שני אנשים נולדו בהפרש של 21 שנים בכפר קטן בנורבגיה. שניהם בנים יחידים, אהובים מאד ורצויים, לשניהם אב נערץ ואם אוהבת ואהובה. שניהם ילדים טובים ומוכשרים, חביבים על סביבתם. השני הוא המספר את הסיפור בגוף ראשון. הוא קיבל על עצמו משימה להתחקות אחר סיפורו וקורותיו של הראשון, לנסות להבין למה עשה מה שעשה ומה השתבש בחייו. הארועים המטלטלים שעברו על הכפר בזמן הולדתו של הסופר, כאשר פירומן הצית בזה אחר זה בתים, אסמים, עצים עתיקים וטרקטורים, הפך אנשים לחסרי כל וגרם חרדה בכל האזור.
גאוטה הייוול מקביל בין שני האנשים - הפירומן והסופר בדרכים רבות מאד. ומה שהוא אומר זה שאתה נולד וגדל כשלפניך מטרה ושאיפות. לפעמים יד נעלמה מסובבת אותך במהירות, כמו סביבון. כשעצרת מסיבובך לבסוף אתה מכוון לכיוון אחר משהיית, מטרותיך שונות ומהלך חייך - זה שהיית בטוח בו עד אז - משתנה לעד.
"מרבית הדברים חסרי משמעות הם
אך פתאום עולה דבר מה אדיר כמו
ענן לוהט בשמיים
המכלה הכל.
אחריו משתנים כל הדברים
ואתה עצמך השתנית..."
[פר לאגרקויסט]
הספר הכתוב ומתורגם נפלא, זכה בפרס ברגה הנורבגי. הוא מתאר את החיים בכפר השלו, בו כולם מכירים את כולם, וכולם מכירים גם את הילדים של כולם, ומדמיינים את החיים שיהיו לילדים האלה בעתיד. הוא בוחן שפיות ושיגעון, ציפיות והגשמה ואהבה של הורים לילדם, וילד לאביו. הגעתי אליו בזכות הביקורת המצויינת של איתי פרץ (תודה רבה!) ואהבתי אותו מאד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
