איך הם בילו את זמנם שם בתקופת המלך אדוארד באנגליה? כשאני אומרת "הם" אני מתכוונת לבני המעמד הבינוני העליון - לא אצילים ממש, גם לא עניים (אלה בילו את זמנם בהישרדות ולא נותר להם פנאי למשהו אחר). אז איך? לא היו להם שלל המכשירים שבלעדיהם אי אפשר לחשוב היום על זמן פנוי. ואני חושדת שאחוז קוראי הספרים לא היה גבוה אז משהוא היום. סאקי (יו מונרו) מתאר היטב את דרך העברת החיים של האוכלוסייה הזאת.
אני אוהבת סיפורים קצרים. במיטבם הם תופשים את הרגע, מציירים קריקטורה במספר משיחות מכחול, מספרים לך קטע קטן של חיים, ממנו אתה יכול להסיק לגבי שאר המקטעים. לסאקי - לפי הסיפורים בספר הזה, לא קראתי אחרים משלו, - יכולת מצויינת לספר את הסיפורים: יש לו עין בוחנת, חוש נהדר למצחיק וגרוטסקי, מידה לא מבוטלת של אכזריות, ונכונות לחשוף דברים שאנשים משקיעים הרבה כדי להסתיר. במובן הזה הוא מצליח לצייר את תמונת התקופה וגם מדגים היטב למה הכוונה ב"הומור בריטי".
מכל 20 הסיפורים שבספרון הזה - פורמט "זיקית" הידוע - אהבתי במיוחד את "שיטת שארץ-מטרקלומה" שגם הצחיק אותי מאד (באמת!) וגם הזכיר לי כמה אנשים שאני מכירה... הוא מתאר טעות בזיהוי של גברת שבאה לאסוף מטפלת שנשכרה לילדיה, כאשר "הטעות" משתפת פעולה עם הגברת... פשוט מענג. תודה לדן סתיו בעקבות הביקורת שלו קראתי את הספר.
את הספר הזה יאהבו אלה שמסיבה כלשהי צריכים לנקות את הראש. אלה שנהנים לפעמים סתם להתענג על ספר שאינו מוגדר "ספר חובה". את סקרנותי לגבי השיכבה עליה כותב סאקי הספר הזה סיפק. וכמו שכבר אמרתי - למרות הזמן הרב שחלף מכתיבתו - הוא נראה לי רלוונטי. סאקי כותב באירוניה ומקבריות. מצאתי שהוא - שהתעקש להתגייס ולהישלח לחזית למרות גילו במלחמת העולם הראשונה - נהרג בה מכדור צלף. אם זו לא הדוגמה לאירוניה מקברית, איני יודעת מה כן.

















