת והמשתפת. הייתה לאוסטרלים רק בעיה אחת שהעיבה על החגיגה, כתם שחור –המורשת הקולוניאלית הנוראית שלהם ביחסם לילדי היבשת האבוריג'ינים, אליהם האוסטרלים התייחסו כתת אדם, ואף הצליחו לחסל את מרביתם, אלו ששרדו היו משוללי זכויות עד לשנת 1967.

איך האוסטרלים פתרו את הבעיה? הם שמו את קתי פרימן, אלופת ה

אנגליה של תחילת המאה 19 היא מקום לא סלחני לרוב תושביו: המוני עניים צריכים איכשהו לשרוד בה. רעב ללחם אינו נדיר, החוקים קשוחים - כי בעלי הזכויות הם שחוקקו אותם כדי לשמור על מה שיש להם: גניבה יכולה להביא אותך אפילו לגרדום, או לעבודת פרך של שנים. כל גניבה, גם גניבת אוכל. ומה יעשה המעמד בעל הזכויות עם המוני "פושעים"? את חלקם מוציאים להורג. והנשארים מוגלים לאוסטרליה ומורחקים מהעין.
אוסטרליה היא מושבת

<mark>קייט גרנוויל</mark>, ילידת ותושבת סידני, ניסתה לכתוב את תולדות ישוב אוסטרליה ובמיוחד את אזור ניו סאות' ווילס, שם ממוקמת סידני. האם הצליחה? הצליחה בציון כמעט טוב מאוד.
תולדות אוסטרליה ממוקמות בתודעה העולמית כמושבת עונשין של בריטניה הגדולה. בעיני הבריטים אין דבר מרוחק יותר מאוסטרליה וכמובן שמה שרחוק מהעין, קרוב לוודאי גם רחוק מהלב.
ויליאם תורנהיל הוא נער המשיט מעבורת, תחילה כשוליה ואחר כך כמשיט של (כמעט)

ביום שבו פסע לראשונה קפטן גיימס קוק על אדמת אוסטרליה, תככנו בפרלמנט הבריטי את מושבת העונשין הבאה. זה עתה סיימו ה"אסירים" האמריקאים את "מסיבת התה" שלהם בניצחון, והבריטים אובדי העצות, שעץ התליה שלהם גם ככה כבר עבד שעות נוספות, חיפשו פתרון חדש. והנה צצה לה יבשת חדשה, שאמנם גרים בה אנשים שחורים, אבל הם פריטיבים, כך שלא יקרה שום דבר אם גם לבנים יתחילו לאכלס את היבשת. וכך במאי 1787 יצאה מבריטניה השייטת

סיפורו של ויליאם תורנהיל מתחיל בלונדון, 1806. ילד עני שתמיד היה רעב וסבל
מקור. כילד העביר את ימיו ברחוב, בגניבות.
שם גם הכיר את סאל, שאביה, מר מידלטון עבד כשייט.
כשויליאם רק בן שלוש עשרה, הוא התייתם מהוריו ועבד בעבודות מזדמנות עד שאביה של סאל,
חברתו מהשכונה, החליט לקחת אותו לעבוד אתו כשוליה.
כך הוא נכנס להיכל השייטים.
אם הוא רק יעבור בשלום את שבע שנות ההתלמדות, הוא יהיה ספן עצמאי על נהר

ספר טוב.
והאיכות שלו עוד בולטת יותר בעיקר בגלל העובדה שהוא דן בשוליה של החברה האנגלית - אנשי המעמדות הנמוכים, שולי החברה הלונדונית קשת-היום, שעל עבירות קטנות נדונו למוות על ידי עריצי הממון.
והגירוש לאוסטרליה, והצמחיה מחדש שם. צמיחה בלתי אפשרית, אבל הייתה לעובדה.
וכל זה נכתב על ידי סופרת (מופלאה) אוסטרלית, שבניגוד להרבה אוסטרלים אחרים, לא מתביישת לדבר ולכתוב על שורשיה האמיתיים.
כתוב יפה, מרתק

תרשו לי לקחת אתכם 200 שנה אל העתיד. אם משפחתך חסרת אמצעים אזי חייך קשים מאוד, העוני גדול ולעיתים אין ברירה מלבד לבצע עבירות קטנות שישאירו אותך מעל המים. אתה אמנם יודע שמי שנתפס צפוי לעונשים כבדים מאוד אבל אתה חייב להדחיק את הפחדים האלה. סבירות גבוהה שגזר הדין יהיה עונש מוות, במקרה הטוב תישלח למושבת עונשין חדשה בכוכב מרוחק וכמעט לא מיושב, עם סיכויים אפסיים לחזור הביתה.

גיבורנו אכן נשלח לאותה מוש

ספר מרתק ומדהים קשה להניח מהיד כתוב בכישרון רב. לא שיפוטי

זה ספר על ההתחלה שבאו האנגלים לאוסטרליה. אפילו שאומרים על מקום שריק שמה על פי רוב מי שאומר את זה הכוונה שלו זה שריק ממה שהוא מכיר יעני מאנשים מהסוג שלו. ככה נראה לי אמרו על כל מקום שהלכו שמה האנשים מאירופה אבל תמיד אתה הבנת שהיו שמה אנשים רק זה אנשים של המקום יעני לא מאירופה. ככה היה גם באוסטרליה שהיו שמה אלה שהיום אומרים עליהם אבוריג'ינים. 

הדבר הראשון שאני שמתי עליו לב זה שאין להם שפה יעני כל