#
שני דברים חשבתי שאפשר לומר על הספר הזה:
1. אחד הספרים בעלי חוסר הסבירות הקיצוני ביותר, שכמעט שום דבר ממה שהוא מתאר לא יכול לקרות.
2. אחד הספרים המותחים ביותר שקראתי לאחרונה.
כמה עובדות על הדרך בה אנו חושבים, לפי כותבי המותחנים:
1. הגיוני בעינינו ששוטרים יהיו מושחתים. היוצאים מהכלל הם המיוחדים.
2. הגיוני בעינינו שפסיכופת יהיה גאון-על, שיצליח לתכנן מאה מהלכים קדימה.
3. אם יש נבל רציני בסיפור אחת משתיים: הוא יגמור כז"ל, או יקבל קידום אם הסופר מתכנן סידרה וצריך לטפח כמה נבלים לעתיד.
4. אנחנו חושבים שעורכי-דין פליליסטים הם שחקנים מוכשרים, מניפולטורים, חרב להשכיר, מרוויחים המון כסף ונוסעים באסטון מרטין (או בעברית – במרצדס AMG)
5. אנחנו לא מרימים גבה כשמספרים לנו שאדם שהיה נוכל בעברו – הפך לעורך דין מוכשר במיוחד.
6. ברגעי המתח הגדולים ביותר אנחנו מציצים מאחורי דמותו של הגיבור ומחכים לפלוגת הצלה שתפעל רגע לפני שהכדור יצא מהקנה, סכין תחדור את העור, הרעל ייכנס לגוף.
מסתבר שמי שיודע לכתוב מתח אינו צריך להסתמך על אמינות או היגיון. אולי להיפך – אלה גורמים שרק יחבלו במתח של הקורא. אבל –
1. הקורא מתקומם נגד חוסר הצדק בו נוהגים בחלק מהדמויות. חוש הצדק של הקורא הוא שותפו הפעיל של סופר המתח.
2. המימסד תמיד אשם. זה מה שהקורא מאמין בו. הגיבור צריך להיות אאוטסיידר ולקבל עזרה מאנשים הגונים מתוך המימסד. כי עם כל מה שאמרתי עד עכשיו – סופר מותחנים טוב כמו קוואנו יודע שרצוי, אמנם, להגזים ביכולות הגיבור שלו, אבל אף אחד לא יאמין שהוא עובד בלי עזרה מידידים. מה הוא, פסיכופת?
נהניתי מאד. ותודה ליניב ולקצר ולעניין על ההמלצה המוצלחת. תבורכו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
