• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

מאת האנה רוטשילד

הביקורת של yaelhar

תמונה של yaelhar
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

מאת האנה רוטשילד

הביקורת של yaelhar

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של yaelhar
הוצאה לאור:פן ומשכל
שנת הוצאה:2016
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רץ
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 9 שנים

“ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי? צעירה עם קול נמוך וענוג של משוררת, ועם חושים של אשת מכירות ממולחת,”

2/12
ביקורות על אי-סבירות האהבה
הבאה
בת-יה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•2 דקות קריאה

לראשונה קראתי עליו ביקורת של עלית קרפ. אני קוראת את המדור שלה, ובעקבותיו את המוסף שפעם הדרתי ממנו רגלי, בעיקר כדי לחפש חברים. היא נוהגת לצטט ביקורות מאתרי ספרים מהארץ ומחו"ל, וכבר פגשתי בו לא מעט אנשים שאני "מכירה", כולל אפילו את עצמי, למרות שיוצא לי לקרוא מעט ספרים חדשים, שהם מושאי הביקורות שלה. מכל מקום היא התלהבה מהספר, זה לא קורה לה הרבה, כך שלמרות שזכרתי שהטעם שלי שונה משלה, וכך גם הפרשנות לספרים, ועל אף חוסר התלהבותי מקריאת ספרים על תחומים שמתאימים בעיני לחווייה בלתי אמצעית, לא לקריאת ספרים עליהם, במבצע שהגיע הורדתי את הספר וחכיתי להתאכזב. וזה לא קרה.

מדובר באנני שהיא בת 30, נפרדה מחבר בדבון ועברה לגור בלונדון כדי לפתוח בחיים חדשים. למרות יופייה ונחמדותה היא סובלת מ"תסמונת חוסר ביטחון זוגי" (אל תחפשו במדריך, המצאתי את זה) מרחמת על עצמה ובטוחה שהגיעה לגיל כה קשיש שאף גבר לא יהיה מעוניין בה. ברגע של אי שפיות זמנית היא נכנסת לחנות גרוטאות (עתיקות כאילו) ויוצאת משם עם תמונה ישנה ומלוכלכת כמתנה לגבר שקבע איתה פגישה. הגבר לא הופיע לדייט, והתמונה נשארת בידיה והופכת לתעלומה שיש לפענח וגם לצרות המזומנות לה.
הסיפור כתוב בהרבה אירוניה, מתאר באופן מגוחך עד גרוטסקי את המסחר והפוליטיקה של האמנות, מצייר טיפוסים שונים שחגים להם מול אורה הזוהר של האומנות - אספנים, מלחכי פנכה, חוקרים, סוחרים - את מניעיהם לקנות תמונה או מוצג במיליוני פאונדים (רמז - לאו דווקא שיקולים כלכליים, ודאי לא אהבת אומנות, אם כי הספר מבסס את התזה שהמין האנושי הופך סמלי סטטוס למטבע עובר לסוחר) ואהבת האומנות היא אחרונה בשורת המניעים של אנשים להשקיע ברכישת מוצג אומנותי זה או אחר.

הספר כתוב בחן רב וגרם לי הנאה בקריאה. לרוטשילד (כן, מהרוטשילדים ההם) כישרון כתיבה, חוש לסיפור וגם הומור. היא - כך כתוב - חיה בעולם האמנות, יושבת במועצות מנהלים של גלריות נחשבות ומכירה, כך נראה, את הנפשות הפועלות בהם. הספר אינו חף מבעיות: חלקו האחרון מתקשה קצת בנוגע להגיון, הסוף חולף במהירות של 500 קמ"ש ומנסה לפתור את כל השאלות שנותרו פתוחות, יש בו תאורים של מזון (אנני משתוקקת להיות שפית) שהדבר האחרון שהם גורמים הוא תאבון... אבל מי צריך הגיון או תאבון כאשר הצדק נעשה? ומי צריך כסף כאשר יש אהבת אמת חד פעמית, אה?

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Dina
Dina
תמונה של המורה יעלה
המורה יעלה
תמונה של cujo
cujo
תמונה של עומר ציוני
עומר ציוני
תמונה של נעמי
נעמי
תמונה של Dandin
Dandin
תמונה של asheriko
asheriko
תמונה של IRomi
IRomi
34קוראים|גיל ממוצע53|56%נשים

על המבקרת

תמונה של yaelhar

yaelhar

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
1,528 ביקורות•87 נבחרות•41,621 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של yaelhar
yaelhar
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות1,528
ביקורות נבחרות87
לייקים שקיבלה41,621
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת805מתח ריגול והרפתקאות260מדע בדיוני ופנטזיה150

דיון על הביקורת

17 תגובות
yaelhar
yaelhar•לפני 8 שנים

תודה רבה, Dina!

אני חיבבתי דוקא את הקטעים בהם היא ניסתה לדבר מזווית הראייה של התמונה. בכל מקרה - מסכימה איתך שהספר לא מאוזן באורכו: הוא מספר באופן נינוח בקצת יותר מחצי, ואז יוצא משליטה וממהר לסיים את המלאכה וללכת הביתה (-:
Dina
Dina•לפני 8 שנים
מעניין, אותי הספר דווקא התיש. לדעתי ממש ארוך מדיי שלא לצורך. גם לא בטוחה מה אני חושבת על הפרקים שבהם התמונה מדברת..למרות שזה רעיון נחמד. אולי פספסתי משהו :)
yaelhar
yaelhar•לפני 9 שנים

תודה רבה, רץ!

נראה לי שכשאתה אוהב ספר - אתה דן לכף זכות גם את פגמיו... יש לה רעיונות יפים, היא כותבת טוב, יודעת לטוות סיפור, רק לא יודעת לכתוב סוף. קורה לרבים וטובים.
רץ
רץ•לפני 9 שנים

יעל מאוד התלבטתי לגבי הסוף והחלטתי שהמחברת מבקשת להעניק סוף שטותי במתכוון לספר, כמו לנפח בלון באמצעות אוויר חם ולבסוף לדקור אותו בסיכה.

yaelhar
yaelhar•לפני 9 שנים

רב תודות, חגית.

חגית
חגית•לפני 9 שנים

יעל,

לא רק הספר כתוב בחן, אלא גם הביקורת שלך.
yaelhar
yaelhar•לפני 9 שנים

צב השעה חן חן!

הפירגון, לא שור הבר והלוייתן, הוא בודאי מה שאוכלים צדיקים בגן עדן...
yaelhar
yaelhar•לפני 9 שנים

תודה רבה, לי יניני.

yaelhar
yaelhar•לפני 9 שנים

אפרתי - היא כותבת על "רבי מכר"

בדרך כלל ספרים שיצאו לאור לאחרונה. ספרים יותר ישנים היא לא מבקרת, ומאליו מובן גם לא מחפשת ביקורות עליהם.
yaelhar
yaelhar•לפני 9 שנים

מחשבות רב תודות.

לי יניני
לי יניני•לפני 9 שנים

אפרתי אני אדאג לך אם אפגוש אותה שוב

צב השעה...לא יודעת אם זה טוב או רע...חה חה חה
אפרתי
אפרתי•לפני 9 שנים

אם אתם נחמדים, לי וצב, הייתם צריכים לעשות לי פרוטקציה.

צב השעה
צב השעה•לפני 9 שנים
אם היא נחמדה אז היא צריכה להזכיר יותר אותך, את יעל ואת אפרתי.
לי יניני
לי יניני•לפני 9 שנים

סקירתך מקסימה. גם אני קראתי ונהנתי מהספר. תודה

לי יניני
לי יניני•לפני 9 שנים

אפרתי פגשתי את עלית שבוע שעבר בהרצאה ובלייף היא ממש נחמדה מאוד

אפרתי
אפרתי•לפני 9 שנים

זה שעילית קרפ לא הזכירה אותי זה סימן רע, לא?

מורי
מורי•לפני 9 שנים

אמת אמרת ויפה אמרת.

17 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של yaelhar

ארץ הקוקיות השמימית

ארץ הקוקיות השמימית

אנתוני דואר

#
מספרו הקודם של דואר, "כל האור שאיננו רואים", התפעלתי מאד. גם וועדת פרס פוליצר התפעלה, בצדק. היה לי ברור שאקרא את הספר הזה, שבת-יה שיבחה בביקורתה וכתבה "אני גם לא ממש יכולה להבין מה כל כך מצא חן בעיני בספר, אבל הופתעתי לטובה." (תודה רבה! גם אני). הנושא בספר הזה שונה מאד מנושא ספרו הקודם, אם כי גם הספר הזה עוסק בהיסטוריה. בכל מיני היסטוריה, בדמויות שונות מתקופות שונות ומזמנים שונים. דואר מנסה לנסח סוג של היגיון הקשור בהיסטוריה של המין האנושי ומה שאפשר ללמוד ממנה. ניסיון נועז, שרבים נכשלו בו. גם דואר.

קשה להגדיר ולתמצת את הספר הזה. דמויות שונות מתקופות שונות לוקחות בו חלק, כולל נערה אחת החיה בעתיד הקרוב שלנו. רוב הדמויות בספר הם ילדים או נערים, אם כי חלק מהן מתבגרים במהלך הסיפור. נערה אחת חיה בקונסטנטינופול בשנת 1453 בדיוק בזמן בו העיר נופלת לידי השולטן העותומני ותושביה הנוצרים הופכים לעבדים או מתים. או גם וגם. לא רחוק משם – לפחות מבחינת המורגלים בתיירות סילונית, בהרים שהיום הם חלק מבולגריה, גר נער שנולד שסוע חיך ומשפחתו נודתה מהכפר בו חיה בגלל המפלצת שנולדה לה. הנער גוייס בכפיה, עם השוורים של המשפחה, לצבא האימפריה העות'ומנית שצר וכבש את קונסטנטינופול. שני הנערים האלה ייפגשו ויניעו את העלילה. ביבשת אחרת חי זינו – ילד שאביו הגיע לאוהיו בתחילת המאה ה 20 לעבוד (קשה) ולגדל לבדו את בנו. באותה יבשת גדל סימור, בתחילת המאה ה 21, בן לאם חד-הורית שעובדת עבודה קשה ומפרכת לפרנס את בנה. שני האחרונים ייפגשו יום אחד ויניעו את העלילה. החוט המקשר את הסיפור(?) הוא קודקס עתיק, הכולל סיפור קומי ופנטסטי, שנכתב ביון העתיקה כדי לשעשע ילדה חולה על ידי אחד, דיוגנס. הקונטרס ההרוס משנים והזנחה, מלווה איכשהו את רוב הדמויות ואת הסיפור, וגורם למי שנפגש בו להתחבר באופן לא מודע לשאר הדמוות ולהיסטוריה בכלל.

היכולת הסיפורית של דואר ממש פנומנלית. למרות הגיחה אל דמויות שונות שלא תמיד ברור איך הן קשורות לסיפור. למרות שהקורא(ת) צריכה לפענח את המוני ההקשרים הספרותיים, שדואר טומן בספרו. למרות שחלקו של הספר מתאר תקופות עתיקות והתנהגויות קשות להבנה, הספר פשוט ריתק אותי. מהערת המחבר בסוף הספר הבנתי, שדואר כיוון ל"ספר על ספרים" ושהסיפור על הקודקס העתיק שנמצא הוא שהוביל את הספר. אבל אני – חובבת סיפורים שכמוני, המתעניינת יותר באנשים מאשר בפאפירוסים עתיקים, נטלתי לעצמי חירות להבין אחרת את הספר, נשאבתי ואהבתי אותו מאד.

25.1.26

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
החיים שגנבתי

החיים שגנבתי

ניקולה סקוט

#
באמת ציפיתי לראות, איך תצליח סקוט לחלץ את הגיבורה שלה מהתסבוכת אליה היא קלעה אותה. שיטת החילוץ גרמה למידה מסויימת של חוסר אמינות, אם כי גם התסבוכת לא נראתה אמינה במיוחד.

הספר עוסק בעולם של שנות החמישים באנגליה המלקקת את פצעיה אחרי המלחמה שהשאירה הרס ומחסור. סטודנטית צעירה לרפואה מנסה להתמודד עם עולם שמרן, שרפואה בו נועדה לגברים, רצוי ממשפחות טובות, ונשים הן אחיות (או מזכירות, מורות או משרתות) ולרופאות מתייחסם בזלזול ואם יש ברירה – נמנעים מטיפולן. הסטודנטית הצעירה מנסה להשתלב בעולם הקשוח של רפואה בשנות החמישים, ואם להוסיף לקושי הכמעט בלתי נתפס של עבודה מפרכת, לימודים קשים בתנאים קשים, מה שסטודט לרפואה מכיר גם היום. סקוט תולה על כתפייה הצרות של הגיבורה שלה גם עול כבד של סוד שמקשה על חייה.

ביולי 1948 הועבר בבריטניה חוק הרפואה הציבורית. מדובר בחוק מתקדם מאד, שהחלתו אפשרה לכל אזרח, ללא קשר למצבו הכלכלי לקבל טיפול רפואי איכותי במוסדות הרפואה של הממלכה. זה יפה ומוערך, אם כי אנחנו הקדמנו את בריטניה הגדולה. קופת החולים הראשונה בישראל נוסדה ב 1911 ואחריה, עד 1940, עוד 3 קופות חולים, המרכיבות את השירות הרפואי בישראל. חוק ביטוח בריאות ממלכתי נחקק ב 1995, ואישר פורמלית את זכותו של כל אזרח לקבל טיפול רפואי, בלי קשר להכנסתו או למקום מגוריו. מסתבר שב 2015 ישראל דורגה במקום השביעי בין כ 50 מדינות, בשירות הרפואי שמקבלים אזרחיה. סלחו לי על ההרצאה – יש כל כך מעט דברים שאפשר להתגאות בהם מתחילת 2023, שאני מתרפקת על מה שאפשר.

הספר כתוב היטב ומעניין. למרות שהוא, כנראה, שייך לסוגת "ספרי נשים" הוא מצליח להימנע לרוב מגלישה לרומנטיקה, שמאפיינת את הסוגה. החלק הרומנטי פה די בטל בשישים, ומתרכז בתיאור ההתנהגות והמנטליות באותו זמן. שמרנות שאינה נבוכה מעצמה, ניסיון להחזיר את הנשים – שמילאו בתקופת המלחמה את מקום הגברים – למקומן הראוי, כבנות זוג, אמהות שאינן מתחרות בגברים. התייחסות הצדקנית לנשים "שחטאו", נכנסו להריון (לבדן! אף אחד לא עזר להן פרט לשטן הפיתויים!) ועליהן לשלם, כמובן, את מחיר החטא. קצת שיטוט במחשבות הזכיר לי חברת כנסת חסודה, ששואפת שכל הנשים, היום, במיוחד חילוניות שיש להציל מעצמן, ישמרו נגיעה עד חתונתן. גברים מבוגרים ונשואי פנים מסרבים להתרגל למציאות החדשה... סיפור מעניין ודי רלבנטי.

30.12.25

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
אנחנו מתחילים בסוף

אנחנו מתחילים בסוף

כריס ויטאקר

#
אתם מכירים את עצי הבונזאי? אותם זוועתונים ממוזערים, שאנשים קונים לפעמים כמתנה לחג, שכל כולם תהילה ליוהרה ואכזריות האדם? אמנם במקרה הזה הוא מתאכזר לצומח, שאני מקווה שבהיעדר מערכת עצבים הוא לא כל כך סובל, אבל עדיין הוא מתערב בגידולו של עץ, מונע ממנו את מה שהוא צריך כדי לגדול כמו שהטבע התכוון, מכתיב לו תבנית שמחייבת אותו להפוך ננס והכל כי הוא יכול להפוך עץ מפואר למודל ממוזער שמקשט את השולחן בסלון.

הספר הזה עוסק אמנם באנשים אבל דן במקרה בו תבנית לתוכה נוצקה הילדה שהיא גיבורת הסיפור, מחייבת אותה להתנהגות מסויימת, למבנה אישיות מסויים ולהבנה מסויימת. אין פה ניסיון זדוני, אלא נסיבות. הילדה הזו – בת 13 בזמן הסיפור – מטפלת באחיה הקטן, כי אמא שלה ויתרה על התפקיד. היא רואה את עצמה בתפקיד מסויים, מדגימה במעשיה למה עץ, שימנעו ממנו מים ואור שמש יגדל עקום. הסביבה בה מדובר היא עיירה די נידחת בקליפורניה, שמסיבות גיאוגרפיות וטופוגרפיות, שלא להזכיר אופנה, יש לה פוטנציאל להפוך לזהב. ההשקעה הנדרשת אינה דווקא לעבד את האדמה, להיפך.

אסון ותיק מניע התנהגויות בהווה, ואפשר לכתוב ספר על מה שהדמויות לא מבינות. וויטאקר כתב את הספר, על התנהגויות אנושיות בעת מצוקה, בצורה שהיטיבה מאד עם כשרון הכתיבה הנהדר שלו. הספר מוגדר ספר מתח, בגלל תעלומה בבסיסו ותוצאה של התנהגות אלימה. אבל יכול היה להיות מוגדר רומן על אנשים שהלכו לאיבוד בגלל אשמה, בושה, והשקפת עולם אמריקאית, הגורסת שגם קטין צריך לשלם על עבירה, אפילו אם היא בעצם תאונה. הספר מפצל את המציאות לפצלים וגורם לקורא(ת) להבין אנשים שרחוקים מעולמה יותר מהאיש הירוק בירח. את זה עושה וויטאקר באמצעות כתיבה, שמאפשרת לקורא להבין לבד דבר או שניים, שמאפשרת גם להזדהות עם הדמויות ולחמול עליהן.

הישגתי את הספר בזכות הביקורת של אפרתי ואני מודה לה מאד על חוויית הקריאה שזכיתי לה, בזכותה. ועכשיו יש לי דילמה: ספר נוסף של הסופר תורגם. האם 1) לקנות אותו ולקרוא אותו מיד או 2) לקנות אותו ולהמתין זמן מה או 3) לא לקנות ולחכות שיזדמן לי. כי מה הסיכוי שספרו השני של הסופר יתמודד בהצלחה עם הנעליים הגדולות של הראשון?

13.1.26

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
שלי ורק שלי

שלי ורק שלי

גבריאל טאלנט

#
קחו את "משכילה" והפחיתו ממנה את הכמיהה ללמוד. קחו את "שירת סרטני הנהג" והוסיפו אב נוכח. קחו את "הלבד הגדול" והפחיתו את האמא. הספר הזה כתוב טוב יותר משלושת הספרים שהזכרתי וגם הרבה יותר מחריד. יש כמובן עוד המון ספרים שקראתם ומהדהדים את הסיפור של אבא ובת החיים באופן שונה מהמקובל. לפעמים זה סיפור אופטימי, לפעמים לא. הסיפור הזה רחוק מלהיות אופטימי או לנסח כללים חדשים וטובים לאבהות.

נושא הספר הזה אינו הזנחת ילדים, לא בדיוק. גם לא הקושי של אב יחידני לגדל ילדה, לא בדיוק. גם לא הניסיון של גבר תמהוני לברוא לעצמו משק אוטרקי, המקיים את עצמו. לא בדיוק. גם לא הניסיון של גבר להמציא לעצמו עולם בו התנהגותו והדאגה לצרכיו קודם כל, תהיה מקובלת. לא בדיוק. כל הסיפור מסופר מעיניה של בת 14 שרחוקה מלהיות ילדה ואפילו רחוקה מלהיות בת. היא גודלה בלי הסברים, עם מעט מאד מלים, עם כללים חמורים שהעיקרי שבהם הוא לעולם לא לשתף אחרים בחייך. המלים השגורות בפיה הן מילות עלבון לעצמה. ככה היא מדרבנת את עצמה לעשות דברים שאף אחד לא מעלה בדעתו שילדה יכולה לעשות. להסתובב ביער, לקלוע למטרה, לטפל באקחים או ברובים. להתמודד עם ילדים בבית ספר – היא חייבת להגיע לבית ספר, החוק הזה אפילו חזק מאביה – ולעולם לא להתחבר עם אחרים, לא להחליף מילה עם איש. לנסוע לבית ספר בהסעה ולחזור, לדאוג לעצמה, לחיות בבית שאין בו תנאים מינימליים. ואבא שלה, כמובן.

הערעור היחיד לאמינותו הרבה של הסיפור, שכולו לזכות כתיבתו המצויינת של טאלנט, היה העובדה שג'וליה/טרטל/קצוצית/פרח, מוקפת באנשים זרים או זרים למחצה המתעניינים בה ומציעים עזרה שהיא לעולם לא מבקשת. הפעם היחידה שהיא מבקשת עזרה מיוזמתה, לא עבור עצמה, היא נענית בשלילה. נראה לי שחוסר ההתעניינות במה שעובר על ילדה זרה, יותר מתאים למה שקורה בסיפור מאשר התעניינות והצעות עזרה של זרים, וגם יותר מתאים למה שאנחנו מכירים לגבי יחסי שכנות מרוחקים והקפדה על אי התערבות. פרט לנקודה הזו, הספר אמין מאד, למרות הסיפור החריג בכל קנה מידה שהוא מספר.

טאלנט הצליח, בכתיבה מצויינת ותיאורים מופלאים, לברוא את עולם הסיפור שלו, לתאר את הדמויות באופן מצויין, למרות מיעוט המלים והמשפטים שהן מוציאות מפיהן. המציאות שחווה הילדה הזו - הנה, גם אני קראתי לה "ילדה" למרות שפרט לגיל הכרונולוגי היא לא ילדה בכלל – אין בה כדי להסביר את האב, ואין שום צורך בכך. מניעים אינם חלק מהסיפור הזה, רק מה שקורה בפועל. חשוב לדעת – הסיפור כולל קטעים די מחרידים וקשים לקריאה ולדמיון. אנשים רגישים, או אנשים עם השקפת עולם רומנטית, עדיף להם להימנע מקריאת הספר הזה.

12.12.25

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
איש אחד

איש אחד

קייאיצ'ירו היראנו

#
יצא שקראתי לא מעט ספרות יפנית. קצת ספרות קלאסית כמו יאסונרי קוובטה ואחרים, קצת ספרות יותר מודרנית כמו אקירה יושימורו ונוספים, קצת ספרות כאילו מתח, כמו קייגו היגשינו ואחרים, קצת ספרות בנאלית עלובה ועכשווית כמו "עד שהקפה יתקרר" או "סיפורו של חתול נודד" ועוד כמה שלא זכרתי את שמם ואין לי דרך לחפש אותם היום. הסופרים היפנים מפגינים כתיבה פשוטה ורגשנות מפתיעה, שהרגשתי שאין לי כלים לפענח אותה, בעיקר כי אני קוראת ספרות יפנית בעברית, מה שנראה לי משמעותי יותר מאשר לקרוא ספרות אמריקאית/אנגלית/צרפתית בעברית. לא יתכן שעם מיוחד ושונה מכל העמים האחרים, מוציא ספרות כל כך... פשטנית. בטוח שיש משהו נוסף שלא הצלחתי לפענח.

הסיפור עוסק באדם (לא אצטט את השמות, זה גדול עלי) שנפטר. אלמנתו מגלה לבהלתה שהוא אינו האיש שהכירה בשמו, למרות סיפורי עברו התואמים לשמו, שסיפר לה בשנים שהיו נשואים באושר. עורך דין מתגייס לברר את התעלומה – לא פרו בונו אבל בשכר נמוך. וכך אנחנו קוראים על השקפתו (של עורך הדין) על החיים ועל המוות, על זוגיות ועל הורוּת, על גזענות ועל זכויות אדם. חלק מהסיפור מוקדש לקוריאנים שחיים ביפן ומעוררים שם רגשות שליליים, כמו כל מיעוט שחי עם רוב.הכתיבה פשטנית מאד. היראנו מספר סיפורים בנליים כדי לקדם(?) את הסיפור העיקרי שלו, שהוא החלפת זהויות ומחיקת עבר שנראה כאילו אנשים רבים ביפן מפנטזים על הפיתרון הזה.

עיקר ערכו של הספר בתיאור אורחות החיים ביפן העכשווית. האזנה למוזיקה מערבית, שתיית אלכוהול מערבי במועדונים ומסעדות. הם שותים קפה(!). ילדים אוכלים מזון מערבי כמו פסטה או פיצה. לא בטוח שזה באמת המצב, אבל ניכרת היקסמותו של הסופר מאלמנטים אמריקאים ומערביים. החיים שהוא מתאר יכלו להתקיים במדינות רבות במערב, לאו דווקא ביפן. אני מניחה שבהרבה ממדינות אירופה מאכילים ילדים בפסטה והמבורגר, אנשים שותים קפה או יין, השיחות גולשות לענייני מצב וזכויות אדם. לגבי עצם התעלומה – מודה שלא הצלחתי להבין את ההסבר לגבי החלפת זהויות כפולה ולמה זה טוב.

ספר שיש לו רגעים יפים ומעניינים. אם היראנו היה מצליח לקצץ באסרטיביות את רוב ההגיגים הפילוסופיים, שמטרתם להוכיח שבעליהם הוא ליברלי ונאור, למרות שהוא קוריאני. אם היה עושה אתזה, ספרו יכול היה לקבל יותר משני כוכבים מתוך החמישה האפשריים. כמו שזה הוא יצטרך להסתפק בציון פחות מבינוני.

24.12.25

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
עשרת הנעלמים

עשרת הנעלמים

אנתוני מקארטן

#
זה ספר שאספתי מספריית הבניין שלנו, לפני שנבזזה בידי אלמוני/ם. מה שגרם לי לקחת אותו היה האיזכור על הכריכה האחורית של ספרו הקודם של הסופר "שעה אפלה" שאהבתי מאד. במקרה הזה התפוח הנוכחי לא נפל רחוק מדי מהעץ. זה ספר מתח מצויין, שגורם לך לחשוב (שוב) על נושאים שלרוב לא חושבים עליהם, כי באנו להנות, לא להתמודד עם שאלות קשות.

ארגון מצליח שעוסק בתחום הסייבר, מאתגר את ה CIA ומציע להם מבחן. הם יבחרו 10 אזרחים רנדומליים. מי מהאזרחים האלה שיצליח לא להימצא במשך חודש, יזכה ב 3 מליון דולאר. החברה ש(חושבת) שתצליח לאתר בתוך חודש את כל העשרה, תזכה בחוזה חלומות עם ה-CIA, שיהפוך אותה למעשה לשותפתו ויכניס לה סכום דמיוני. לעשרת המועמדים – שהסכימו להיבחר - ניתנות שעתיים קדימות, בהן הם רשאים לעשות כמיטב יכולתם כדי להסתתר ולברוח מצוות החיפוש.

מפעם לפעם עולה לדיון אובדן הפרטיות המובנה בחוזקה לתוך חיינו. הערים מרושתות במצלמות העוקבות אחרי האזרחים. טכנולוגיית זיהוי פנים משולבת במכשירים החיוניים לשגשוגינו. הטלפון החכם שלנו – הוא חכם מאיתנו ויש לו יותר סודות מאשר לנו – מצביע גם כשהוא לא בשימוש איפה אנחנו נמצאים ועם מי אנחנו מדברים. רחפנים למיניהם סורקים אותנו מלמעלה, שלא להזכיר לוויינים ומטוסי ריגול. מכשירים תמימים יכולים להפוך למרגלים אחרינו בבית בעזרת בינה מלאכותית וזה רק קצה קצהו של הקרחון, של המעט שידוע לי.

חלקו השני של הספר נהפך על פיו. הוא עדיין מותח מאד אבל "המנוע" שלו אחר ופחות מקורי. פה כבר צצים גורמי ממשל, שמסרבים לעשות מה שנכון וצריך (רמז – לדאוג לאזרחים שנפלו בשבי אוייב) בגלל סיבות שאינן הגנה על אזרחים, אלא הגנה על אינטרסים פרטיים. זה יכול, אולי, להפתיע את מי שלא היה פה בשנתיים ויותר שחלפו מאז 7.10 הארור.

ספר מתח מותח, נקודות למחשבה. כוכב חמישי לא ניתן לו, בגלל התפנית העלילתית שהפכה אותו לפחות מקורי ויותר מופרך, אם כי מתאר מציאות שאנחנו, לדאבון הלב, מכירים באופן אישי.

27.11.25

0

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
מפעל הבובות

מפעל הבובות

אליזבת מקניל

#
בגלל הכריכה דחיתי את קריאתו של הספר הזה. לרוב אני לא מתייחסת לכריכה, אבל היא נראתה לי מתאימה לאיזה ספר נוער אידילי... טעות, כמובן. הכריכה מספרת את הסיפור אבל זה סיפור רחוק מלהיות אידילי. זה סיפור על עוני ורפש, על שרידות של חזקים, על חלומות שכנראה לא יתגשמו אם אתה עני ובור. כל זה במעטפת של סיפור אימה, של רכושנות והכנעה.

בלונדון 1850 אורגנה תערוכה עולמית של הכל. מסיפורים של סופרים בני התקופה אפשר להבין שהוצגו בה מהמצאות חדשות בתחום התעשייה ועד... כל דבר. הסיפור הזה מתרכז באמנות – ציורים ופסלים וכל מה שציירים זקוקים לו. כמו כל דבר באותה תקופה "מודרנית" (בעיני עצמה) האמנים נחלקו לשבטים שכל אחד מהם מאמין בסיגנון מסויים. נשים, כמובן היו מחוץ למודרנה. הן הוחזקו בבידוד אם היו בנות משפחה אמידה. ועבדו קשה אם היו עניות. אם לא רצו או לא יכלו לעבוד במפעל – היתה שמורה להן הזכות לסחור בגופן. זונות, או מודלים לציירים שנחשבו כזונות. לא היתה מגבלת גיל. אם את ילדה ענייה את יכולה להיות זונה, אם אבא שלך מכר אותך. היכולת לפדות את עצמך רחוקה מאד מיכולותיך להשתכר.

הסיפור מעביר את התקופה בדרך מאד אמינה. כמעט אפשר להריח (איכס...) את צחנת הרחוב, לשמוע את רעשי הרחוב באותה תקופה ולנסות לאבחן את המרחק שעברנ(?) מאז. סיפור כתוב היטב, מרתק מאד, מותח לפעמים. אהבתי מאד את הדרך המקורית בה תיארה מקניל "מה קרה אחר כך" שהוא אבן נגף לסופרים רבים, שמנסים לסגור קצוות.

מקניל, קדרית ואמנית שחיה בלונדון, כתבה ספר ביכורים טוב והצליחה להימנע מפחים טריוויאליים, האורבים לסופרים שבוחרים את ההיסטוריה כרקע הולם לסיפורם.

• 7.12.25

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
מזל של מתחילים

מזל של מתחילים

רעות וייס

אסטרולוגיה תמיד מתממשת. במיוחד הפרקים הקטנים שיש בחלק מהעיתונים או ברשתות חברתיות. תראו דוגמה: "זה שבוע שמחזיר אתכם לקרקע ומחייב התבוננות מפוכחת קדימה. נושאי כספים, ביטחון והתחייבויות דורשים מכם חשיבה ארוכת טווח ולא פתרונות של כאן ועכשיו." לא משנה לאיזה מזל זה נכתב, מה כאן לא יתממש? יש שבוע שלא מחזיר אתכם מתישהו לקרקע? נושאי כספים, ביטחון והתחייבויות לא דורשים חשיבה? ככה שאני מאמינה בכל לבי לאסטרולוגייה, כי היא תמיד מתממשת.

וייס כתבה פה ספר קטן – לא מבחינת העמודים, מבחינת הסיפור שהיא מספרת – וחמוד, שנקרא כחטיף. הוא מתאר דמות אמינה של איזו שרונה, עוד רגע בת 30, שחיה רוב חייה בכפר לא כל כך קטן, בו כולם מכירים את כולם. היא מורה, שרונה, ואתם הייתם מתים שתהיה לילדים שלכם מורה כזאת. או שילמדו בבי"ס כמו בית הספר (הדמוקרטי) בו היא מלמדת. טוב, אולי בלי ה"דמוקרטי" בשם שלו, מילה שנחשבת היום פרובוקטיבית. שרונה זו היא מורה כל כך מוצלחת כי כשהיתה בכתה יב' חוותה בגידה והשפלה כל כך מזעזעת, ש"דיכאון" הוא "חיים תותים" בהשוואה למה שחוותה. עד היום היא נבוכה וביישנית, נרתעת מהתמודדות ובורחת מעימותים וכל זה. ובכן שרונה מגיעה דרך מקרה לכתוב באופן אנונימי טור אסטרולוגיה במקומון שקוראים לו "ביש" והפתעה! הטורים נכתבים לא רק בכישרון ושנינות, מסתבר שהם גם מתממשים לקוראיהם.

לוייס יש כישרון כתיבה וכישרון לספר סיפור גם אם אין בו פסגות מרהיבות וטוויסטים מדהימים. היא משתמשת נפלא בשפה, ממציאה שמות נהדרים כמו "נֶמֶש" למשתלה, "שָחֶמֶת" לפאב, או "ינשוף" לבית הספר. משתמשת בשפה מדוברת, שאני אוהבת לקרוא בה, אם כי עושה שימוש מופרז ב"בן זונה" הקשיש, שנראה לי שקרנו ירדה כבר מזמן. מצד שני וייס כותבת שהתחילה לכתוב את הספר הזה ב 2002 ואולי אז הביטוי היה עוד בשיאו. היום אין "זונה" יש "אישה בזנות" והבן שלה מן הסתם יהיה "הבן של אישה בזנות" וזה קצת ארוך לקללה.

חיבבתי מאד. סופרת ישראלית שעושה צחוק מהאמון הבסיסי שלנו, שיש עתיד קבוע, ואם רק נתפלל או נפנה למי שיודע(ת), נגלה מהו ונהפוך מאושרים ועשירים. סופרת ישראלית שלמעט כמה סצינות קומיות לא מתעסקת בבעיות משפחתיות ועל אחת כמה וכמה גורמת לך לגחך על חלקן. סופרת ישראלית שבאומץ מאפשרת לאחת מדמויותיה "לגלות" לקוראים את חוקי הז'אנר! אם נמשיך ככה לא רק סדרות טלוויזייה ישראליות יימכרו היטב לעולם הגדול, לצופים רעבי תוכן, אולי אפילו ספרים אם נותרו כמה קוראים של מלים ומשפטים.

3.1.26

1/2

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
יש אלוהים בקהל

יש אלוהים בקהל

טל קינן

טל קינן מסתכל על העולם מזווית ייחודית. הוא נולד בארה"ב, בן שלישי לאביו, שהיה מתחתן סידרתי. מכתה ו', בערך, גדל בפנימיות בזמן שהוריו היו עסוקים בגירושים ובנושאים נוספים שלילדים אין כניסה אליהם. אביו היה שייך לדור בו כישרונות ויכולת לא היקנו ליהודי כרטיס כניסה לחברה האמריקאית הנחשבת. טל התקבל, לשמחת אביו, לפנימייה תיכונית נחשבת במיוחד. בגיל 20 הוא עלה לארץ – תחילה בתוכנית חילופי סטודנטים ואחר כך התגייס, יצא לקורס טיס וסיים כטייס קרב ישראלי למופת, ללא מבטא זר וכנראה ללא יכולת לחזור ולהיטמע בקהילה היהודית-אמריקאית בה גדל.

כל הוגי הדעות שנחשפתי להגותם, כותבים על החלק של הפיל אליו הם נחשפים. חלקם רואים חלק גדול מהפיל מאחרים, חלקם מנסחים אמיתות שהופכות אכסיומה לרובנו, אבל אף אחד מהם לא מצליח לראות פ י ל. טל משקיף על ההווייה הישראלית-יהודית דרך נסיונו הנדיר, להיות חלק מאלה גם מאלה, להיות האליתה המוסכמת על רוב הישראלים (לפחות עד 7.10) טייס קרב, כמו שהיה קודם אליתא אמריקאית-יהודית בקהילה שדרשה התנהגות עם קודים ברורים ונתנה השתייכות. ועדיין הוא מסתכל, להבנתי, על המציאות דרך הפריזמה של נסיונו ואינו מצליח להשתחרר מהתמונה שהיא תוצאת הניסיון שלו.

קינן מחלק את החברה הישראלית לארבע קבוצות: חילוניסטים – קבוצה המורכבת מחילונים ודתיים, אנשים שעובדים, מתגייסים לצבא, משלמים מסים, מכירים את העולם ומהווים את "פניה היפים" של ישראל עבורו. טריטוריאליסטים. קבוצה המורכבת מאנשים המקדשים את הקרקע. לא כולם מתגוררים בשטחים. הם לרוב עובדים ומתגייסים לצבא, אבל לא מתעניינים בעולם ולא מכירים אותו או בו. תיאוקרטים שהיא קבוצה של אנשים שכולם דתיים, הם לא עובדים או לפחות לא משלמים מסים, לא מתגייסים לצבא, לא מתעניינים בעולם ולא מתעניינים בישראל. הקבוצה האחרונה היא ישראל הרביעית. חיים בפריפרייה, מקבלים פחות, עובדים ומתגייסים לצבא אבל שקועים בהישרדות. החלוקה שעשה קינן היא פחות או יותר זו המקובלת עלינו, אם כי אנחנו משתמשים בשמות שונים לקבוצות. הקבוצות האלה מתנגשות זו בזו, יש מתח רב וטינה בין כל אחת מהן לבין שאר הקבוצות. המבנה שנקבע בישראל בו קבוצה אחת, החילוניסטים, נושאת על כתפיה את שאר הקבוצות, הוא מבנה שעתיד, לדעת קינן לקרוס. החילוניסטים יעזבו טיפין טיפין וישאירו את האחרים להתמודד לבד ולשקוע למה שמקובל במדינות המזרח התיכון – עוני, בערות וחיסול על ידי בריונים.

יהדות היא נושא שלרוב אינו מעניין אותי. אני מתייחסת להשתייכותי הלאומית כמו שאני מתייחסת לצבע העיניים שלי או לשתי הידים השמאליות שקיבלתי בחלוקה הלא הוגנת. כלומר – כעובדה ביולוגית שאינה מחייבת עיון. כחילונית אף פעם לא הרגשתי שאני צריכה להצדיק את יהדותי או להתנצל עליה.

קינן חושש שהיהודים ייעלמו מהעולם. החזקים והעשירים ייטמעו בקרב קבוצות דומות להם בעולם הכללי, העניים והחלשים יהפכו מיעוט בקרב השכנים הרבים מהם. הפיתרון שלו הוא יהדות מעודכנת ומתקדמת, שתקרוץ גם לחזקים ולא תהיה מבוססת על מה שנקבע לפני אלפי שנים בעבר. הספר הזה מעניין, לדעתי, בגלל זווית הראייה הייחודית של הסופר. לא יודעת אם הפיתרון שהוא מציע (למה שאינו נראה בעיני כבעייה הדורשת פיתרון) הוא בר תוקף, אבל מעניין מאד לקרוא את דעתו של מי שבחירותיו הביאו אותו הנה, ונבנו על מנטליות שונה משאנו מכירים ומאתרים סכנה שאם היא קיימת אנחנו עיוורים אליה.

לפני 7 חודשים•yaelhar

ביקורות נוספות על "אי-סבירות האהבה"

אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

האנה רוטשילד

ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי?

צעירה עם קול נמוך וענוג של משוררת, ועם חושים של אשת מכירות ממולחת, הצליחה להוליך אותי לערמת הספרים שמעליהם התנוסס השלט, חדשים. אני רואה שאתה מתעניין בז'אנר של רומנים המשלבים אמנות והיסטוריה, לבטח יעניין אותך הספר אי - סבירות האהבה. היא שלפה בעדינות את הספר והעבירה אותו לידי בצורה כל כך משכנעת, שכמעט הושטתי לה את כרטיס האשראי שלי בפעם השנייה באותו הערב. עצרתי לרגע, והבטתי אל הספר, אל הלב הילדותי הענק הבוהק באדום הממלא את כל כריכתו, ומעניק לו דימוי של רומן רומנטי למשרתות, ורצתי לזעוק לא. אחר כך הבטתי אל האישה הדקיקה הנושאת את הלב הענק על כתפיה השפופות, ומנסה לעלות במעלה ההר כסיזיפוס עכשווי, וחשבתי אולי זה בעצם עשוי להיות מעניין, אבל הבלבול בין שני המסרים, ובנוסף השם המפוצץ, אי סבירות, כאי וודאות שלקוחה מתיאורית הקוונטים, בניסיון לחבר בין פיזיקה לאהבה, נראה עבורי יומרני ובלתי אפשרי, מה שגרם לי לומר, זה נשמע מאוד מעניין, אבל לא תודה, אולי בפעם הבאה.

בצרוף מקרים לא ברור, קראתי באותו שבוע, כתבה של נטע הלפרין, על האנה רוטשילד (נצר למשפחה), מחברת הספר, מי שהגתה אותו, במשך עשרים שנים, על ידי איסוף של עשרות פתקים לתוך קופסת נעליים, עד שיום אחד ברגע של החלטיות, היא הפכה את קרעי הרעיונות לספר. אני רוצה לקרוא את הספר שלה, חשבתי בלבי. היו עוד פרטים מפתיעים על האנה, שגרמו לי סקרנות, ודעה חיובית על המחברת, הנחשבת לאושיית אמנות ידועה באנגליה, מאלה שעומדים בראש ארגונים הקובעים את מדיניות האמנות. היא חברה בחבר הנאמנים של גלריית טייט, ומכהנת כיו"ר חבר הנאמנים של הנשיונל גלרי בלונדון - האישה הראשונה בתפקיד זה. היא פעלה לצד אביה בעסקי הפילנתרופיה של האמנות. אלוהים אמרתי לעצמי, האישה הזאת יכולה לספר על כל מה שקורה מאחורי הקלעים, על מאבקי היוקרה והכוח בעולם האמנות. אבל מה ששבה את ליבי סופית הייתה העובדה, שרוטשילד הגיעה בצעירותה לפריז, ושם היא הרגישה בדידות גדולה. בלובר היא ראתה את תמונו של אנטואן ואטו, "Pierrot" תמונת הליצן העצוב, מהמאה ה-18, שנגעה בתחושותיה כליצנית עצובה, עובדה שחברה אותי לדמוי ילדותי, לשיר הליצן, אותו שר בני ברמן הטרובדור. את הספר הזה אני מוכרח לקרוא מלמלתי לעצמי. למחרת בתום העבודה. חזרתי לחנות הספרים. כשאשתי בפעם המי יודע, ראתה אותי פורק ספר חדש, היא גרמה לי להשפיל את עיני, בניסיון להתחמק ממבטה הזועם, ומהאמירה המיואשת שלה, זה לא צחוק, זה כבר מחלה אנושה אצלך, אתה מכור.

אז מה אני אומר על הספר, מיד והרבה.

הספר הזה, הצחיק והעציב אותי, הוא סרקסטי באופן שהוא מסיר מסכות מעל המעורבים בסחר האמנות, ומגלה שתרבות לא בהכרח קיימת שם, אלא, מסכות של צביעות, אגו ללא הגבלה, יצרים אפלים וגועשים, ולא פעם אכזריות.

התחלת הספר סוחפת, יצירתו של ואטו, אי - סבירות האהבה, נחשבה כאבודה במשך שנים, כעת עם גלויה, נאבקים עליה רוכשים פוטנציאלים, כל אחד מטעמים שונים, רובם מבקשים לבטא כוח באמצעות החיבור ליוקרה שהתמונה לכאורה מעניקה, או לזכות בקסם המסתורי המיוחס לתמונה, המבטאת אהבה נואשת. רוטשילד מציגה אותם, אחד אחד, כמתחרים שעוד רגע יזנקו למסלול הקנוניה. מי יפסול, או ימעד, ומי יחתוך את קו הגמר שברשותו היצירה הנחשקת?

גיבורת העלילה שלנו, אנני, צעירה בודדה, שהדייט שלה אמור היה להגיע לארוחת ערב מושקעת, הבריז, ואנני כל כך השתדלה, שבשארית כספה קנתה לו מתנה, תמונת זוג אוהבים כמשאלה. במבט נוסף, דמות הגבר השני ביצירה, הוא הליצן פיירו , התגלמות הלעג והעצב, מי שאהבתו נדחתה. באותו ערב היא גם נדרשת לאסוף את אימה האלכוהוליסטית מתחנת המשטרה. אהבתי את אנני ברגעי העצב והצחוק גם יחד, באופן שבו היא מספרת את סיפור הבדידות והעצבות האנושית.

האם רכישת הציור של ואטו על ידי אנני, במחיר אפסי בחנות עתיקות, והגילוי בהמשך כי מדובר ביצירה חשובה שנחשבה אבודה, תגרום לערכה להמריא לשחקים, תשנה את גורל אנני, והיא תהפוך למיליונרית, ואולי סוף סוף תמצא בעל ראוי ? על כך עונה אנני וגם האנה, לכו לעזאזל, אגדות יש רק בספרים ולא בחיים. ובכל זאת הספר הזה מלהטט בקרקסיות בקו התפר שבין אגדה למציאות.

עדיין לא הגענו לשיא הטירוף והגאוניות של הספר, העובדה שהיצירה היא בעצם גיבורת העלילה, המספרת את סיפור האמנות ונתח היסטוריה בן שלוש מאות שנים, דרך נקודת מבטה, כאותו זבוב, או תמונה על הקיר, הנוכחת באירועים הגדולים, ובחיי גיבורי העלילה, ומשתפת אותנו בדעתה עליהם. לעתים היא לועגת לאמנים ולשיגיונותיהם. היא הופכת לפילוסופית, בשעה שהיא לעוגת למושג האהבה כתשוקה זמנית. היא מספרת בשנינות על בעליה השונים והמשונים, מחזיקי היצירה. שניים מהם, קתרינה הגדולה שהייתה ידועה בחיבתה הרבה לגברים, וז'וזפין, רעיית נפוליאון," שיכלה לעשות אהבה כל היום והלילה," בכדי שנפוליאון ירגיש כובש ואהוב.

האם הרגשתם פעם מאוהבים בספר?

לי זה קרה בספר הזה, אהבתי את היצירה שהפכה לאנושית, ואת אנני שהייתה לי חברה במהלך הקריאה, ומעל לכל את מחברת הספר, האנה רוטשילד, יחד חלקנו דעות על מושג האהבה המתעתע, ועל האופן שבו דמותו העצובה והמצחיקה של הליצן נוגעת בנו.

האנה רוטשילד, תעשי לי ספר.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אנטואן ואטו, שחקן הקומדיה דל'ארטה, פיירו, 1718-19, מוזיאון הלובר.
umb/f/f5/WatteauPierrot.jpg/800px-WatteauPierrot.jpg

הליצן
בני ברמן
מילים: מרדכי לבנון
לחן: בני ברמן:

היו היה פעם,
כך סבתא אומרת,
היו היה פעם קרקס.
בין חבל לחבל
שם דמות מכרכרת
זאת דמות הליצן הננס.

שמש עולה יורד גם הליל
אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.

קטן וזעיר הוא נראה מול היתר
אך עת לזירה הוא נכנס -
פורץ הקהל בתשואות חן לפתע
לכבוד הליצן הננס.

שמש עולה...

עיניו מעולם לא ידעו מה זה בכי
עצוב רק אצלו המבט.
דמעה מעולם לא ירדה לו על הלחי,
כי הוא להצחיק רק נועד.

שמש עולה...

וערב אחד אביו מן החבל
נפל וגופו התרסק.
בכה הקרקס עת טמנוהו בקבר,
אך בנו הליצן עוד צוחק.

שמש עולה...

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רץ
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

האנה רוטשילד

ספר שהנושא שלו הוא ההיסטוריה של ציור מסוים לאורך מאות שנים.
התמונה נקראת "אי סבירות האהבה" שצוירה על ידי אנטואן ואטו במאה ה- 18 לאחר שהתאהב בשחקנית , אך לא קיבל ממנה אהבה בחזרה.
באמצעות הדמות הראשית בסיפור, אנני, שרכשה את הספר בחנות יד שניה אנו הקוראים עוקבים אחר העניין בתמונה וההיסטוריה של האנשים שהתמונה הייתה ברשותם .הספר בנוי משני נושאים מקבילים שבסופו של דבר מתחברים ומניעים את העלילה. הראשונה היא אנני , שפית מתחילה ומוכשרת עם שאיפות אמנותיות באוכל ובהסעדה, והשני הציור המיוחד. יש בספר שילוב של אמנות ,אוכל ומעט אהבה. יש קטע יפה שמשלב בין אוכל לאמנות הציור, בין ערבוב הפיגמנטים והתוצאה של הצבעים המתקבלים לבין יצירת טעמים מתוך ערבוב של מרכיבים שונים באוכל, כמו, תבלינים ,ירקות ,בשר ועשבי תיבול.
הספר מתאר את הסצינה ה"אמנותית " סביב תערוכות ציורים , מוזיאונים , סוחרים ומכירות פומביות ובעיקר סביב האנשים החיים בסצינה הזו ומציג אותם כשקרנים וצבועים ואפילו מבצעים פשעים. כסף רב מסתובב סביב הציורים והאמנות הזו.
הציור גם מקבל "קול" ודמות בסיפור והיא מתארת את ההיסטוריה של התמונה מהזווית שלה . היא מספרת על האנשים שהייתה תלויה אצלם ובחזקתם , בעיקר בצורה צינית ביקורתית ומצחיקה. התמונה היתה בעל יכולת השפעה על המחזיקים בתמונה ולתת להם אהבה וזוגיות ובעיקר תשוקה.
הסיפור הוא מעין בלש שעוקב אחר הדמויות שמסביב לתמונה ומתחקה אחר מקוריות התמונה ומי הם בעלי התמונה .וכיצד בעצם משפיעה על המחזיקים בה וכמובן אי אפשר בלי שואה יהודים וגניבה אומנותית של גרמנים.
הסופרת האנה רוטשילד שבאה ממשפחה מיוחסת ועשירה אכן ניכר שהיא מכירה היטב את עולם האמנות והציור כולל האנשים שמתעסקים באמנות ובמוזיאונים .
הסיפור קולח , יש מתח ועניין .

לפני 4 שנים•
★★★★★
•תמיד קוראת
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

האנה רוטשילד

קראתי והשתעממתי מאוד.
הבטיחו לי הומור - לא צחקתי
הבטיחו לי מתח - החלק המותח של הספר מתחיל בפרק מספר 31 (מתוך 38 פרקים)
הכתיבה פשטנית, גם התרגום לא משהו. בקיצור, נחמד. לא מעבר לכך.
אני כן יכולה לציין שלמדתי קצת על אמנות תוך כדי. זהו

לפני 4 שנים•
★★★★★
•דינהליס
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

האנה רוטשילד

אני מחפשת ציור שנעלם ב- 1987. זה ציור די גדול, בצבע שמן, של 'משפט שלמה', מצוייר בצבעים עזים, בעיקר אדום וירוק, ואין לו שום ערך כספי ממשי, הציור הזה נעלם מבית סבתי, כנראה בין 1985 - 1987, ואף אחד מבני המשפחה לא ידע להגיד לי לאן. חקרתי את כל מי שיכולתי, דודים, בני דודים, שכנים ואחרים שהכירו את סבתי - וכלום. בשנים שאחר כך, בכל פעם שנסעתי לתל אביב נכנסתי לגלריות ושאלתי על הציור בלי להתבייש. כלום. היו שאפילו המליצו לי להפסיק לחפש כי זה יכול להיות מסוכן, אני המשכתי אם כי עידנתי את השאלות. אבל לא מצאתי. והציור של המלך שלמה עם המאכלת המונפת מעל התינוק, האימהות, וקהל הצופים, חרוט עד היום בראשי. אז אם נתקלתם במקרה בציור שכזה אשמח שתספרו לי על כך.
גם הספר הזה עוסק בחיפוש אחר ציור שנעלם. ציור שצויר ע"י אנטואן ואטו לפני כ- 300 שנים, ועבר גלגולים רבים. בין לבין מתואר עולם האמנות של לונדון, תוך סיפור חייהם של מספר דמויות שעוסקות באמנות. והפלא ופלא מסתבר שלא ממש חשוב אם הציור מוצא חן בעיניך, מה שחשוב זה המחיר שלו. ותסלחו לי אבל אותי עולם כזה מרגיז מאוד.
מה שעוד הרגיז אותי קצת היה עודף המידע בספר הזה. הסופרת מוסיפה הרבה מאוד מידע על ציירים וציורים שלא לצורך, וזה סתם מכביד על העלילה. גם התאריכים לא תמיד הסתדרו לי, אבל הסך הכל יוצא נחמד.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•בת-יה
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

האנה רוטשילד

ספר נהדר שמשלב דרמה, מתח והומור שבמרכזה יצירת אומנות יקרת ערך.

(שם הספר בעקבות ציור דמיוני של אנטואן ואטו-צייר צרפתי שנפטר בתחילת המאה ה-18 משחפת).

עלילתו מתחילה בפרולוג ארוך...

מה יש בפרולוג?

מכירה פומבית ליצירת אומנות בשם "אי-סבירות האהבה" שאליה נעים נשים וגברים במיטב מחלצותיהם.

לדעתי ולטעמי האישי, למרות שאני חושבת שהספר מצוין, הפרולוג ארוך מידי וגדוש בפרטים ובדמויות, אבל מי שצולח אותו, מובטחת לו צלילה ליצירה מעושרת במידע ומופתית.

ב-11 בינואר, שישה חודשים קודם לאירוע המכירה הפומבית המוזכרת בפרולוג, אנני מקדי חיפשה מתנה בחנות
של רוברט, אותו פגשה חמישה חודשים קודם לכן בערב רווקים.

עיניה נחו על תמונה שנשענה על קיר מאחורי צמח מגומי. לאחר מקח וממכר בינה לבין בעל החנות, היא רכשה את התמונה ב-75 פאונד במקום 500 פאונד .

ארוחת הערב שהכינה אנני והתמונה המתינו לרוברט, אך הוא לא הופיע... עם האכזבה הופיעו נדריה: "ראשון בתור היה התנזרות. היא החליטה לבטל את המנוי למשרד השידוכים "אמנות האהבה", להוריד את המודעה שלה מכל מדורי השידוכים ולהסכים עם היותר רווקה מאושרת."... (עמוד 50)

בנוסף לכל הנדרים הללו, היא החליטה להחזיר את התמונה לחנות ולזכות בעלותה חזרה. אבל, כשאנני הגיעה לחנות, היא גילתה שהחנות נשרפה יחד עם בעליו...

מה קרה? למה החנות נשרפה עם בעל החנות? האירוע הזה הכין את הבסיס לעלילה...

מכאן ואילך, נכנסת לתוך העלילה "היצירה" והיא מדברת...דברי היצירה נכתבו בגוף ראשון והיא חושפת בפני הקורא את מסעה בעולם מהעת שנוצרה. בעיניי ייחודי ומיוחד. לא כל יום אנו נתקלים בתמונות שמספרות על מסעם עד שהן נתלות על הקיר....

מלבד הסיפור המרתק על יצירת האומנות, לאנני יש יחסים מורכבים עם האם, המכורה לטיפה המרה ונעצרת מעת למעת על ידי המשטרה.

אנני, למחייתה לאחר הפרידה מדזמונד ושישה חודשים בהודו, היא החלה לעבוד כשפית אצל קרלו ספינטי-במאי סרטים מכובד בלונדון. קרלו נשוי לרבקה וינקלמן – בתו של סוחר יהודי שמשפחתו נרצחה על ידי הנאצים. גם כאן יש לאנני יחסים מורכבים עם רבקה.

העלילה מגוללת פרטים רבים, ולעיתים פרטים רבים מידי. האנה רוטשילד חולשת על תחומים רבים. הדבר דומה לתבשיל שמכניסים בו את מה שמוצאים במזווה באותה עת. לא תמיד זה יוצא טעים, אבל במקרה הזה הצליח לה.

הסיפור ניבנה אט אט בקצב תואם לתקופה, בעזרת דמויות נוספות: מדריך התיירים, צייר, ורסטורטורית מהמוזיאון הלאומי.

הכתיבה יפה וקולחת ונעה בין גוף ראשון לשלישי. זו לא כתיבה פשוטה לסופר, אך לדעתי מעניינת ומיוחדת לקורא.

אנני במהלך החיפוש אחר זהותו של הציור, היא חושפת עובדות היסטוריות, וזה בדיוק מה שאני אוהבת בספרים מהסוגה הזו. ספר ששולח אותי לגוגל או לויקיפדיה, לפחות בעיני הוא ספר טוב מאוד עד מצוין.

אהבתי את ההתחלה במכירה פומבית והסגירה במכירה הפומבית- מעגל סגור.

לדעתי, בגלל שהספר מתוחכם, הוא דורש שימת לב מיוחדת לפרטים הקטנים.

הכתיבה של האנה רוטשילד היא שילוב מנצח של שנינות, מתח, ותנועה בין לונדון לגרמניה הנאצית, בעולם של אספני אומנות עתירי ממון, וברור לי שבוצעה כאן עבודת מחקר מקיפה בתחום האומנות.

הסיפור הזה עשוי מאוד להזכיר לכל הקוראים שקראו את "צבעים נמלטים" של ליסה בר, ואת "הנערה שהשארת מאחור" של ג'וג'ו מויס. (בוודאי יש ספרים נוספים בנושא אך הם לא עולים בזכרוני עתה).

לצופי הסרטים – הספר הזכיר לי את הסרט "האישה בזהב". סרט עטור פרסים עם משחק מצויין של השחקנית הלן מירן.

בשורה התחתונה: ההתחלה מייגעת עם המשך מובטח.

ממליצה בחום

לי יניני

פרוזה-תרגום, הוצאת פן-ידיעות אחרונות, 495 עמודים, שנה: 2016

לפני 9 שנים•
★★★★★
•לי יניני
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

האנה רוטשילד

אומרים שאמנות מעוררת רגשות שלא ניתן לעורר באמצעות מילים. אבל האנה רוטשילד בהחלט יודעת לצייר במילים באותה תשוקה שבה גאוני המאה ה-18 עיצבו צבע על הקנווס. לא זכור לי מתי קראתי ספר שהעביר בכנות כה מרטיטת לב את ההערצה הפראית והמדבקת של הסופר/ת כלפי דבר מה. ובמקרה הזה, כל עיוור ישתכנע שהאנה רוטשילד פשוט מאוהבת בעולם האמנות.
רוטשילד גורמת לי לרצות לראות במוני עיניי את הציור הדמיוני הזה שמוביל ומסחרר את העלילה, את ההבעות האנושיות, החיות, שנולדו מתוך שבע משיכות מכחול בלבד – וזה כמעט כואב לי שאי אפשר, כי הוא לא באמת קיים. התמונה עצמה מספרת לפעמים בגוף ראשון מנקודת מבטה (שהמתרגמת השכילה לתרגם ללשון נקבה), ולמרות שזה נשמע מגוחך, זה עובד מצוין. למעשה, התמונה היא הקול האהוב עליי ביותר מכל הדמויות (והתחרות היא קשה), השנון והמשעשע ביותר – והמעיד על הדמיון הפרוע ביותר. משהו בכתיבתה של רוטשילד קצת מעביר את האמון שלציורים גאוניים אכן יכולה להיות נשמה.

אוקיי, נתחיל מהתחלה.
יום בהיר אחד אנני, שפית צעירה ורווקה טרייה, מוצאת תמונה שובת-לב בחנות גרוטאות. אנני היא גיבורה מהממת. אמיתית להפליא, קורסת תחת נטל של מטענים רגשיים, מתבוננת פנימה ללא הרף (ולעומקים בלתי נגמרים), ובעיקר טובעת בבדידות. אולי אלה הספרים שקראתי לאחרונה שעושים אותה מרעננת כל כך, אבל לעזאזל גיבורות ידידותיות ומלאות שמחת חיים, לעזאזל גורואיות אופטימיות, נאהבות על כולם. אנני חיה את התגלמות הפחדים הכי טיפוסיים לאנושות במאה ה-21, והיא מתמודדת איתם באומץ ובעצב, בעצמאות נחרצת ובכמיהה בלתי פוסקת לשינוי. לא רק שאכפת לי מגורלה כדמות – הייתי רוצה להיות חברה שלה.
כמו שאתם יכולים לנחש, לא מדובר בסתם תמונה, אלא בציור עתיק יומין מהמאה ה-18, שצויר על ידי אחד הכוכבים הנוצצים ביותר בתולדות האמנות. אבל אנני לא יודעת שהיא נושאת בסל האופניים שלה קנווס בשווי של מאות מיליוני פאונד, או מה ערכו הרגשי עבור הבוסים הטייקונים שלה – משפחה של סוחרי אמנות רבי עוצמה, או איזו תיבת פנדורה בינלאומית היא פתחה עכשיו.

בספר הזה יש קצת מהכל – הומור חריף וכיפי, סאטירי במקצת, אנלוגיות אבסורדיות עד זעזוע, קצביות מרגשת של ספרי מתח, אהבה חד צדדית, דו צדדית, נכזבת וממומשת ותמיד נוגעת ללב; וגם אם פה ושם יש בלבול בין משיכה או אובססיה לאהבה, זה רק מוסיף לאווירה הדרמטית, והרומנטית-הצרפתית, שמקרין הציור על כל העלילה.
ובעיקר, אפשר למצוא בו את תחושת ההתעלות, ההתרגשות, האצת פעימות הלב המתוקה שמתרחשת כשנתקלים ביצירת אמנות מרהיבה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אאורה
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

האנה רוטשילד

הספר מומלץ לקריאה למרות היותו קצת מעייף ונוטה לפרטים שלפעמים מכסים על הסיפור המענין.הסופרת שמעורה מאד בעסקי סחר באומנות, פורסת בפנינו את העולם הניסתר מעינינו. המכירות הפומביות של אוצרות אומנות, הקונים, המוכרים, האינטריגות, הרמאויות החיקויים ההעתקים. במרכז הסיפור בית מכירות משפחתי הטומן בחובו סוד משפחתי אפל. הספר מכיל מגוון של דמויות צבעוניות המסתובבות בעולם ניסתר זה כאשר לכל אחת אינטרס שונה ולוא דוקא האהבה לאומנות מניעה אותה. כל דמות היתה יכולה להיות נושא לספר בפני עצמו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אסתר
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

האנה רוטשילד

בספר הזה נתקלתי גם ביריד שבוע הספר, אישה מבוגרת מכרה לי אותו ב15 שקל, אמרתי למה לו? הסיפור מגולל את סיפורה של אנני שפית אצל משפחת אומנים יהודים, שעומד סיפור מסתורי. גם אצל אנני, אישה צעירה שמתנדדת על גיל ה30 שלה, מחפשת אהבה במקומות הלא נכונים ולא מוצאת, עד שהיא מוצאת תמונה שממגנטת אותה ''אי סבירות האהבה'' של אנטואן ואטו, פותח בפניה צוהר, גם אהבה חדשה והרפתקאה בעקבותיה וגילויים חדשים: עם רבקה ואביה, בנוסף החבר הטוב שעוזר ג'סי ודמויות נוספות החושקות בתמונה ובסוד הנמצא בראשית הספר. הספר מאוד סיקרן בתחילתו, היה רגע שאיבדתי את עצמי עד שחזרתי לעצמי לקראת הסוף, אין ספק שזהו ספר טוב לכל המובנים בעיקר לאנשים המתעניינים באומנות, אך בכל זאת, תמיד יש מקום לשיפור, הוא לא רע, אך גם לא הכי טוב.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אורי החמודה
אי-סבירות האהבה

אי-סבירות האהבה

האנה רוטשילד

משסיימתי לקרוא את הספר ואת כל הביקורות שנכתבו עליו (ויש די הרבה), הרגשתי לא מגובשת לגבי התחושות שלי אליו. לא החלטתי אם אהבתי או לא ממש .
התחום שנחשפתי אליו בספר מאחרי הקלעים של האומנות , החצר האחורית של המוזיאונים , האספנים והעשירים באמת. לא מוכר לי ומרתק.

הספר עצמו מחד שנון, חכם, מעמיק, מעניין וגם מצחיק (במיוחד התמונה המספרת על חוויותיה) ומאידך קצת ארוך, מייגע , נכנס לפרטים ולמורכבויות ועמוס מאד בידע ובמידע, הייתי מקצרת קצת אבל בשום אופן לא מוותרת על קריאתו. הוא שווה את המאמץ

לפני 8 שנים•
★★★★★
•נאלה
דירוג
4.0
לפני 5 שנים

“אני מחפשת ציור שנעלם ב- 1987. זה ציור די גדול, בצבע שמן, של 'משפט שלמה', מצוייר בצבעים עזים, בעיקר א”