שלדון הורוביץ הוא יהודי אמריקאי בן 82, המשטה בשיטיון וגם עושה בו שימוש. חייו עברו עליו בארצות הברית, לה הוא מכיר תודה על הכניסה למלחמת העולם השנייה - אותה הוא החמיץ בגלל גילו הצעיר - ועצירת הנאצים. את מלחמת קוריאה הוא לא החמיץ ושירת בה כצלף. את בנו היחיד עודד - בגלל האידיאולוגיה - להתגייס למלחמה בויאטנם, שם נהרג, והוא מתייסר על "עקדת יצחק" הפרטית שלו. שלדון בוחן את חייו, בודק החלטות שעשה וכאלה שלא עשה, מרגיש אשמה על מה שעודד את בנו לעשות ומנסה לשוות לסוף חייו איזו משמעות, שלא הצליח לשוות לחייו עד כה. הוא חי היום עם נכדתו ובן זוגה בנורבגיה, ומתאמץ להבין את הקודים החברתיים הזרים לו, בשפה שאינו מבין.
זה ספר פעולה מותח בהחלט, שאינו מסתפק כדרך המותחנים במתח לבדו. הוא עוסק במשמעות החיים, ביכולת של היחיד (גם בגיל 82, שערו בנפשכם!) לעשות את המעשה הנכון. הוא משובץ בסיפורי תנ"ך ופילוסופיה, ששלדון נהנה להרצות עליהם לבן לווייתו, שלמרבה הנוחות גם לו היה דובר את שפתו של שלדון, לא היה יכול להבין אותו. יש קטעים מצחיקים המתנהלים כמו דו שיח של חרשים, כששלדון - כמו כל אמריקאי - מצליח לגרום לאחרים להבין אותו בזכות תושייה, חוצפה ודיבור בקול רם...
הסיפור מעמת את הסרבים שהיו בעבר מיליציות רצחניות והיום צריכים להסתגל לחיות בתנאי שלום, עם הגישה הנורבגית השלווה ונותנת האמון. הוא אינו שייך לגל המותחנים הסקנדינבים וגם אינו דומה למותחנים אמריקאים. הסופר, כך כתוב על הכריכה, חי שנים רבות מחוץ לארצות הברית, וחי היום באוסלו. נהניתי לקרוא, ואני חושבת שאלה האוהבים ספרי פעולה אינטליגנטיים, הנותנים "עוד משהו" בנוסף למתח, ייהנו ממנו גם הם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
