#
הוא לא מקמץ במלים, קינג. 792 עמודים לספר! וזה בלי "אחרית דבר" די ארוכה ודי מעניינת. הוא אמנם לא מדגדג את "העמדה" שאם אני זוכרת נכון היה בסביבות ה 1000 עמודים, ועדיין זה ספר ארוך מאד וכבד, שכולל את כל הסממנים הידועים לכתיבתו של קינג: תיאורים מלאי חיים, על גבול הקולנועיים של השתלשלות הדברים, כוחות אפלים הרוחשים מתחת לעלילה, קורט אימה, המון "טוב" ו"רע" נוצריים והמון חיים לעלילה שהיא בין סאגה לרומן. מה הוא לא? הוא לא היסטוריה חלופית, למרות הנושא. הייתי אומרת שהוא ז'אנר לעצמו.
סיפור המסגרת הוא נסיעה בזמן של הגיבור, שמטרתו לסכל את רצח קנדי ולשנות את ההיסטוריה של העולם. עזבו פרדוקסים, שכולם מכירים על נסיעה בזמן, תחשבו על שינוי של פרט היסטורי מהותי. מי אמר שהשינוי יהפוך את העולם לטוב יותר? על זה הספר. האם השינוי יורגש? אנחנו מתנקשים בדי הרבה מנהיגים של הצד השני. נראה לי שלא עוברים יותר משבועיים שהדברים שבים למסלולם, כאילו לא מת המנהיג. אולי אם היינו מצליחים להקים לחיים מנהיגים מתים, היינו מרגישים בשינוי מגמה?
ג'ייק אפינג – שעונה למספר שמות בסיפור - מגיע לראשונה לשנת 1958. הוא יכול להישאר בעבר כמה זמן שהוא רוצה (ספציפית אם הוא צריך לסכל את רצח קנדי הוא צריך להישאר שם כחמש שנים) כשיחזור, בהווה שלו, זה יהיה אחרי 2 דקות. הוא עצמו לא יוכל להנות מחיים רגילים + הצערה, ויחזור אבוי, זקן באותו זמן שבילה בעבר. דמיינו שהוא נפרד מאיזה ידיד, ממהר למקום(?) המאפשר חזרה לעבר, מבלה יפה, חי את חייו, חוזר להווה, ו... נפגש עם הידיד הזה, שחזר לקחת מטרייה. מה ירגיש אותו ידיד למראה ידידו שהזדקן לו בשנים בשתי דקות? קינג מדלג על פרדוקסים וממציא כמה אחרים, שיהיה מעניין. יש בסיפור תיאור פלסטי ומצמרר של תקיפה: מכות, חבלות, אכזריות, נזקים גופניים קשים, החלמה ושיקום ממושך מפגיעות ראש. נזכרתי שקראתי תיאור כמעט זהה ב"בית הקיסוס" של טאנה פרנץ'.
לא יכולה להגיד אם התחקיר של קינג לגבי אותן שנים הוא טוב או לא. אולי אמריקאי שחי שם בשנים האלה יוכל להתייחס לזה. התרבות האמריקאית שהיתה נהוגה בעיירות קטנות בשנות החמישים לפי הסיפור, דומה למה שהיכרתי מספרים עכשוויים. עיירה נידחת, כולם מכירים את כולם, הולכים לכנסייה בימי ראשון כדי לפגוש ת'חבר'ה, החיים התרבותיים מתרכזים בספורט של תלמידי התיכון ובהצגות שהם מעלים (אין נשף, תודה לאל). שמרנות מובנית ורכלנות שמאפשרות שליטה על ההתנהגות החברתית. צעירים שותים, נוהגים, תאונות דרכים. שכנות טובה שמתבטאת במזון לחולים, וטיפול בנזקקים. מה שכן - מוזכרות שם די הרבה מכוניות אמריקאיות ענקיות וזוללות דלק. יש גם ניסיון מוסווה להשוות בין קדילק למרצדס...טוב, בסדר.
הספר טוב מרוב הספרים שקראתי של קינג. הוא טוב, לדעתי, גם מ"העמדה" שהוא סוג של דיסטופייה פילוסופית ודומה קצת במבנה (ובאורך...) לספר הזה. קינג פה הוא מרוסן, קוהרנטי יחסית לעצמו, מספר באמינות את הסיפור המעניין. הוא כולל בסיפור הכל: אקשן, רומנטיקה לא דביקה, זוגיות נדירה, קצת הומור, קצת אלימות, תחקיר די מעמיק על רצח קנדי שנותר פצע פתוח בלב האומה, ותמיד נתהה מה היה קורה אילו... האם החוקיות של העולם הופרה ב 22.11.63 ומאז הוא נוטה לכיוון שונה?
רבים המליצו לי על הספר הזה. הוא היה – והוסר - בעגלת הקניות שלי פעמיים כשעוד נהגתי לקנות ספרים בחנויות. אולי אם לא הייתי מוצאת אותו על הספסל לא הייתי קוראת אותו. אם הייתי קינג מן הסתם הייתי מתייחסת לרצונות היקום, ששם לי את הספר ביד ואמר לי "תקראי!" תודה, יקום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
