"לפני שאשרף" זה ספר שלא שמעתם עליו ואני די בטוח שגם לא תשמעו עליו בקרוב. זה מסוג הספרים שלא יופיעו בחלונות הראווה של חנויות הספרים ומבקרי ספרים לא יכתבו עליו בעיתונים.
לספר הזה אין את מה שהקהל הרחב דורש מספרים: אקשן/מתח/רומנטיקה/סקס/טוויסט משוגע או מוסר השכל חזק.
ולמרות כל אלה "לפני שאשרף" זה ספר שכדאי לכם לקרוא.
הסופר "גאוטה הייוול" נולד ב1978 בכפר שקט בנורווגיה לתוך כאוס אחד גדול. באיזור כפרו משתולל פירומן שמצית בתים ואסמים,בתחילה כשהם ריקים, אך עם הזמן ההצתות הופכות למסכנות חיים.
30 שנה לאחר מכן חוזר גאוטה אל כפרו כשהוא כבר סופר מצליח בנורווגיה. לאחר שיטוט בעליית הגג שבביתו נזכר גאוטה בסיפור שליווה את חודשיו הראשונים של חייו ומחליט לכתוב על המאורעות ששינו את חייהם של תושבי כפר שלם.
כבר בהתחלה אנחנו יודעים מיהו אותו פירומן, ולכן הספר לא לוקח למקום של מתח בלשי. הספר חוקר את דמותו של הפירומן ומשפחתו, והאם יחסיהם הם אלו שהובילו אותו לעשות את אותם מעשים.
וככל שחקירתו של גאוטה הולכת ומעמיקה הוא מוצא דמיון רב בינו לבין המצית. וכך הוא חוזר אל ילדותו ומנסה להבין מה שם התקלקל והאם הוא גם היה יכול לגמור ככה.
הספר דן ביחסי הורים וילדים, בציפיות והחמצות, ובנסיון להבין את מקומך בעולם. גאוטה מצליח לגעת בנושאים האלה בצורה רגישה ויפה ויותר מזה הוא מצליח לתאר את המציאות בצורה סיפורית מעניינת ומרגשת.
כשמגיעים לסוף הספר וקוראים את המשפט האחרון, המשמעות של שם הספר מחלחלת עמוק ומעניקה משמעות מיוחדת לספר.
בשורה התחתונה הספר הוא ספר אנושי, וזה משהו שלא קראתי כבר המון זמן. כי היום שכל ספר צריך להחזיק אותך על הקצה כל הזמן, מגיע ספר קטן ואנושי שכולנו צריכים לקרוא מדי פעם.

















