ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי?

צעירה עם קול נמוך וענוג של משוררת, ועם חושים של אשת מכירות ממולחת, הצליחה להוליך אותי לערמת הספרים שמעליהם התנוסס השלט, חדשים. אני רואה שאתה מתעניין בז'אנר של רומנים המשלבים אמנות והיסטוריה, לבטח יעניין אותך הספר אי - סבירות האהבה. היא שלפה בעדינות את הספר והעבירה אותו לידי בצורה כל כך משכנעת, שכמעט הושטתי לה את כרטיס האשראי שלי בפעם השנייה באותו הערב. עצרתי לרגע,

גאווה ואהבה

לפני מספר שנים קראתי את ספרה של <mark>האנה רוטשילד</mark>, אי סבירות האהבה, העסק בפנטזייה אמנותית נפלאה, על תמונת הליצן העצוב פיירו, המספרת את קורותיה ובעליה השונים ושיגיונותיהם. הקריאה הייתה עבורי חוויה נפלאה ונדירה באיכותה, ובסופה שאגתי לעצמי, האנה תעשי לי ספר!

בין הצהרת אהבה למימושה, קיים פער לא מוסבר. סיפרה השני של <mark>האנה רוטשילד</mark>, מצא אותי באקראי בספרייה שכונתית, ובכל זאת, לא מצאתי עניין לק

ספר נהדר שמשלב דרמה, מתח והומור שבמרכזה יצירת אומנות יקרת ערך.

(שם הספר בעקבות ציור דמיוני של אנטואן ואטו-צייר צרפתי שנפטר בתחילת המאה ה-18 משחפת).

עלילתו מתחילה בפרולוג ארוך...

מה יש בפרולוג?

מכירה פומבית ליצירת אומנות בשם "אי-סבירות האהבה" שאליה נעים נשים וגברים במיטב מחלצותיהם.

לדעתי ולטעמי האישי, למרות שאני חושבת שהספר מצוין, הפרולוג ארוך מידי וגדוש בפרטים ובדמויות, אבל מי

אומרים שאמנות מעוררת רגשות שלא ניתן לעורר באמצעות מילים. אבל <mark>האנה רוטשילד</mark> בהחלט יודעת לצייר במילים באותה תשוקה שבה גאוני המאה ה-18 עיצבו צבע על הקנווס. לא זכור לי מתי קראתי ספר שהעביר בכנות כה מרטיטת לב את ההערצה הפראית והמדבקת של הסופר/ת כלפי דבר מה. ובמקרה הזה, כל עיוור ישתכנע ש<mark>האנה רוטשילד</mark> פשוט מאוהבת בעולם האמנות.
רוטשילד גורמת לי לרצות לראות במוני עיניי את הציור הדמיוני הזה שמוביל ומסחרר את

ספר שהנושא שלו הוא ההיסטוריה של ציור מסוים לאורך מאות שנים.
התמונה נקראת "אי סבירות האהבה" שצוירה על ידי אנטואן ואטו במאה ה- 18 לאחר שהתאהב בשחקנית , אך לא קיבל ממנה אהבה בחזרה.
באמצעות הדמות הראשית בסיפור, אנני, שרכשה את הספר בחנות יד שניה אנו הקוראים עוקבים אחר העניין בתמונה וההיסטוריה של האנשים שהתמונה הייתה ברשותם .הספר בנוי משני נושאים מקבילים שבסופו של דבר מתחברים ומניעים את העלילה. הרא

לראשונה קראתי עליו ביקורת של עלית קרפ. אני קוראת את המדור שלה, ובעקבותיו את המוסף שפעם הדרתי ממנו רגלי, בעיקר כדי לחפש חברים. היא נוהגת לצטט ביקורות מאתרי ספרים מהארץ ומחו"ל, וכבר פגשתי בו לא מעט אנשים שאני "מכירה", כולל אפילו את עצמי, למרות שיוצא לי לקרוא מעט ספרים חדשים, שהם מושאי הביקורות שלה. מכל מקום היא התלהבה מהספר, זה לא קורה לה הרבה, כך שלמרות שזכרתי שהטעם שלי שונה משלה, וכך גם הפרשנות ל

אני מחפשת ציור שנעלם ב- 1987. זה ציור די גדול, בצבע שמן, של 'משפט שלמה', מצוייר בצבעים עזים, בעיקר אדום וירוק, ואין לו שום ערך כספי ממשי, הציור הזה נעלם מבית סבתי, כנראה בין 1985 - 1987, ואף אחד מבני המשפחה לא ידע להגיד לי לאן. חקרתי את כל מי שיכולתי, דודים, בני דודים, שכנים ואחרים שהכירו את סבתי - וכלום. בשנים שאחר כך, בכל פעם שנסעתי לתל אביב נכנסתי לגלריות ושאלתי על הציור בלי להתבייש. כלום. היו

הספר מומלץ לקריאה למרות היותו קצת מעייף ונוטה לפרטים שלפעמים מכסים על הסיפור המענין.הסופרת שמעורה מאד בעסקי סחר באומנות, פורסת בפנינו את העולם הניסתר מעינינו. המכירות הפומביות של אוצרות אומנות, הקונים, המוכרים, האינטריגות, הרמאויות החיקויים ההעתקים. במרכז הסיפור בית מכירות משפחתי הטומן בחובו סוד משפחתי אפל. הספר מכיל מגוון של דמויות צבעוניות המסתובבות בעולם ניסתר זה כאשר לכל אחת אינטרס שונה ולוא ד

קראתי והשתעממתי מאוד.
הבטיחו לי הומור - לא צחקתי
הבטיחו לי מתח - החלק המותח של הספר מתחיל בפרק מספר 31 (מתוך 38 פרקים)
הכתיבה פשטנית, גם התרגום לא משהו. בקיצור, נחמד. לא מעבר לכך.
אני כן יכולה לציין שלמדתי קצת על אמנות תוך כדי. זהו