#
קוראים לו בנג'מין והוא "ילד היד" של פילה. היא אישה שחורה שמנהלת ביד רמה חווה בעמק, כמו את משפחתה. מוחה מלא תכנונים, היא יודעת לדרבן את ילדיה ובעלה להישגים שמשפחת קומונאטי אמורה, לדעתה, להגיע אליהם. "ילד יד" הוא פראפרזה על "האכלת יד" שמתייחסת לגורים או גוזלים שנינטשו (או נגזלו מקינהם) ואדם מאכיל אותם בידו וגורם להם להרגיש שהוא ההורה שלהם. כי בנג'מין הופיע יום אחד על סף דלתה של פילה, בוכה בדמעות של בן שלוש אבוד והיא אספה אותו אליה וגידלה באהבה. אולי היתה ראוייה לפרס על המעשה הנאצל. אלא שפילה היא אישה שחורה ובנג'מין הוא ילד לבן.
הישגתי את הספר הזה לפני כמה חודשים ושמרתי לי אותו כפינוק מיוחד. מקריאת שני ספריה האחרים של הסופרת, ידעתי שהספר הזה יזמן לי חוויית קריאה נפלאה, וצדקתי. הסיפור מתרחש בדרום אפריקה של סוף המאה ה-19, נכתב אחרי "הקפות ביער" מרטיט הלב על קהילת חוטבי העצים המתגוררת ביער, חיה בעוני מחפיר שאינה יכולה להיחלץ ממנו ומתמודדת על הטריטוריה עם פילים שהם גזע עתיק וחכם יותר מהאנשים שמנסים – ומצליחים – לגזול מהם את שטח מחייתם.
היכולת של מתייה להעיר את מושאי סיפורה ולהפוך אותם לחלק מחיי הקוראת היא מופלאה ממש. רוב הזמן קראתי בנשימה עצורה, ורציתי לחזור אליו בכל רגע פנוי. מתיה מצליחה לאפיין את אופי דמויותיה בדרך שסופרים מעטים מצליחים לעשות זאת. הנה הוא העצלן המבקש לנצל את החלשים ממנו לעשות את עבודתו ומפעיל את אגרופיו על החלשים המסרבים. הנה מי שמוחה מתפוצץ מרעיונות שאין להם מוצא והדבר היחיד שמגביל אותה הוא גאוותה שאינה מאפשרת לה לבקש עזרה כשצריך. הנה הוא ילד שנקרע ממשפחתו, שכל הביטחון ששאב מהאהבה והקבלה נעלם יחד איתם, ועליו להסתגל לחוסר האונים וחוסר הצדק ולחיים במקום בו לא רואים את השמיים. והנה הילדה שאין לה אלא צריחות וזריזות רגליים, לברוח למקום אחר ולאפשר לעצמה סוג של הגשמה.
ההפרדה הגזעית אינה מודגשת במיוחד בספר הזה, אבל אפריקה שמתארת מתיה היא מקום שההפרדה שולטת בו. בין חוטבי-עצים לבין חקלאים, בין החיים ביער לחיים בעמק. בין הגוררים כל ימיהם גזעי עצים לבין המלחים והנתבים המתמודדים עם הים וסערותיו, בין דוברי אנגלית לדוברי הולנדית (אפריקנס) בין אנאלפבתים ליודעי אות וגם בין עשירים לעניים.
הספר הזה נכתב ב 1986 ויצא לאור בעברית ב 2002. הוא תורגם (מאנגלית. נדמה לי שמתייה כתבה באפריקנס) בידי דלי שלו, שעשתה מלאכה נאמנה. כל כך נאמנה שבחרה בחירות מוזרות. למשל – דרך הפניה של צבעוני לאדם לבן מתורגמת כ"בעל הבית" (ניחשתי שהיתה צריכה להיות מאסטר) מה שהזכיר לי איזה ספר שקראתי מזמן, ששמה של הגיבורה היה כנראה "קוויני", ותורגם ל"מלכה"... לפעמים מישהו צריך להרגיע את המתרגם.
הספר היה מקבל 5 כוכבים כמו שני הספרים האחרים של הסופרת שקראתי, לולא משהו בסוף שנראה לי ברמה שונה משאר הספר. אבל אני מתקטננת: 4.5 כוכבים יעוגלו כלפי מעלה בזכות החווייה שהעניקה לי מתייה. מה חבל שקראתי את כל מה שתורגם ממנה ולא נראה לי שיתרגמו עוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
