#
יש בדיחה כזאת – שכחתי מאיפה – האומרת "אתה צריך להתחיל הכי חזק שלך ושם להגביר לאט לאט..." וזה מה שמנסה קינסלה לעשות בספר הזה. ומהרגע שהיא מנסה להגביר – המאמץ כמובן ניכר. מה שהתחיל כסיפור חמוד, משעשע ואפילו אמין, מגיר זיעה ככל שהוא מתקדם והופך את השעשוע למאמץ. אני מתקשה למצוא ספרים שיצחיקו אותי. אני מחפשת אותם בנרות, אך רוב הספרים המבטיחים צחוק בריא מאכזבים אותי במידה זו או אחרת.
צעירה אנגליה בעלת דימוי עצמי נמוך, מין פתייה מגושמת המאמינה לכל דבר, טסה במטוס מסקוטלנד לאנגליה. היא קצת פוחדת מטיסות, המטוס נקלע לסידרת מערבולות קשות וכיסי אוויר (כל מי שהתנסה בזה יודע כמה זה מפחיד אפילו את המנוסים והאמיצים...) בחרדה האיומה שתוקפת אותה היא מתחילה לברבר בלי הכרה ושופכת את כל הסודות שלה (שרובם בנאליים ולא מעניינים במיוחד) באוזני הנוסע שיושב לידה. המלים שלה משמשות מבחינתה כמין טשטוש עמוק, והיא מגיעה לנחיתה ללא טראומה נראית לעין.
אמה רוצה להיות אופנתית ומגניבה אך לא יודעת איך. היא חסרת ניסיון, לא חכמה במיוחד ומנסה לחיות את החלום המערבי המשתקף בסרטים ובאינטרנט. היא בטוחה שלכולם חוץ ממנה יש מפתח לעולם הקסום. כדי להתאים למודל הנחשק, היא טוענת למשקל נמוך מהמציאות (טוב, היא מתכננת דייאטה). ה-פרס הגדול הוא כמובן בן-זוג ונישואים.
הספר משעשע לפעמים. כשקראתי שאלתי את עצמי מה מצחיק בזה. למה דמות קצת מבולבלת, הקונה את מה שהתרבות שלנו מוכרת לגבי מטרות בחיים, הופכת מושא ללגלוג חברתי בגלל תמימות, חוסר תחכום או חוסר רשעות? הרי היא מבטאת התנהגויות ואמונות המשותפות לרבים, והמודל שהיא חיה לפיו משותף לרבים.
קינסלה מצליחה לאפיין בדייקנות את החברה בה אנו חיים. הכתיבה טובה, שנונה במידה. היא מצליחה לגרום לקוראת לחבב את הדמות הפתטית שהיא הגיבורה שלה ולקוות שהיא תזכה בבן-זוג ותחיה לה באושר ועושר, בשיגרה ובשחיקה, את החלום המערבי שאומר שכל אשה זקוקה לבעל וילדים כדי להיות מאושרת (רצוי גם שתהיה במידה 38 ולא מעל 55 קילו).


















