הידע שלי בנושא דת הוא שטחי ומפוזר. כחסרת שורשים דתיים לחלוטין (טוב, כמעט לחלוטין - גם לי כמו לכולם יש איזה סבא-רבא-רבא שהיה רב חשוב בזמנו. לפי מספר הרבנים החשובים הנמצאים בשושלת המשפחתית של כולם, נוצר רושם שמהמאה ה - 19 ואחורה לא היו יהודים פשוטים. רק רבנים חשובים...) אני מכירה כמה כללים בסיסיים הנוגעים לדת היהודית - בדרך כלל, לצערי, איסורים. על דתות אחרות אני, כמובן, יודעת עוד פחות. הסיפור הזה בו

הדבר האחרון שהייתי מצפה מעצמי זה לקחת לשתי ידיי ספר כמו "הדרור" ולקרוא אותו. אבל הנה, זה בכל זאת קרה.

אחרי שצפיתי בהצגה בתאטרון גשר שנקראת "קדוש מעונה", יצאנו כולם אל מחוץ לאולם בסופה של ההצגה ואני חשתי עניין רב בנושא וברעיונות שההצגה מעלה.
בעודי יוצאת מהאולם שמעתי מאחורי זוג גברים צעירים מדבר.
האחד אמר לשני שההצגה הזכירה לו ספר מצוין שהוא קרא שנקרא "הדרור" של <mark>מרי דוריה ראסל</mark>. אני כמובן ישר ח

לאחר הקריאה, שמתי לב שיש לי נטייה לחבב עלילות שמכילות בתוכן מעורבות של יישועים כמו הימנון ללייבוביץ׳, שם הורד, היפריון ועוד. בכל אופן, הדרור חיכה אצלי לא מעט זמן בתור לקריאה עד שהואלתי בטובי לפתוח אותו.

הספר עשיר בדמויות מרכזיות החשובות לעלילה ומועמסות בעודף פרטים על חייהם ואופיים כך שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה מי זה מי – לא מעט בגלל השימוש המשתנה תכופות בין השם הפרטי לשם המשפחה, לא לדאוג, אחרי

פשוט מעולה.. דרמה, מתח, דמיון ופנטזיה וכן רומן מקסים. מהדף השלישי קשה לעזוב את הרומן. מה שמעצבן שרומן מקסים כזה לא נכתבו לו נמשכים ולרומנים פחות טובים יש ספרי המשך. עירוב נעים של התפיסה הישועית (הקתולית עם מעט שינויים) ויהודית וכל זה מתובל בחן רב בפנטזיה ומתח שלא נותנים לך לעזוב את הספר. ממליץ מאוד.

ספר נפלא, מרגש ומקסים. מומלץ מאוד, בפירוש לא רק לחובבי מדע בדיוני, אולי אפילו ההפך: יתכן שחובבי הז'אנר ימצאו את הספר לא מספיק "מדעי בדיוני" בשבילם, כיוון שלמרות שהספר כולל בתוכו עלילה מרתקת שכתובה נפלא, בכל זאת גדולתו העיקרית נובעת מעיצוב הדמויות המקסימות שבו, שנבראות וקמות לתחיה בדמיונו של הקורא, בכשרון יוצא דופן ועם המון חום ואהבה מצידה של המחברת. לא הרבה פעמים בעבר קרה לי שהתאהבתי כל כך בדמוי

נחמד. אהבתי מאד את ספריה הקודמים, אבל הספר הזה כתוב אחרת. זהו ספר "זליג" - אדם קטן שמנסה להתחבר למאורעות היסטוריים. היום אולי היינו משווים אותו ל"זקן בן המאה". אותו העיקרון, אלא שכאן יש עוד שובבות בדמות המספרת. וכמו שכותבת הסופרת - הדיוק ההיסטורי המוחלט אינו חשוב כל כך, חשובה בעיקר רוח הדברים והסיפור מנקודת מבטה של מי שהייתה יכולה להיות שם.
וזה קיסמו של הספר. "מה היה אילו יכולתי לחזור בזמן ולהיות