התאריך הוא הראשון בינואר 2015, ילדה קוראת את הדף האחרון של ספר. עיניה הרעבות בולעות את המילים במהירות, עד שהיא מגיעה לסופו. היא סוגרת אותו ובוהה בכריכה האחורית לכמה שניות, מתקשה להאמין. מנסה לנשום נשימות סדירות. ואז חברתה מופיעה בפתח ואומרת לה שתפסיק לקרוא ושתצא כבר מהחדר. היא מהנהנת בהיסח דעת ויוצאת מהחדר אחרי אותה חברה. בידיעה שהספר שהיא סיימה הרגע הולך לרדוף אותה כל היום.
רוב הביקורות פה אמרו שעורבני חקיין הוא הספר החלש ביותר בטרילוגיה, שהוא מאכזב, שהוא גרוע. לדעתי עורבני חקיין הוא הספר הכי מעורר מחשבה בטרילוגיה, הכי אכזרי, הכי אנושי, הוא מראה כמה מלחמה זה אכזרי, כמה חסר רחמים. ותאמינו או לא, כל האכזריות שבו רק גרמה לי לאהוב אותו עוד יותר, היא הפכה אותו למציאותי יותר.
הכתיבה של קולניס סוחפת ושומרת על מתח כתמיד, אי אפשר להפסיק לקרוא.
הדמיות בנויות היטב ואנושיות להפליא, ואי אפשר שלא להזדהות איתן,כל סערת הרגשות של קטניס היתה כל כך מוחשית שלאורך כל הספר הרגשתי שאני זו שעוברת אותה.
אני גם התאכזבתי מהסוף, אמנם הייתה סגירת מעגל, שהכל סוג של נגמר, אבל כשסיימתי אותו הייתה תחושה....ריקה, הרגשתי שזה לא הסוף, שהוא לא צריך להיות ככה, שכל כך הרבה חסר שם, הרגשתי שזה מאולץ.
אחרי שקראתי אותו שאלתי את עצמי מה היה קורה אם העולם שלנו היה הופך להיות העולם של משחקי הרעב.
חשבתי על זה המון זמן והגעתי לתובנה המזעזעת שהוא כבר כזה.
תחשבו על זה,
יש המון אנשים בעולם שחיים בעוני ורעב ורעב קשה, כמו במחוז 12, ויש מקומות שבהם מגייסים לצבא ילדים ומכריחים אותם להילחם, כמו משחקי הרעב.
ובואו לא נישכח את הממשל הדיקטטורי ששולט באכזריות במדינות ומרד נגדו יעלה בחייהם של רבים, כמו הקפיטול.
אתם יודעים שאסרו על ההקרנה של הסרט השלישי בסדרה ביפן בגלל שחשבו שהוא יעורר באנשים רצון למרד? וזה רק מוכיח את מה שאני אומרת.
אז כן, פנאם הוא כנראה לא מקום כל כך דמיוני, ואנחנו לא חיים בו, אבל הרבה אנשים בעולם כן.
לדעתי הספר נכתב כמעיין ביקורת לכל זה, ביקורת על האנושות.
עורבני חקיין גרם לי להבין דברים, הוא גרם לי לחשוב, הוא ביגר אותי, הוא שבר אותי, הוא השפיע עליי המון.
אבל אהבתי אותו, באמת, למרות הכל, אהבתי אותו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
