הספר הזה אינו ספר טוב. הוא מרתק, המשכתי לקרוא אותו למרות ההסתייגויות, נניח כמו שאתה מתקשה להסיר את העיניים מתאונה בכביש, והוא גם גרם לי לחשוב עליו במספר מישורים, ואלה דברים שספר גרוע אינו עושה בדרך כלל. הוא עוסק בהתייחסות אל ילדות מרוסקת. אל ילדים שמתעללים בהם ואיך הם מתמודדים עם ההתעללות בבגרותם. הוא נוגע מעט במבוגרים מתעללים שהם עצמם תוצאה של התעללות בילדותם, וכך הלאה - מעבירים את הקללה מדור לדור עד עולם. והוא מתייחס גם לילדים "לא שלנו" - ילדים פליטים, שאף אחד לא מתעניין בגורלם והם טרף קל למבוגרים שוחרי רע, בעלי ממון וקשרים, שיכולים "להשיג" להם ילד כזה ולעשות בו מה שליבם חפץ, בחסות חזותם המכובדת.
סיפור המסגרת הוא על גופות נערים הנמצאות במקומות שונים בסטוקהולם, גופות שעברו התעללות מזוויעה -צמד הכותבים אינו חוסך בפרטים - וחוקרת משטרה המנסה להתחקות אחר הרוצח תוך קשיים מבית - היא נשואה שלא באושר, אם לבן שהיא בקושי רואה ומתקשה "לגמור את החודש" - וקשיים בעבודה - התובע המשפטי המגביל את צעדיה מסיבות פוליטיות. ויש גם פסיכולוגית שהיא מומחית בטיפול בילדים שעברו טראומה [בעניין הזה צמד הכותבים פישלו בתחקירם, או שאולי הפסיכולוגיה בשבדיה פועלת בתוקף כללים אחרים מהידועים לי] והיא מקבלת לטיפולה ילד-פליט שהיה ילד חיל בסיירה ליאון, ואמור "לעשות לה תיקון" על כישלונה בטיפול בצעירה שבעקבות התעללות בילדותה פיתחה מצב של רב-אישיות.
הספר הזה לא טוב, לדעתי, בראש ובראשונה כי אינו ממורכז. הדמויות אינן מאופיינות היטב, הוא כתוב בפרקים קצרים, עובר בתזזיתיות מסצינה לסצינה ללא פיתוח, אולי כדי להגביר את המתח, נראה כמו סרט ביתי מקפץ בשחור-לבן. אין צבעים ואין גווני ביניים. מעלה נושאים טעונים ושומט אותם באותה מהירות, ואינו מאפשר לקורא לעכל את מה שקרא ולהתייחס אליו. חציו השני מעט יותר טוב מחציו הראשון, ואולי זו תוצאה של התרגלות לסגנונו.
ומילה על הכריכה. יצא לי לראות את הכריכה של הספר בחו"ל - היא לקוחה מתוך ציור של צייר שבדי ידוע, ומופיעה בה ילדה קטנה עירומה, בתוך חדר משחקים. הכריכה ההיא מתאימה מאד לספר, אם כי גם הכריכה הישראלית שנבחרה (הרי לא יעלה על הדעת להוציא אצלינו ספר שעל כריכתו עירום - גם אם זה של פעוטה...) מתאימה לספר.
והשורה התחתונה? לו שבדיה היתה אדם, הייתי אומרת שכדאי שאיש מקצוע מתחום הנפש יראה אותו. כי הנושאים של התעללות קשה - בילדים ובמבוגרים - מאכלסים את דמיונם הקודח, מפורטים באופן פורנוגרפי ומלא צבעים, אם להתייחס לספרים משם, ונראה שאינם נותנים להם מנוח. הסיפורים מעניינים אבל לדעתי קיימת בעייה במצע עליו הם גדלים... יכול היה להיות מעניין לבדוק פסיכולוגיה של עם לפי הספרות הנכתבת בו, לא?

















