אדוארד טולין הוא ארנב עשוי חרסינה, שאת יכולת התזוזה שלו מספקים לו פרקיו העשויים תיל. הוא נוצר על ידי אמן וניתן במתנה לילדה אחת ששמה אבילין, שאהבה אותו בכל ליבה. אדוארד לא אהב את אבילין בחזרה. הוא בעיקר אהב את עצמו, והתייחס לאהבת הילדה כאל מנחה המגיעה לו בזכות. אדוארד שהיה עסוק מאד בעצמו ובמראהו ייצא במהלך הסיפור למסע ארוך, מסע בו יכולתו להשפיע על מה שיקרה לו קטנה עד אפסית, שהרי הוא רק ארנב עם פרקים מתיל. לסוף הסיפור יגיע אדוארד אחר לגמרי - למרות התהפוכות, רוב חלקי החרסינה שלו נשארו שלמים, רק ליבו התנפץ לרסיסים.
דה קמילו כותבת כאן סיפור למבוגרים, שילדים אולי יאהבו, בזכות ההרפתקאות המעניינות והיכולת להזדהות עם הארנב. היא עוסקת באהבה ברבדים שונים - האם אפשר להימנע מלאהוב רק כי האהבה, לעתים, כואבת? האם האהוב שלא סיכן את ליבו זוכה יותר מהאוהב שליבו נשבר? האם אפשר להיות עשוי חרסינה ולהישאר שלם?
מאז קראתי את הביקורות המקסימות של חמדת ובלו בלו (תודה!) רציתי לקרוא את הספר הזה. היה לי קשה להשיגו - הוא לא הופיע בין המשומשים (עכשיו אני יודעת למה...) ולא היה בספרייה. בסוף נשברתי וקניתי חדש, שגם הוא לא יגיע למשומשים...
הספר מקסים, מסריו ברורים ופשוטים (אך לא פשטניים). התכנים בהם הוא עוסק מוכרים לכל אדם שאהב, התאכזב, ליבו נשבר, וחזר לאהוב. גם הדמעות בסוף הסיפור מוכרות לכולם. דה קמילו מבססת פה הנחה לא מובנת מאליה - שגם ארנב פאסיבי יכול לשנות את זווית ראייתו, להסכים לראות גם את הזולת, להסכים להסתכן, ולקנות את עולמו אולי לא במחיר הנמוך ביותר, אך באופן מובהק בתמורה הגבוהה ביותר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
