“ספר נחמד.
הספר הזה הוא מרק שכולל בתוכו קצת סיפור מתח, קצת נופים של נורבגיה בקיץ, קצת יידישקיט, קצת יסורים אמריקאיים על מלחמות מיותרות וקצת יחסי הורים-ילדים.
אבל בסוף יצא משהו נחמד, קל לעיכול, ואולי אפילו קצת מותח בשלבים מסוימים.
לא יצירת מופת, אבל בהחלט ספר שיכול להיות מהנה.”

“אחד המותחנים הטובים והחזקים שהיה לי העונג לקרוא, בשנים האחרונות ובכלל.

הספר המרתק מציע, לצד עלילה מותחת, גם הרבה מאוד עומק, תובנות על נפש האדם, וניסיון לגעת בשאלות הגדולות, שאין עליהן תשובה קלה: מה היא מוסריות? מה זה אומר להיות יהודי? האם ובמה זה מחייב? ומה זה בכלל להיות אנושי?

לשאלות האלה הספר לא מציע תשובות, אלא רק לשאלה המעשית: האם יצליח הגיבור, לוחם מנוסה בן 82, להציל את חייו שלו, ואת חיי הילד היתום שלקח תחת חסותו?

המשימה האחרונה שלקח הגיבור על כתפיו היא להביא את הילד, שאימו נרצחה לנגד עיניו, ורוצחיה דולקים אחריו, למקום מבטחים. והוא נחוש להצליח בה, גם אם השלמתה תעלה לו במחיר חייו.”

“שלדון הורוביץ הוא יהודי אמריקאי בן 82, המשטה בשיטיון וגם עושה בו שימוש. חייו עברו עליו בארצות הברית, לה הוא מכיר תודה על הכניסה למלחמת העולם השנייה - אותה הוא החמיץ בגלל גילו הצעיר - ועצירת הנאצים. את מלחמת קוריאה הוא לא החמיץ ושירת בה כצלף. את בנו היחיד עודד - בגלל האידיאולוגיה - להתגייס למלחמה בויאטנם, שם נהרג, והוא מתייסר על "עקדת יצחק" הפרטית שלו. שלדון בוחן את חייו, בודק החלטות שעשה וכאלה שלא עשה, מרגיש אשמה על מה שעודד את בנו לעשות ומנסה לשוות לסוף חייו איזו משמעות, שלא הצליח לשוות לחייו עד כה. הוא חי היום עם נכדתו ובן זוגה בנורבגיה, ומתאמץ להבין את הקודים החברתיים הזרים לו, בשפה שאינו מבין.

זה ספר פעולה מותח בהחלט, שאינו מסתפק כדרך המותחנים במתח לבדו. הוא עוסק במשמעות החיים, ביכולת של היחיד (גם בגיל 82, שערו בנפשכם!) לעשות את המעשה הנכון. הוא משובץ בסיפורי תנ"ך ופילוסופיה, ששלדון נהנה להרצות עליהם לבן לווייתו, שלמרבה הנוחות גם לו היה דובר את שפתו של שלדון, לא היה יכול להבין אותו. יש קטעים מצחיקים המתנהלים כמו דו שיח של חרשים, כששלדון - כמו כל אמריקאי - מצליח לגרום לאחרים להבין אותו בזכות תושייה, חוצפה ודיבור בקול רם...

הסיפור מעמת את הסרבים שהיו בעבר מיליציות רצחניות והיום צריכים להסתגל לחיות בתנאי שלום, עם הגישה הנורבגית השלווה ונותנת האמון. הוא אינו שייך לגל המותחנים הסקנדינבים וגם אינו דומה למותחנים אמריקאים. הסופר, כך כתוב על הכריכה, חי שנים רבות מחוץ לארצות הברית, וחי היום באוסלו. נהניתי לקרוא, ואני חושבת שאלה האוהבים ספרי פעולה אינטליגנטיים, הנותנים "עוד משהו" בנוסף למתח, ייהנו ממנו גם הם.”

“זהו ספר של סופר, אני מניח , יהודי, שחיפש הזדמנות להביע את הפילוסופיה שלו על המלחמות, יהדות, ומבט על חייו.
לשם כך מכבד אותנו הסופר בעלילה כמעט בנלית, על רצח של אישה, אשר בנה מתחבא בארון ולארוע המסעיר הזה נקלע גבורנו , הרמן שלדון, יהודי בן 82, נחת לשעבר. אעז ואומר דבר נוסף , הצדק יוצא לאור, אבל לא הצדק שאתם מצפים אלא צדק של הפילוסופיה שנגלית בספר.
קראתי את הספר במנות קטנות והתענגתי על כל עמוד, בהומור שהוא מציע והמחשבות שהוא מעורר.לכן כל מה שאציג בהמשך אינו מוריד מהערכים שכל קורא יכול למצוא בספר.
זה לא הזקן שיוצא מ..אלא זקן חושב מהרהר , משכיל ויוצר תובנות.
ועכשיו למהות הספר.
הספר בכללותו הוא אנטי מלחמתי. או נגד פטריוטיות מזוייפת.
הזקן, הוא ילד במלחמת העולם השניה. הוא מצר על כך שאינו יכול להתגייס לצבא. הוא אסיר תודה לאמריקה שהשתתפה במלחמה, ולכן הוא משתתף במלחמת קוריאה ושולח את בנו לויאטנאם. רק מות הבן עוצר אותו לחשוב, להרהר ולהצטמצם לחנות השעונים שלו.
כל מה שהוא מחפש זה "הזדמנות שניה ואותו כוח כמו שהיה לאברהם והמלך שאול להתריס כנגד אלוהים".
(ע 73): "אלוהים אולי הפיח בנו חיים. אבל אנחנו הפכנו לבני אדם רק כאשר השתמשנו בהם כדי לתקן את אלוהים."
" אני מדמיין את אברהם עומד על ראש גבעה..מעל עמורה..ואומר ,'האם תשמיד את העיר אם נותרו בה מאה אנשים טובים?'
ובאותו רגע, עלוב ככל שיהיה הוא עומד בפני כוחות הנצח, הוא נמצא בפסגת ההישגים שהאדם יכול להגיע אליה. אותו אדם עומד לבדו ברגליים מלוכלכות...מבולבל.בודד. נבגד על ידי אלוהים....זה הרגע שהאנושות הופכת בו לגזע בעל תודעה."
שלדון אומר על המבול:
"אלוהים ברא את העולם וירא כי טוב...
יופי , אבל מתי העביר בדיקה חוזרת?..
אתה חושב: הוא בדק שוב לפני המבול..
אבל זה היה מזמן. והוא לא חזר לשולחן השירטוט....
אני חושב שהגיע הזמן לבדוק אותנו שוב. לא בהכרת בתגובה ילדותית כזאת כמו ילד שמקמט ציור גרוע ומעמיד פנים שהוא לא היה מעולם"
ויש עוד המון פנינים כאלו.
הספר גם מספק ציניות שמעלה חיוך:
(ע 130) הוא מתאר ריחות וריח של מטוס קרב שהופל " ריחו שונה מזה של נפל"ם, שדות אורז, בקר ואנשים.
על פי הרמן, הריח היה בסולם שתיים ב"סולם ההקאה"...
רמה עשר נשמרה ל"מכתבים ביוקרטיים".
הספר אינו מלנכולי אלא דינמי, ומלא הומור.לדוגמה:
דיווח של שוטר:" גנב גנב עגלת קניות מסופרמרקט..
חבר שלו דחף אותו.. הוא הגיע ל ארבעים קמ"ש..
השוטר אמר שהוא נתן להם דוח על מהירות."
ההומור מצוי בהרבה מקומות במשפט או סיטואציה.
שלדון בונה תיבה שעליה שלט "יהודי פטריוט" ובנו שחזר מויאטנאם פעם ראשונה ממלא אותה ב.."סיוטים ורשמים".
ספר זה חובה לקריאה לנו כיהודים וכישראלים. הוא מעורר מחשבה .
למי שתוהה, איני מפגין ולא הפגנתי מעולם מול הבימה בקריאות.." כמה ילדים רצחת..". אולי נתן לאמר , ההיפך.
ולכן הפילוסופיה של האב /הסב שלחם ובליבו רוצה שקט ושלום נגעה ללבי.
הספר לא קיבל את הציון המירבי כי החלק ה"בלשי" שבו סטנדרטי, אבל אינו מהווה רוב מנינו ובנינו של הסיפור.
ממליץ לקרוא.”