הביקורת האהובה של סוקר

בהמשך

קראתי רק ספר אחד של סטיבן קינג ממש מזמן ("יפהפיות נמות" שכתב יחד עם בנו) וזכור לי כטוב ומעורר אימה. אני אפילו זוכר עד היום כמה סצנות מפחידות במיוחד. ראיתי את הספר הזה בספריה והוא ממש קרא לי :) העלילה מובאת בגוף שני (שינוי מרענן) מפיו של ג'יימי גיבור הספר, והספר די קצר (כ-270 עמ'). הומור חמוד. הפרקים קצרים והקריאה מהירה וזורמת מאוד. קשה להניח אותו מהיד ולראיה סיימתי תוך שבוע. אהבתי את העיסוק בעל טבעי שכמיטב המסורת השתלב מצוין כחלק בלתי נפרד מהעלילה. בספר הזה אין מתח במובן של כסיסת ציפורניים, למרות שכן הגיע איזה טוויסט משמעותי ממש בסוף, אבל בעיניי הוא היה שולי מדי ומאוחר מדי. בנוסף (ושוב כמיטב המסורת), הספר מכיל כמובן אלמנטים של אימה, אבל התחושה היא שהפעם מדובר באימה "לייט", סצנות מעודנות ורכות הרבה יותר. ודווקא היה פוטנציאל להגביר קצת אימה לקראת הסוף ולסיים בדרך מפחידה יותר. מה שכן, בדיוק כמו שכתוב בכריכה האחורית, סטיבן קינג הוא מספר סיפורים מחונן והרגשתי שאני שומע סיפור שלא רציתי שייגמר. מנגד, דעה מהכריכה האחורית שלא הסכמתי איתה ולפיה "זו אחת היצירות הרעננות והמפחידות ביותר שקינג כתב עד כה". על יצירה רעננה אני יכול להסכים כי כאמור הספר מאוד זורם אבל הוא ממש לא מעורר אימה, ישנן תיאורי גופות אבל לא מעבר. האם אקרא ספרים נוספים של הסופר? סביר מאוד שכן, במיוחד כי יש לי עוד כמה שממתינים לי על המדף. מתי? ניחשתם נכון, בהמשך. אהבתם את הסקירה? כן כן כן, יופי יופי יופי :)

11 אהבו