הידע שלי בנושא דת הוא שטחי ומפוזר. כחסרת שורשים דתיים לחלוטין (טוב, כמעט לחלוטין - גם לי כמו לכולם יש איזה סבא-רבא-רבא שהיה רב חשוב בזמנו. לפי מספר הרבנים החשובים הנמצאים בשושלת המשפחתית של כולם, נוצר רושם שמהמאה ה - 19 ואחורה לא היו יהודים פשוטים. רק רבנים חשובים...) אני מכירה כמה כללים בסיסיים הנוגעים לדת היהודית - בדרך כלל, לצערי, איסורים. על דתות אחרות אני, כמובן, יודעת עוד פחות. הסיפור הזה בוחן דת ואמונה דתית (קתולית) ועושה זאת דרך סיפור של מדע בדיוני(!) תודו שזה מסקרן. מצאתי אותו באחת מרשימות הקריאה פה, ונמשכתי לשמו המיוחד ולשילוב המיוחד עוד יותר של מדע בדיוני ואמונה דתית.
קבוצה של 8 אנשים יוצאת למסע לעולם בו יש חיים תבוניים. 4 מהמשתתפים הם כמרים קתוליים ישועיים. האחרים הם נוצרים קתולים חילוניים ו...אישה צעירה יהודייה בת למשפחה ממגורשי ספרד שתכונותיה המדהימות יחמיאו לכל יהודי(ה). רוב אנשי המשלחת היו חברים קרובים עוד לפני המסע. וכך יש להם זמן רב - הטיסה לכוכב אורכת כ 17 שנה - לבחון סוגיות דתיות ופילוסופיות, לבחון את הדת על הרקע של החברות, המשיכה המינית הלא ממומשת (חלק מהמשתתפים הם כמרים שנשבעו להתנזרות), ולבחון את אהבתם לאל וביחוד את אהבתו של האל אליהם, על בסיס מה שהאל מסכים שיֵעשה למאמיניו.
הספר כתוב טוב אבל ראסל מנסה להעצים את תחושת המתח באופן מלאכותי: היא עוברת תכופות בין הווה לעבר, מתארת תאורים גופניים קשים, רומזת למשהו נורא שקרה באותו כוכב לגיבור הסיפור, בלי שנדע - עד העמודים האחרונים - מה באמת קרה, והאם הגיבור ראוי לגינוי או לרחמים. תאורי החברים הטובים שיצאו למסע בין כוכבים נעים בין המושך למופרך, החברה החייזרית המתוארת בסיפור אינה מעניינת, בכירי המסדר שנשארו בכדור הארץ מתוארים כשילוב בין ה"קוזה נוסטרה" לאם תרזה, ותאור החיים בכדור הארץ של אמצע המאה ה 21 - הספר יצא לאור ב 1996 - נראה כמו החיים שהיו פה בשנות השמונים.
לא הצלחתי למצוא פרטים על הסופרת, שכתבה עוד שני ספרים שתורגמו לעברית, האחד רומן היסטורי והאחר רומן סתם. הספר הזה זכה לשלושה פרסים מכובדים: פרס ארתור סי. קלארק, פרס טיפטרי ופרס המדע הבדיוני הבריטי. אני לא התעניינתי במיוחד. הסיפור נראה לי כנשען על גימיק ולא מספיק מתוחכם, הדיונים התאולוגיים ייגעו אותי. אז...כנראה מגיע לספר הזה קורא יותר מפרגן ממני.

















