את "משחקי הרעב" קראתי - ואהבתי - מזמן. "התלקחות" חיכה על המדף הרבה חודשים, והיה מחכה עוד כי אני לא אוהבת ספרי המשך, אבל השאילו לי את הספר הזה, אז קראתי את שניהם במכה. הטרילוגיה היא למעשה ספר אחד שחולק לשלושה, כשכל ספר נפתח בדיוק במקום בו הספר הקודם הסתיים.
יש 431 ביקורות על ספרי הסידרה. זו סידרה שזכתה להמון רגשות והתייחסויות. רוב ההתייחסויות הן מצעירים. הסידרה נתפסת כמיועדת לנוער: גיל הגיבורים, המון אקשן, "טרילוגיה", מצביעים על נוער. אבל כמו שאמרו כבר לפני הדילמות בהן עוסקת הסידרה אינן נושאים שנוער יעסוק בהם, או אפילו יהיה ער לזה שהן נידונות, ומי שקורא את הביקורות ברצף יבחין בזה בקלות.
עולם הסידרה מורכב מעיר שולטת ו 12 מחוזות משועבדים, החיים בעבודת פרך עד רעב, נשלטים ביד קשה עם פיקוח הדוק על מעשים, דיבורים, ואף מחשבות. ב"משחקי הרעב" מתבסס העיקרון של הקרבת הילדים - אין כמו הצורך ההורי לשמור על הצאצאים כאיום המרסן ומדכא כל סיכוי להתקוממות. בתוך הרקע הזה צומחת דמותה של גיבורת הסיפור. קטניס אוורדין היא בת 17. היא בעלת מיומנויות הישרדות מופלאות, אבל היא חושבת ומתנהגת כמו בת 17: העולם שלה שחור / לבן. היא אינה עוסקת בגווני הביניים. היא לא מבינה פוליטיקה, או אנשים. היא לא מודעת לרגשותיה, לא מבינה את "מאחורי הקלעים". ששם מתרחש הסיפור האמיתי. שם רצונות ושאיפות של אנשים מבוגרים יותר, מרושעים יותר, המבינים את מה שההיסטוריה מלמדת - שכששלטון ודיכוי מגיעים לסופם הם ישלמו מחיר מלא על מה שעשו. אותם מבוגרים מתוחכמים מבינים גם את ערכם של סמלים, מניפולציות ו(דיס)אינפורמציה - גם לאוכלוסייה שדוכאה והורעבה והוזנה בתערובת של לחם (צר) ושעשועים.
במסווה של סיפור הרפתקאות כתוב מצויין הספר עוסק בדילמות הרבה יותר מעמיקות: שיטות של ניתוב רגשות ההמונים, למשל. (באמצעות הפחדה ודיכוי וגם חינוך ואילוף) מניפולציות של מי שמבין את רגשות ההמונים - פוליטיקאי או סטייליסט... וגם גבול הפחד. זה שאם עוברים אותו הפחד כבר לא ישפיע, ויהפוך לחרב פיפיות לזה שהפעיל אותו.
אני מבינה את אכזבתם של הצעירים שכתבו פה. הם רוצים סוף יפה לסיפור הזה. שגיבורים מסויימים לא ימותו. שאחרים יתחברו. שאמא שנשארה לה בת יחידה תתאחד עם בתה. אבל מי שיתייחס לסיפור ברצינות יוכל לזהות בו המון מרכיבים מחיינו. אם אתם לא מאמינים לי - תקראו עיתון.















